פורקן
רגע של קרבות פנימיים. מישהו נגע לי בפנים ושלף אותי החוצה בגיל שנתיים. בכיתי שלושה ימים. אחר כך למדתי שוב לדבר או "ללבוש חזרה את החליפה של הרובוט" כמו שהוא אמר. כעסתי שהוא קילקל אותי, שלושה חודשים ושוב הייתי מתוקן לגמריי. אחר כך מחקתי את כל המקרה, אפילו שכחתי. עברה שנה וקצת. ולפני שבוע כל הסיפור התחיל להציץ שוב, אפילו לפני חודש כשאני חושב על כך לעומק. והיום זה עלה, אוי הקרב השנוא. ללכת לישון זה גרוע, כרגע אני לא יודע עם אני רוצה עוד רובוטים ומחר אני כבר שוב אהיה בחליפה. מהות הקרב? אני אנסה להסביר לעצמי כי גם לי קשה. אם לא תבינו אז סליחה, אני חושב שמחר אני כבר לא אוכל להסביר. מממ אני חושב שכל אחד הוא גוזל קטן עמוק בפנים. אני איש רגיש והגוזל שלי קפץ היום החוצה. גם אז באותו מקרה הוא היה בחוץ, אז השיח היה שזה קשה ולא קל וצריך הרבה אומץ לצאת מו המקומות האלו מחוזק גם דובר רבות בפחד שמלווה את כל התהליך. אבל אני מוקף באנשים שכבר שנים היו בפורום הזה ואני מביט בהם והם לא נראים לי שמחים, הם רק נראו לי כל כך עסוקים בעצמם, ואמרתי לי שאני מעדיף תחביבים אחרים. אני יודע שאת הרגישות שלי אני יכול לנתב להרבה מקומות נהדרים, לשם זה נראה לי לא בריא. והיום שוב אני לא בטוח... כי אם כולם גוזלים קטנים בפנים וביום יום אבירים משורינים אז זה גם מובן כי החיים לא תמיד פשוטים. וזה אך טבעי שנשרטים גם כאן וגם שם ושצריך להשלים עם זה כי ככה העסק עובד. ואולי לא?? אולי העסק לא עובד ככה ורק אני שכחתי מה חשוב? הנה אותו הפחד המדובר. אויה, לילה עצוב משהו.
רגע של קרבות פנימיים. מישהו נגע לי בפנים ושלף אותי החוצה בגיל שנתיים. בכיתי שלושה ימים. אחר כך למדתי שוב לדבר או "ללבוש חזרה את החליפה של הרובוט" כמו שהוא אמר. כעסתי שהוא קילקל אותי, שלושה חודשים ושוב הייתי מתוקן לגמריי. אחר כך מחקתי את כל המקרה, אפילו שכחתי. עברה שנה וקצת. ולפני שבוע כל הסיפור התחיל להציץ שוב, אפילו לפני חודש כשאני חושב על כך לעומק. והיום זה עלה, אוי הקרב השנוא. ללכת לישון זה גרוע, כרגע אני לא יודע עם אני רוצה עוד רובוטים ומחר אני כבר שוב אהיה בחליפה. מהות הקרב? אני אנסה להסביר לעצמי כי גם לי קשה. אם לא תבינו אז סליחה, אני חושב שמחר אני כבר לא אוכל להסביר. מממ אני חושב שכל אחד הוא גוזל קטן עמוק בפנים. אני איש רגיש והגוזל שלי קפץ היום החוצה. גם אז באותו מקרה הוא היה בחוץ, אז השיח היה שזה קשה ולא קל וצריך הרבה אומץ לצאת מו המקומות האלו מחוזק גם דובר רבות בפחד שמלווה את כל התהליך. אבל אני מוקף באנשים שכבר שנים היו בפורום הזה ואני מביט בהם והם לא נראים לי שמחים, הם רק נראו לי כל כך עסוקים בעצמם, ואמרתי לי שאני מעדיף תחביבים אחרים. אני יודע שאת הרגישות שלי אני יכול לנתב להרבה מקומות נהדרים, לשם זה נראה לי לא בריא. והיום שוב אני לא בטוח... כי אם כולם גוזלים קטנים בפנים וביום יום אבירים משורינים אז זה גם מובן כי החיים לא תמיד פשוטים. וזה אך טבעי שנשרטים גם כאן וגם שם ושצריך להשלים עם זה כי ככה העסק עובד. ואולי לא?? אולי העסק לא עובד ככה ורק אני שכחתי מה חשוב? הנה אותו הפחד המדובר. אויה, לילה עצוב משהו.
ליאור מסע אחר