בננה קרמבה
New member
פורקת תסכולים ../images/Emo4.gif
יש לי אח אחד ויחיד, קטן ממני בשנתיים וחצי. אני בת 28 והוא 25.5. חיינו יחד כל תקופת הילדות עד שאני הגעתי לתיכון ועזבתי את הבית לטובת פנימיה. הוא עשה כמוני, וכששנינו סיימנו אני חזרתי הביתה והוא לצבא. אנחנו מאוד שונים. אני אוהבת את חיק המשפחה וחשוב לי לשמור על קשר משפחתי. ואילו אחי טיפוס חברותי ומשפחתו הקרובה לא מעניינת אותו כלל. אני נשואה כבר כמעט 4 שנים וצפויה ללדת באפריל את בתנו הראשונה
אחי היה הראשון שסיפרתי לו על ההריון והוא מאוד נרגש וכבר מת להיות דוד (לדבריו). הוא התחתן כשהייתי בחודש שלישי. נשוי טרי. שניהם, הוא ואשתו, גרים בסמיכות לאימי וסבתי, ו- 5 דקות נסיעה מהבית שלנו. אני ובעלי אוהבים לקפוץ לביקור שם, לפחות פעם בשבוע. לרוב אחי אינו נמצא, או שנמצא וצריך לצאת, או שנמצא ויש לו אורחים. כל שבת מאז נישואיהם הם נוסעים להוריה של אישתו. לפני שנישאו נהגו להשאר שבת אחת עם אבי ואימי (לפני הגירושין), ושבת שניה אצל הוריה לסירוגין. אבי שמאוד קשור לאחי מתחנן לפניו כבר חודשים שהם יבואו לעשות שבת איתו, אבל הם לא רוצים כי משעמם להם להיות איתו לבד. משעמם להם גם להשאר עם עצמם שבת אחת לבדם בבית של עצמם. אחי התאהב לגמרי במשפחתה הענפה, ברעש ובבלאגן, בשכונה המלאה צעירים בגילם ומאז נטש את חבריו ומשפחתו והתחבר לחבריה, שכניה ומשפחתה. אני מבינה את זה, הוא אוהב חברה מאוד. ממלא את כל ימות השבוע ואת השבתות בחברים שלה. לפני מספר חודשים דיברתי איתו על זה שהוא רק אצל המשפחה שלה ואני בקושי רואה אותו למרות הקרבה הגאוגרפית. הוא טען שנורא משעמם לו להיות בשבת עם אשתו, אמו וסבתו. אז הצעתי שהם ישארו לשבת אחת וגם אנחנו נצטרף ונבלה יחד סופשבוע. הוא שמח ואמר שזה רעיון נפלא וצריך לארגן שבת כזו. בינתיים זה לא קרה ואני מתחילה לחשוב שזה גם לא יקרה. אשתו ואני בקושי מכירות ואני מרגישה שהיא לא חשה בנוח בנוכחותי (אפשר להיות בוטה ולומר שאני מרגישה שהיא לא סובלת אותי..) ואני מרגישה אותו הדבר כלפיה. כשיצא לנו פעם אחת או פעמיים לבלות ערב איתם, הרגשתי שאנחנו מתקרבות, מדברות, צוחקות וממש אהבתי אותה וחשבתי שהיא מתוקה. אבל כנראה מפני הריחוק שנוצר מאז, חזרה תחושת האי נוחות. אני יודעת שאם היינו מבלים יחדיו רבע מהזמן שהוא מבלה עם משפחתו, היינו קרובות יותר, היינו יכולים לבלות יחד, לדבר אחד עם השני באמת, לשתף - כמו שקרה בפעם ההיא שארגנו ארוחת ערב ועבדנו יחד - היה כיף! אבל משהו חוסם. משהו מפריע. ולי כבר נמאס לדבר ולשכנע. הגיע הזמן שאני אבין את הרמז וארפה. כנראה שגם אני ובעלי משעממים מידי מלבלות איתם. שיהיה.
יש לי אח אחד ויחיד, קטן ממני בשנתיים וחצי. אני בת 28 והוא 25.5. חיינו יחד כל תקופת הילדות עד שאני הגעתי לתיכון ועזבתי את הבית לטובת פנימיה. הוא עשה כמוני, וכששנינו סיימנו אני חזרתי הביתה והוא לצבא. אנחנו מאוד שונים. אני אוהבת את חיק המשפחה וחשוב לי לשמור על קשר משפחתי. ואילו אחי טיפוס חברותי ומשפחתו הקרובה לא מעניינת אותו כלל. אני נשואה כבר כמעט 4 שנים וצפויה ללדת באפריל את בתנו הראשונה
