קצת סדר בעובדות:
הפורמט שהיה קיים בתחילת (יותר לכיוון אמצע) שנות ה-90 הוא MP2, והוא גם לא ממש היה ידוע אז. MP3 נעשה פופולרי לקראת סוף שנות ה-90.
MP3 הוא פורמט דחיסה שנועד להשיג קבצים קומפקטיים; עד אותה תקופה היו באינטרנט בעיקר קובצי WAV שאינם דחוסים ולכן תופסים נפח רב. תקליטורי שמע מעולם לא נצרבו כ-MP3 (בפרט שתקליטורים נמכרו עוד בשנות ה-80, לפני שהפורמט הזה הומצא...), הקידוד שלהם אינו דחוס.
תוכל לקרוא על ההיסטוריה של MP3 ועל ההבדל בינו לבין תקליטור בוויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/MP3
הורדת קובצי MP3 היא חוקית לחלוטין (בלי שום קשר ל-itunes) כל עוד הקובץ חוקי ולא מפר זכויות יוצרים. MP3 זה בסה"כ הפורמט; כל אחד יכול להשתמש בו וליצור קבצים כאלה. לדוגמה, נגן המוזיקה שלי מאפשר גם הקלטה ובכך יוצר (ליתר דיוק, אני יוצרת) קובצי MP3 בעצמי. נוסף על כך, יש באינטרנט אין ספור תכנים חינמיים חוקיים לחלוטין, חלקם מופצים ב-MP3 (לדוגמה: שירים באתר "במה חדשה", פודקאסטים באתר iCast ורבים אחרים).
אין שום דבר לא חוקי בשימוש ביתי בתרגום פיראטי. זכותך לתרגם לעצמך מה שבא לך בין כותלי ביתך, או להשתמש בתרגום שחבר הכין לך. איש לא יכול לאסור עליך זאת או לאסור אותך על כך. הבעיה בפיראטיות היא ההפצה (של חומרים המוגנים בזכויות יוצרים) ולכן הפצת התרגום הפיראטי היא עברה על החוק.
באשר לפסקה שלך "יש כמה חברות שאימצו את שיטת התרגום, נכון, אך השימוש בתרגום הפיראטי הוא לא חוקי, וגם חלק מן החברות לא התכוונו לאפשר כזו אפשרות. כפי שאמרתי, הקבצים משמשים לדברים נוספים שאינם לצורכי תרגום, שזה מקורם, אך בלא מודע חברות מאפשרות גם קריאת תרגום ביחד עם קריאה "תמימה" של הקבצים הרגילים." אין לי מושג למה התכוונת, באילו קבצים מדובר ומהי קריאה "תמימה". זה נשמע כמו סלט אחד גדול... צר לי.