פורים (פריקה)

[ויש תקווה לאחריתך]

פורים (פריקה)

קשה לי עם פורים, זו האמת,
בשתי הפעמים הארורות שנאלצנו להפרד מהעובר שבבטן זה היה בשבוע של פורים
וגם הפעם גורל או לא זה נופל בשבוע של פורים
פעם אהבתי אותו, את החג שכולם מתחפשים בו, ושמים מסכה של שמחה על הפנים.
היום זו המציאות שלי והיא לא מרצון..
והילדים כ"כ מחכים לזה.. איך אפשר לשים מסכה כפולה כל שנה? זה כ"כ קשה
שבשלוש השנים האחרונות אני חולה (פיזית) בפורים..

וזה שיש תאריך, דד ליין, עושה שיהיה לי קשה לראות קדימה, לא מסוגלת לתכנן מעבר לתאריך הזה, לא מסוגלת לשמוח עד שאדע

 

[ספרקית]

קשה כשהתאריכים חופפים

הפוסט ישר גרם לי לחשוב על כל המסכות שאנחנו נאלצות לעטות על פנינו בשביל אחרים - בשביל הבעל, הילדים, החברים

ברור שקשה לראות קדימה

אני מחזיקה אצבעות שפורים הזה יהיה אחר ושהפעם תוכלי באמת באמת לחייך בחג הזה

 

[מאמארוני]

קשה

קשה מאוד לשים מסכה, במיוחד בחג שמח שכזה. קשה להיות עם הילדים שרוצים לצאת ולהתחפש ואצלך בלב מטען ענק של כאב וחרדה.
וברור שגם קשה לשמוח כשאת כל כך חוששת להפגע. אולי לא צריך להתאמץ כל כך לראות קדימה בינתיים? אם זה מנגנון ההגנה שלך, והוא מאפשר לך לשרוד ולתפקד, אולי תזרמי איתו? רבות וטובות כאן שורדות כל יום ביומו ופוחדות לחשוב אפילו על מחר, ובטח לא קדימה. זו אחת התופעות המובילות של הריון לאחר אובדן. חבקי אותה אל ליבך ואל תכעסי על עצמך - את עושה את מה שצריך כדי לשרוד. והאהבה לילד בבטן - היא שם, בין אם את חושבת אותה ובין אם לא.
שולחת לך חיבוק בתקופה מורטת העצבים הזו. קשה.

 

[ויש תקווה לאחריתך]

תודה יקרות!

כ"כ קשה לי ההיתלות הזו בין שחור ללבן, המעבר החד הזה..
לא יודעת איך אגיב לאחר שאדע בוודעות מה קורה..
זה או שמחה מוחלטת או עצב עמוק
בנתיים לא יודעת אם לצחוק או לבכות, התחלתי להרגיש תנועות..
בהריון הקודם לפחות זה נחסך ממני (היתה שיליה קדמית ולא הרגשתי כלום)

והיתה השבוע אצלנו מסיבת קדם-פורימית של החבר'ה ולא הייתי מסוגלת ללכת
וקיבלתי כמה טלפונים (מכאלה שיודעים על הסיפור אבל לא על ההריון החדש) שעשו לי קצת שמח בלב, כי הייתי חסרה להם

ביום ראשון הסקירה מקווה לא להתפרק עד אז