פורים שמח../images/Emo13.gif
טוב, לא בדיוק
למרות שאני כמעט ולא כותבת, אני נמצאת כאן כמעט כל יום, ודי מעודכנת במה שקורה, לטוב ולרע. אצלנו הדרדרות קשה וכואבת... אמא לא זוכרת את אחותי. כלומר - היא זוכרת שיש לה עוד בת, אבל לא מזהה אותה עם האישה שבאה לבקר אותה... או עם זאת שמדברת איתה בטלפון כמה פעמים ביום... ואז היא כועסת באזני על הבת הרעה שיש לה. או, הרבה יותר גרוע - ברגעי צלילות מעטים היא פתאום מבינה שזו אחותי, ושהיא לא זיהתה אותה קודם, ונהית מזה כלכך עצובה.... וחושבת שהיא משתגעת. לך תסביר לה שזו המחלה - אותה מחלה שלא נקבנו בשמה עד עכשיו, וכנראה גם לא נעשה זאת. אבל... נקודת אור. אני כבר שבוע חולה.... חום גבוה, דלקת גרון, שעול נוראי....יומיים לא יכולתי לדבר בכלל, וגם עכשיו יש לי קול מוזר, שלעיתים נעלם לגמרי. אמא המתוקה, כשהבינה שאני חולה, התעקשה לבוא ולעזור לי.... צלצלה כמה פעמים בדאגה מי מטפל בי (הבן) ואם אני שותה ואם הלכתי לרופא ואם ואם... כמו אמא אמיתית. והכי טוב - פתאום "נזכרה" באחותי, וצלצלה אליה לשאול מה שלומי, ואם אני בסדר, ומי מטפל בי וכאלה...כי אני לא יכולתי לענות לה, והיא לא הסתפקה במה שהבן אמר לה בטלפון. כדי להרגיע אותה שלחנו (אחותי, לי אין) פקס, חתום בשמי, שמסביר מה קורה איתי - מצונזר, כמובן... בלי לספר שבמשך יומיים לא ירד לי החום מתחת ל - 38.... זה היה רעיון נהדר, כי אמא עוד קוראת, והיא ממש נרגעה. בערב שלחה אחותי עוד פקס כזה בשמי - של "לילה טוב אמאל'ה" - ואז אמא הגאה התקשרה א ל י ה מיזמתה, ו ק ר א ה לה בקול את מה שכתוב, ואמרה שעכשיו היא יכולה לישון... תראו איך היא מגייסת את עצמה בכל כוחותיה במצב "חירום". ממש אמא. היום אני כבר יותר בסדר... אז הבן נסע לענייניו (ישן אצלה בעיר הגדולה... סידור טוב לשניהם). ושוב טלפון שאנוח, ושאשמור על אצמי, ואם אני בכל זאת רוצה שהיא תבוא לטפל בי. אווווווף.
טוב, לא בדיוק