פורקת...

[רונית 294]

פורקת...

ראשית, אציין שאני מרגישה נורא בכלל להגיד משהו אחרי התינוקת המושלמת שקיבלתי לפניי 3 חודשים ולנוכח העובדה שיש לי ילדה מדהימה בת 4 כמעט.
אתמול חברה שלי גילתה שיש לה 2 שקי הריון (תאומים)...
וכל מה שחשבתי לעצמי זה שאני שמחה שההזרעה הראשונה שלה עבדה אבל איך זה הגיוני שעוד כמה חודשים היא תשתווה אליי??? ובהריון אחד בלבד תגיע לכמות הילדים שלי יש. ואולי היא תזכה גם בבן ובת ובכלל אני אוכל את עצמי.
בינתיים מאז שילדתי חברה נוספת שלי שרצתה רק 2 ילדים ילדה תאומים בן ובת ויש לה עוד ילדה גדולה בבית (הברית שבוע הבא יאי!)... 2 החברות היותר טובות שלי מהחבר'ה שלנו בהריון שלישי... ועוד אחת גם כן בהריון בשבוע 17 כשיש לה ילדה בת חצי שנה!!!!
ועוד 2 חברות שלי בטיפולי פוריות (שבטח גם ייצרו עבורן תאומים...)... ואני מרגישה שבסוף אני אשאר מאחור. למרות שאני נשואה יותר שנים מהן והתחתנתי בגיל צעיר יחסית.
וכל כך רציתי אחרי ההריון הזה להיכנס להריון שוב כדי שאחווה הריון נוסף אולי קצת יותר רגוע לנוכח ההצלחה הרבה בהריון האחרון ואולי לזכות גם בבולבולון אבל בינתיים רק דימומים ודימומים ודימומים... וההיסטרוסקופיה שהייתי אמורה לעשות ביום א נדחתה בגלל ששוב קיבלתי מחזור. ובכלל לא הצלחתי לעשות סקס מאז הלידה כי אנחנו שומרים נידה ואני כל הזמן במחזור או עם הכתמות... ואולי יש לי שארית מהלידה. ואני יודעת שלפעמים הכל לטובה. ושהתינוקת שלי ממש פיצית ומגיע לה הזמן שלה ושעוד מעט אנחנו עוברים דירה לבית חדש ושיש הרבה על הפרק. אבל אין מה לעשות שזה קשה לי!
ושאני רוצה עוד ילד ולא רוצה שיעקפו אותי... כי תמיד הייתי בנאדם סופר תחרותי. והיחידות שאני שמחה בשבילן בלב שלם על הריון זה רק אתן. מה? לא מגיע לי שהריון אחד יגיע לי בקלות?
ואני ממש לא אוהבת את העבודה שלי. אבל לא רוצה לעזוב עכשיו רק בגלל שאני רוצה עוד הריון!!! אוף. למה אני לא מצליחה להיות מאושרת במה שיש לי??? ויש לי המון!

 

[אם הבנות2]

הי רונית

קודם כל, הקנאה ברורה ומובנת.
אבל, את לא בתחרות! ברוך השם הרגע ילדת. תהני מזה. תהני ממנה.
ולגבי הדימומים זה ממש באסה! בעיקר שאת לא מבינה מה קורה עם הגוף שלך.
אבל אל תעבדי בלהיכנס להריון. להיפך עכשיו תקחי את זה הכי בנחת.
מי כמוני יודעת שרק בנחת זה יעבוד...
וגם יש לך שתי בנות, תשקיעי בלהתחבר אליהן. כי בעזרת השם כשתלדי זה יהיה לך מאוד מאוד קשה.
בהצלחה

 

[רונית 294]

הבטחתי לעצמי שהפעם בגלל

שאני אחרי לידה ממש לא אעבוד בלנסות להיכנס להריון אלא פשוט לא אחזור לגלולות. והיום עבר בראשי לקנות בדיקות ביוץ. כאילו למה?!?! ילדתי רק לפניי 3 חודשים וזה לא שיש לי ממש בעיה להיכנס להריון. בכל זאת הייתי בהריון 4 פעמים (כולל הכימי)....אז מה הלחץ שלי?? זה פאתט! ושבוע הבא יש לי יומהולדת 31 ומקווה לאיזו מתנה!

 

[שירהד1]

המממ....מורכב-

מצד אחד בא לי לכתוב לך שבעיניי נורא חשוב שמה שתעשי עכשיו זה לשמוח עם סתיו, ולהנות מכל רגע, ותהיי עסוקה בלהיות מאושרת, ומצד שני- את עוד דימומים ולפני פרוצדורה רפואית (אולי- לפי מה שזכור לי), ובכלל- אי אפשר להתווכח עם רגשות.

אני חושבת ומשערת שכל הסיפור הזה של מה שאת חשה עכשיו נובע משתי סיבות עיקריות: העובדה שתהליך האבל על ההריון ההוא עדיין לא הסתיים או לא הגיע לשלב האחרון שלו ויש דברים שנשארו אצלך לא פתורים עם עצמך, והסיבה השנייה- שעדיין לא גמרת עם עניין הילודה, ואת עוד יודעת שיש לפנייך דרך לעבור.

אני יכולה לספר לך על עצמי, שלפני חודש וחצי חברה קרובה קרובה שלי (כמו אחות) ילדה בת רביעית (אחרי שלושה בנים), ואני הכי לא מקנאה והכי לא מרגישה מאחור, כי אני כל כך מסופקת במה שיש לי. באמת שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה בהיבט הזה.ולכן לא אכפת לי בכלל שיש לי שלושה ילדים ולה ארבעה.

תחושת התסכול מזה של למה אני לא מצליחה להיות מאושרת במה שיש לי ליוותה אותי כמה שנים. זה היה מן לופ כזה, שנפתר רק כאשר נולדה מעיין. למרות שבעיניי הוא גם היה יכול להמשיך, אם לא הייתי עושה עבודה עצמית (לדוגמא: הייתי יכולה להיות לא מרוצה מהפרשי הגילאים, להמשיך לשאול את השאלה הנצחית של "למה זה קרה לי?", לקנא במי שיש לו יותר, וכן הלאה).

אני כן מעיזה לנסות ולשכנע אותך לנטוש את נושא התחרותיות. זה לא שמישהי "עוקפת" אותך. יש הבדל בין זה, לבין לומר שאת מאוד רוצה עוד ילד/ים ושעדיין את לא מרגישה מסופקת בשתיים שיש, אלא שהיית רוצה עוד. שזה לגיטימי, כמובן.

אני מאחלת לך כן למצוא את הדרך אל האושר, כעת, עכשיו, עם כל מה שיש לך. נולדה לך סתיו, לאחר האובדן הנורא ההוא. זה דבר מדהים! אין נפלא מזה.
אם אינך יכולה להגיע אל התובנות שיובילו אותך אל האושר בכוחות עצמך, אול כדאי לשקול לחזור לתהליך טיפולי, שבו יסייעו לך לעבד את הדברים ולהיות יותר שלמה עם עצמך.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[רונית 294]

את צודקת

לפניי האובדן בכלל לא הרגשתי ככה ואחרי שהגדולה נולדה עוד חזרתי לגלולות שנה. בכלל לא היה לי אכפת שלבנות בחבר'ה כבר היו 2 ילדים. אבל משהו נדפק אצלי. אולי אני מנסה להוכיח לעצמי ששום דבר בי לא דפוק ואני יכולה לשאת הריון תקין וללדת בהצלחה. ואולי אני יודעת שעד שלא יהיה לי בן לא אסיים עם עניין הילודה. אלא אם כבר יהיו יותר מידי בנות ולא נוכל לאפשר לעצמנו מעבר. אולי אני דווקא רוצה להיות כבר אחרי עניין הילודה ובגלל זה אני בלחץ לסיים עם זה. לא יודעת. אבל בואי נגיד שכשיהיו לי 4 ילדים בעז"ה שאחד מהם הוא בן אני ממש לא אקנא במישהי שיש לה 5 ילדים. מניחה.

 

[אחר8]

לא קשור

את יכולה להיות מאושרת ממה שיש לך ועדיין לרצות עוד. ובכלל לא מבינה איפה כתוב שאסור להתלונן. זה כמו שאחרי כל הזמן הזה של ניסיונות להיכנס להריון וטיפולים ואיכס אני לא מרשה לעצמי להתלונן על ההריון ב-כ-ל-ל. אם רגע קשה לי או כבד לי או כואב לי אני מיד משתיקה את עצמי כי אני צריכה להיות מאושרת... זה בולשיט. אני מאושרת ועדיין קשה לי, זה לא סותר. תרשי לעצמך להרגיש גם את הרגשות הלא מאושרים עד השמיים גם הם קיימים וגם הם לגיטימיים חיבוק גדול

 

[רונית 294]

תודה מתוקה

באמת נכון יותר להגיד שאני מאוד שמחה במה שיש לי אבל בהחלט רוצה עוד. עוד הריון תקין. עוד ילד. בן זכר בריא. וגם אם בת נוספת לא אתאכזב חלילה. בא לי עודדדד. ועכשיו בכלל לא יודעת מה יהיה עם כל הדימומים האלה והבדיקה שאני צריכה לעבור. ובהחלט מותר להתלונן גם על משהו שמאוד רצינו. נגיד לא תצפי ממישהי שהייתה רווקה שנים ומאוד רצתה להתחתן לא להתלונן על בעלה לעולם.

 

[שירהד1]

נכון, אבל כפי שכתבתי, יש הבדל בין

לשמוח במה שיש ולרצות עוד, לבין להרגיש כל הזמן בתחרות עם הסביבה.
זה גם עניין של אופי בסיסי, בלי קשר לכלום.
אני חושבת שכאשר תעברי את התהליכים שאת צריכה לעבור, וגם כאשר תסיימי את הילודה, יהיה לך הרבה יותר קל, גם עם העבר.

מעניין שמאוד חשוב לך שיהיה לך בן. מעניין אותי למה. כלומר- זה שאני מאוהבת לחלוטין בבן שלי זה ברור, אבל סתם מעניין אותי האם זה קשור למצוות פרו ורבו (שכאילו חשוב להביא גם בן וגם בת) או למשהו אחר- רגשי יותר.
בכל מקרה, בן זה נפלא, ובת זה נפלא. רק שיהיו לנו בריאים!


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[אם הבנות2]

אני לא בטוחה שזה קשור לסיום

אני אישית רוצה 4 ילדים. בעלי אפילו רוצה 5 6... אבל כרגע פרק ההריון נסגר מאחורי עד להודעה חדשה. לא יכולה לחשוב בכלל על בדיקות ביוץ או הריון... מבחינתי רציתי תינוק, פעמיים לא הצלחתי ופעם שלישית הצלחתי. הכאב על העוברים האומללים יצוץ בחיי עוד הרבה אני בטוחה. אבל אני לא שם כרגע. אני מסתכלת על חברות עם ארבעה ילדים ואני מרגישה בת מזל שאין לי עדיין 4. נראה לי המון כרגע... ואני דיברתי בלי סוף על הריון נוסף מיד. עכשיו אין סיכוי...

 

[שירהד1]

אם הבנות2-

נכון. כל אחת עוברת תהליכים שונים, ואצל כל אחת זה יכול להיות שונה. את מרגישה ברת מזל, ובצדק רב, כי נולד תינוק בריא אחרי שני אובדני הריון, ואת מרגישה שאת יכולה לנשום ולהיות מאושרת בחלקך, גם אם באופק יש רצון בעוד ילד.

אני חושבת שזה קשור גם בסיבת סיום ההריונות, ובתהליך שעברת. אני חושבת שאצל רונית יש עוד חלק לא סגור לגבי נושא ה"בחירה" בסיום ההריון ההוא, למרות שתכלס- לא היתה זו הבחירה שלה, אבל עדיין יש משהו לא סגור שם בהיבט הרגשי עם עצמה, והיא עדיין מסתובבת עם תחושה קשה לגבי עצמה בהקשר הזה, וזו הסיבה המרכזית לפי דעתי לתחושות שהיא מתארת. ולכן המלצתי על המשך טיפול בעצמה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[אם הבנות2]

פה את צודקת לגמרי

ואין ספק, ואמרתי לרונית המון פעמים, שהיא צריכה לסלוח לעצמה.
פעם היה בפורום אובדן שרשור על אשמה.
אצלי הריון אחד הסתיים בשבוע 12 עם עובר ללא דופק והאשמתי את עצמי. מבחינתי הוא מת לי... אכלת זה או לקחתי תרופה... נשמתי אדים רעילים... גם אמא שלי בהתחלה כל הזמן חיפשה סיבה (הייתי איתה באותו יום של הגילוי והגרידה שהיתה באותו יום)
איכשהו בהריון השני כבר התחלתי להאשים את הגורל וזה כן עזר לי להבין שיש הריונות עם מזל רע מאוד.
שלא כל הריון שווה ילד.
הלוואי ולא הייתי לומדת את הלקח הזה. ואני לא מאחלת לאף אחת בעולם לקבל את הזפתה הזוועתית הזאת בפעם השניה. אבל לפחות הבנתי שבאמת אנחנו לעולם לא אשמות!
אם יש ירידת מים בשבוע 22 זה הסוף של ההריון! זה טראגי ועצוב אבל זה לא בשליטת אף אחד. זה כוח טבע לגמרי.
אני זוכרת שבאחד הימים שהייתי בין הגילוי על הבעיה להפלה עצמה, שראיתי תמונת טבע מטורפת כזאת, שגורמת לך להבין כמה אתה פיפס קטן, בורגון זעיר בתוך כל היקום הזה.
הבנתי פתאום כמה הטבע מלא מלא בטעויות וכשכן נולד תינוק בריא או נוצר פרח מושלם או דג ששורד זה פשוט נס מטורף!
ולכן כן, רונית, אני לא מעיזה להחליט בשבילך, אבל תנוחי, תשעני אחורה תסתכלי על התינוקת המהממת שלך ותגידי יש לי פה נס! כרגע היא כל העולם. תרשי לעצמך להנות מזה.
מגיע לך להיות מאושרת ושלמה. וגם לה מגיע שאת תהיי מאושרת בזכותה.

 

[שירהד1]

כתבת מדהים!

 

[רונית 294]

כתבת ממש יפה

וכל מילה נכונה. עם זאת, אי אפשר להתווכח עם הכאב והחרטה שמציפים אותי מידי יום. עם ה- מה אם... היה קורה לי נס. זה תמיד יהיה איתי.

 

[רונית 294]

חשוב לי שיהיה לי בן מהרבה סיבות...

מצוות פרו ורבו לא הראשונה שבהן. קודם כל אני רואה משפחה עם ילדים בריאים מ 2 המינים כמשפחה מושלמת. כאילו, זה יהיה מבחינתי הגשמת כל המשאלות שלי. מאוד מעניין אותי איך זה יהיה לגדל בן. ובכלל, ההורים מאוד רוצים שיהיה לנו בן ואני חושבת שגם לבעלי זה חשוב באיזשהו מקום. ילד לשחק איתו כדורגל, עם תחומי עניין של בנים. ילד ללכת איתו לבית הכנסת. בא לי לראות גם קצת כחול בבית. וגם מאוד הייתי רוצה שלבנות יהיה אח. מה שכן חשוב לי לציין שהיה לי הרבה יותר חשוב שיהיו לי בנות מבנים. וגם בהריון של הגדולה וגם בשל סתיו רציתי בת יותר ולא בן. בסתיו זה היה לי חשוב בכלל האובדן של הבת הפוטנציאלית שהייתה לי. ובראשונה זה היה לי חשוב כי רציתי לוודא שתהיה לי בת. כאילו אני הכי מאלה שהיה לה חשוב שתהיה לה בת. אם היו לי 2 בנים נגיד הייתי לחוצה כפול 20 לבת. חולה על בנות. אבל עדיין. למען הגיוון. זה כיף.

 

[idit84]

מבינה..

הי רונית,
קראתי את מה שכתבת ואת השרשור ובעיקר יצאתי עם תחושה שאין להתווכח עם תחושות. גם אני בן אדם תחרותי ואני ועוד 2 זוגות נכנסנו להריון ראשון באותה תקופה. הזוגות האחרים ילדו ואני לא והיום אני מקנאה וכועסת על מה שיש להם ולי אין. מאוד מבינה את כל מה שתיארת וכנראה שאם הייתי את, הייתי מדברת דומה על התחושות. לצד כל התחושות, נראה לי שהפתרון הוא לא הריון נוסף עכשיו, אלא לפרוק, כמו שעשית ולחשוב ולהבין מה עובר עלייך כעת ולתת לדברים פשוט להיות. יכול להיות שגם הריון חדש לא יפתור את תחושת התחרות והאבל ולכן לא הייתי רצה לשם. אני יכולה להגיד שאחרי האובדן ישר רציתי להיכנס להריון ותוך 3 חודשים זה קרה ודיי מהר הבנתי שזה לא פותר כלום מהאבל, האובדן, הקנאה והכעס ושאת אלה עליי לעבד ללא קשר להריון.

 

[רונית 294]

נכון...

ההריון של סתיו לא פתר את האבל. גם הלידה שלה לא. אבל זה בהחלט מנחם ועוזר ואני לא יודעת איפה הייתי היום בלעדיה. כנראה שלא הייתי קיימת. לא הייתי שורדת את זה אם עד עכשיו לא הייתי בהריון ויולדת אותה. אני במקום אחר לגמרי ממה שהייתי אחרי האובדן ובלי הריון. אבל יש בי כנראה רצון לפיצוי יתר על האובדן. כאילו להביא יותר חיים לעולם ביחס לאובדן שלי. לא יודעת אם אי פעם ארגיש ממש שלמה עם החיים. אבל יודעת שבהחלט יעזור לי הריון שוב. משהו לצפות לו.

 

[ירוק מנטה]

אוי יקרה

נשמע צרוף גרוע של הרבה דברים ביחד

הדימומים, המרחק מהבן זוג, ההורמונים של אחרי לידה, החולשה של הגוף, הקושי לחזור לעבודה בכלל ובטח לכזו שאת לא אוהבת
וכל האנשים סביב שנראה שהולך להם מה שהם רוצים ממש בקלות
שולחת לך הרבה כוחות שהסיוט של ההיסטרו יהיה כבר מאחוריך
ותוכלי להתחיל לנוח קצת...

 

[רונית 294]

אני אחזור לעבודה רק

בחודש יולי. ואנסה לחפש תפקיד אחר כי אני לא אוהבת את התפקיד הנוכחי. אני שם עשר שנים ושווה לי לשמור על הותק כרגע אז מתפשרת. גם תהיה לי שעת הנקה בשנה הראשונה כך שאעבוד רק 7 שעות בהתחלה. יש יתרונות. אני רוצה להגיע למנוחה ולנחלה ולהרגיש שהשגתי את כל מה שרציתי למרות שאני מאמינה שבאיזשהו מקום זה יעמיק את הכאב של האובדן. אבל באמת מאחלת לעצמי קודם כל להירגע קצת. להסתכל על כל הטוב שיש ולזכור שמגיע לי להיות מאושרת למרות מה שעברתי.

 

[orli12341]

מבינה את עניין התחרות

גם אני התחתנתי מוקדם לפני החברות שלי, והן עקפו אותי במספרי הילדים...
היום אני בהריון רביעי אחרי שהשלישי לא הצליח ונגמר בשבוע מתקדם - 21+3.
יש לי 2 ילדים מקסימים בבית שיהיו בריאים אך הם ממש גדולים. אני מאושרת מההריון הנוכחי אך ההפרש אצלי יהיה הרבה שנים בין 2 הגדולים לשלישי שסביר להניח יגדל לבד.
אם היה לי כוח אולי הייתי שוקלת להביא עוד שניים צמודים שלא ישעמם להם אבל לא חושבת על זה בכלל, רוצה קודם לעבור את ההריון הנוכחי בשלום, אחרי הריון שנגמר מוקדם , ואני רק בשבוע 12 כך שהדרך עוד ארוכה מאד מבחינתי.

אני מניחה שבע"ה שאלד תינוק בריא אני ירגיש סיפוק ותיקון על מה שהיה קודם.
אני לא נכנסתי מהר להריון אחרי האובדן מבחירה כך שהיה לי זמן להחלים מהאובדן אבל עדיין תמיד ילווה אותי, במיוחד יש חרדות וחששות מההריום הנוכחי.

את נמצאת בשלב בו ילדת כבר אחרי האובדן מה שצריך לנחם אותך בזה שהכל אצלך בסדר והגוף תקין ומסוגל להכיל הריון 9 חודשים.
את עוד צעירה ויש לך עוד המון זמן להביא לפחות עוד 2 ילדים .
תהיי רגועה ובאמת תנסי להנות מהבנות היקרות שלך

שתזכי למנוחה ולנחלה...

 

[רונית 294]

אמן! תודה... יומהולדת 31

בפתח... ובאמת מאחלת לעצמי שאהיה מאושרת.