רדיו קול חי אינו רדיו לחרדים
הוא רדיו למתחזים, רדיו לתמימים, רדיו לטפשים וכד'. ולמעשה, רדיו לעמך מן השורה, בלי שום דת, יהדות, רוחניות, קדושה (ועם יומרות של דת, יהדות, רוחניות, קדושה...). זה רשת ג' עם כיפה להסוואה, גלי צה"ל עם כיפה... עדיף גלי צה"ל ורשת ג' (הדבר האמיתי... בלי יומרות) - זה אותו דבר - אותם תכנים, וממילא רוב הזמן צריך לסגור את הרדיו ואסור להקשיב... פעם ראיתי מודעות ברחוב החרדי, שבישרו לקהל שרדיו קול חי אינו חרדי, ושלא יילכו שולל אחר פרסומיו. זה נורא הצחיק אותי... מה, הציבור צריך מודעות שיבשרו לו את מה שכל אוזן יכולה לשמוע בעצמה בשנייה הראשונה שהיא מדליקה את הרדיו? אפילו ההרצאות ודברי התורה אינם חרדיים... ההשקפה חילונית בלבוש חרדי, שזה הרבה יותר גרוע מחילוני בלבוש חילוני! מה, הציבור צריך שיבשרו לו במודעות שהשמש זורחת בבוקר ושוקעת אחה"צ? (בדיעבד, הסתבר לי שכן... היו כאלו שהאמינו בתמימותם שזה רדיו חרדי, כי ראו כיפה על הרדיו...). אין חדש תחת השמש. אין צורך לשמוע רדיו או לראות טלוויזיה בשביל לדעת בוודאות שהטומאה שורה שם, בין אם פתחו "שידורי קצב" באופן אינטנסיבי וחשוף לחלוטין, ובין אם לא עשו זאת עד היום הזה. גם לפני 40 שנה, כשנכנסה הטלוויזה לבית הישראלי בפעם הראשונה, המהות שלה היתה ברורה, אפילו שעדיין לא היו "שידורי קצב". אני זוכרת את השידורים הראשונים, כשהייתי בת 6 (והטלוויזיה נכנסה לבית הורי לראשונה). אני זוכרת את הזעזוע הנפשי שהיה לי, לראות ממה נהנים הורי וממה הם צוחקים. לא צריך קצב כדי להזדעזע. לא צריך מודעות של רבנים כדי להזדעזע. אין חדש תחת השמש. קול ישראל מירושלים כאז ועד היום היה מלוא הסל פוטנציאל לטומאה גבוהה במיוחד. צריך להיפגע כדי לדעת את זה? חובה ליהרג בתאונת דרכים כדי לדעת שהכביש זה מקום מסוכן שכל החיים צריך להיזהר בו מאוד? לא חובה. מספיק להסתכל בכביש כדי להבין את טיבו. מספיק להקשיב לשידור רדיו אחד, כדי להרגיש מה קורה שם, ומה הפוטנציאל. לא חייבים להגשים עד תומו את הפוטנציאל הזה, כדי להיווכח. 25 שנים אני עובדת על המחשב. הוא החבר הטוב ביותר שלי, למעשה. אז אני צריכה שהרבנים יספרו לי על הפוטנציאל המשחית שבו? לא הרגשתי זאת מרגע שנכנס ה-PC לחיינו, על תכניו התרבותיים שמעבר למקצועיים? רק כשנכנס האינטרנט יכולנו לראות את פוטנציאל הטומאה בהתגלמותו? משחקי המחשב התמימים הראשוניים ביותר לא בישרו על הפוטנציאל הזה? נכון, יש אילוצי חיים, יש פער בין הרצוי למצוי, יש פשרות עם החיים - אבל הנקודה היא לדעת מה יש לך בבית, לא להכשיר את השרץ, לקרוא לילד בשמו, גם אם יש כורח שהוא ילווה את חייך. ומי שאין לו רגישות מספקת, ואינו מרגיש את הדברים לבד - צריך להקשיב למורים, למבוגרים ממנו, לבעלי הניסיון. כל ילד נורמלי ובר דעת מציית למה שמחנכים אותו לגבי הכביש, ולא עושה ככל העולה על רוחו, עד שיגיע לידי מימוש מלא של הסכנה... (להבהרה: אמרתי דברי מנקודת המבט המתאימה לחרדי, ולא משום מקום אחר).