פורים
מנסה להצביע על הנקודה, אבל היא בורחת לך הכל מטושטש הכל מבולבל. ואת פשוט לא מצליחה, להתמקד. ולהחליט מה את מרגישה את לא מצליחה אפילו לכתוב, את לא ידעת להתמקד, הכל בורח. תמיד היית ילדה מבולבלת. אחת שלא יודעת לאזן, לא ברגשות, לא בהחלטות... תמיד פחדת ליפול. מצבי רוח משתנים, בדרך כלל מלווים בעצבות שאין סיבה לה. מרגישה חולמנית לפעמים, לא עומדת עם שתי הרגליים על הקרקע, חייה לך בעולם שלך... כל כך לא עצמאית, כל כך פחדנית, כל כך תלויה באחרים. מרחפת. מרפת לך בדמיון, בפנטזיות, בחלומות שלך – שאת כל כך פוחדת לא להגשים. ופתאום את קולטת, נראה לך... את לא כל כך יודעת איך לעכל. ואת פוחדת. פורים... זה לא רחוק, זה כבר ממש אוטוטו. תמיד אהבת את פורים, זה באמת היה החג האהוב עלייך, במיוחד בשנים האחרונות. למרות התקופה הזו, שהתביישת להתחפש בה. תמיד אהבת את החבילות, ואת כל המשחקים שהיו עושים לכם בבית ספר היסודי והחטיבה, יותר אהבת את המסיבות שעשו לכם בתיכון, ואיך שפעם אפילו הופעת, והתגברת על הפחד הזה שלך. והשנה, השנה כבר אין בית ספר ואין הופעות וגם לא משחקים, אולי אפילו לא חבילה טעימה. ואת כל כך פוחדת. השנה תצטרכי לבלות את פורים בצבא, יום הגיוס שלך מתקרב... השנה בפורים, את תתחפשי לחיילת, תחפושת שאמורה להיות לשנתיים. כשאת חושבת על זה, לא כל כך נראה לך שזה הולך לקרות. את באמת מדמיינת את זה כמו יום אחד של תחפושות, את לא מרגישה מספיק בשלה להיות חלק ממשי מהתחפושת, את מרגישה קטנה מידיי. ואת פוחדת, כל כך פוחדת. את זוכרת איך התביישת להתחפש פעם? ואיך שהתגברת על זה והתאהבת בזה... עכשיו את לא כל כך מתביישת, אבל את פוחדת, כל כך פוחדת. ואפילו לא בטוחה שלזה את רוצה להתחפש השנה. לא בטוחה שהמדים הירוקים האלה מתאימים לך, אף פעם לא התלהבת מאותם חברים לכיתה שהתחפשו לחיילים. את לא בטוחה שאת ל כך רוצה לכלול בתחפושת שלך את הנשק הכבד הזה, המפחיד הזה... את לא בטוחה בכלל שאת רוצה להתחפש לתקופה כל כך ארוכה. הפעם את מעדיפה לוותר ולא להשתתף במשחקי החג האלה, לא רוצה לירות "קפצונים" ברובה הגדול הזה, אפילו שזה "רק" אנשים מקרטון. השנה את מסיבת פורים אני כנראה אעביר בעמידת חת. עם תחפושת שלא ארגיש חלק ממנה, המשלוח מנות שלי יכלול בתוכו ככל הנראה כומתה, דסקית וחוגר. ואני קצת דואגת, להיות מאוכזבת מה"תחפושת" החדשה.
מנסה להצביע על הנקודה, אבל היא בורחת לך הכל מטושטש הכל מבולבל. ואת פשוט לא מצליחה, להתמקד. ולהחליט מה את מרגישה את לא מצליחה אפילו לכתוב, את לא ידעת להתמקד, הכל בורח. תמיד היית ילדה מבולבלת. אחת שלא יודעת לאזן, לא ברגשות, לא בהחלטות... תמיד פחדת ליפול. מצבי רוח משתנים, בדרך כלל מלווים בעצבות שאין סיבה לה. מרגישה חולמנית לפעמים, לא עומדת עם שתי הרגליים על הקרקע, חייה לך בעולם שלך... כל כך לא עצמאית, כל כך פחדנית, כל כך תלויה באחרים. מרחפת. מרפת לך בדמיון, בפנטזיות, בחלומות שלך – שאת כל כך פוחדת לא להגשים. ופתאום את קולטת, נראה לך... את לא כל כך יודעת איך לעכל. ואת פוחדת. פורים... זה לא רחוק, זה כבר ממש אוטוטו. תמיד אהבת את פורים, זה באמת היה החג האהוב עלייך, במיוחד בשנים האחרונות. למרות התקופה הזו, שהתביישת להתחפש בה. תמיד אהבת את החבילות, ואת כל המשחקים שהיו עושים לכם בבית ספר היסודי והחטיבה, יותר אהבת את המסיבות שעשו לכם בתיכון, ואיך שפעם אפילו הופעת, והתגברת על הפחד הזה שלך. והשנה, השנה כבר אין בית ספר ואין הופעות וגם לא משחקים, אולי אפילו לא חבילה טעימה. ואת כל כך פוחדת. השנה תצטרכי לבלות את פורים בצבא, יום הגיוס שלך מתקרב... השנה בפורים, את תתחפשי לחיילת, תחפושת שאמורה להיות לשנתיים. כשאת חושבת על זה, לא כל כך נראה לך שזה הולך לקרות. את באמת מדמיינת את זה כמו יום אחד של תחפושות, את לא מרגישה מספיק בשלה להיות חלק ממשי מהתחפושת, את מרגישה קטנה מידיי. ואת פוחדת, כל כך פוחדת. את זוכרת איך התביישת להתחפש פעם? ואיך שהתגברת על זה והתאהבת בזה... עכשיו את לא כל כך מתביישת, אבל את פוחדת, כל כך פוחדת. ואפילו לא בטוחה שלזה את רוצה להתחפש השנה. לא בטוחה שהמדים הירוקים האלה מתאימים לך, אף פעם לא התלהבת מאותם חברים לכיתה שהתחפשו לחיילים. את לא בטוחה שאת ל כך רוצה לכלול בתחפושת שלך את הנשק הכבד הזה, המפחיד הזה... את לא בטוחה בכלל שאת רוצה להתחפש לתקופה כל כך ארוכה. הפעם את מעדיפה לוותר ולא להשתתף במשחקי החג האלה, לא רוצה לירות "קפצונים" ברובה הגדול הזה, אפילו שזה "רק" אנשים מקרטון. השנה את מסיבת פורים אני כנראה אעביר בעמידת חת. עם תחפושת שלא ארגיש חלק ממנה, המשלוח מנות שלי יכלול בתוכו ככל הנראה כומתה, דסקית וחוגר. ואני קצת דואגת, להיות מאוכזבת מה"תחפושת" החדשה.
