פורקת...
לא יודעת אם זה המקום הנכון והמתאים.. לפרוק את מה שכבר יושב אצלי זמן מה. כמוני כמוכם, מן הסתם, ילד מאובחן ASD אחרת מה יש לי לחפש כאן.. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים כמוני, אבל מרגישה שכשלתי, שבגללי הוא ככה, וזה מצחיק כי אני בנאדם עם שכל, באמת שמשכילה ויודעת שאני לא אשמה, שככה הוא נולד. אבל עדיין משהו בי לא מרפה ותמיד מהדהד ואומר שזה בגללי. אולי הייתי צריכה לדבר איתו יותר? להתייחס אליו מעבר למה שביקש? ואני לא מבינה איך אמרתי תמיד שיש לי ילד "טוב" שלא בוכה המון, מקסים כזה שכל האמהות רוצות.
אני מורה ביסודי, זה מצחיק כי יש לי גם התמחות בחינוך מיוחד.. תמיד אמרתי שאני לא רוצה לעבוד עם ילדים מחינוך המיוחד, כי קשה לי להתמודד נפשית, אבל עכשיו ההתמודדות היא יומיומית.. איזה גורל אה?
נמאס לי מכל ההתעסקות באנשי המקצוע, תוכנית התנהגותית שגרמה לו לסבל, ההתעסקות היומיומית סביבו. די, בבית אני רוצה סתם להיות אמא של ילד שמשחקת איתו, כועסת שעושה שטויות, מלטפת, מקלחת ומתלוננת בערב על עייפות.לא רוצה להיות עוד דמות נוקשה שבאה ללמד אותו, רוצה סתם להיות אמא שלו. כמו כל אמא לילד רגיל. שלא תבינו לא נכון, אני עושה בשבילו את הכול, אבל בבית אני רוצה להיות אמא שלו זה הכול..
סתם תקופה מבאסת ומקווה שתעבור. יש תמיכה מהמשפחה, אבל לא נראה לי שהם מבינים כמו שהייתי רוצה. מעריצה את כל ההורים שכאן ויודעת שהם עושים עבודה לא פשוטה. ר
רק פורקת.. וזהו.
לא יודעת אם זה המקום הנכון והמתאים.. לפרוק את מה שכבר יושב אצלי זמן מה. כמוני כמוכם, מן הסתם, ילד מאובחן ASD אחרת מה יש לי לחפש כאן.. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים כמוני, אבל מרגישה שכשלתי, שבגללי הוא ככה, וזה מצחיק כי אני בנאדם עם שכל, באמת שמשכילה ויודעת שאני לא אשמה, שככה הוא נולד. אבל עדיין משהו בי לא מרפה ותמיד מהדהד ואומר שזה בגללי. אולי הייתי צריכה לדבר איתו יותר? להתייחס אליו מעבר למה שביקש? ואני לא מבינה איך אמרתי תמיד שיש לי ילד "טוב" שלא בוכה המון, מקסים כזה שכל האמהות רוצות.
אני מורה ביסודי, זה מצחיק כי יש לי גם התמחות בחינוך מיוחד.. תמיד אמרתי שאני לא רוצה לעבוד עם ילדים מחינוך המיוחד, כי קשה לי להתמודד נפשית, אבל עכשיו ההתמודדות היא יומיומית.. איזה גורל אה?
נמאס לי מכל ההתעסקות באנשי המקצוע, תוכנית התנהגותית שגרמה לו לסבל, ההתעסקות היומיומית סביבו. די, בבית אני רוצה סתם להיות אמא של ילד שמשחקת איתו, כועסת שעושה שטויות, מלטפת, מקלחת ומתלוננת בערב על עייפות.לא רוצה להיות עוד דמות נוקשה שבאה ללמד אותו, רוצה סתם להיות אמא שלו. כמו כל אמא לילד רגיל. שלא תבינו לא נכון, אני עושה בשבילו את הכול, אבל בבית אני רוצה להיות אמא שלו זה הכול..
סתם תקופה מבאסת ומקווה שתעבור. יש תמיכה מהמשפחה, אבל לא נראה לי שהם מבינים כמו שהייתי רוצה. מעריצה את כל ההורים שכאן ויודעת שהם עושים עבודה לא פשוטה. ר
רק פורקת.. וזהו.
