זה עניין של תפיסה
מגיל אפס מלמדים אותנו שאיברי מין אמורים להיות מוצנעים ושהשימוש בהם הוא במקרים של עשיית ילדים בלבד (וגם את זה אנחנו לומדים בגיל יחסית מאוחר).
מחנכים אותנו לחשוב שאוננות זה דבר רע, שמגע מיני הוא מעשה זול ומוזיל, ושהנאה ממין היא סימן לזנות או מחלות/הפרעות נפשיות כמו נימפומניה.
לכן לא רק שאיברי המין שלנו תמיד חייבים להיות מוצנעים אלא שכל מגע בהם אסור על פי מוסכמות תרבותיות/דתיות..
לאחרונה יצא לי להכיר מישהי שטוענת שהיא מסוגלת לגמור רק מלשבת בתנוכה מסויימת ולקווץ אץ השרירים שלה, עוד מגיל נורא צעיר.
כשאמא וסבתא שלה הבינו מה היא עושה הם גערו בה בתקיפות וגרמו לה להתבייש עד ששכחה כבר שהיא מסוגלת ונזכרה בזה רק לפני כמה שנים.
כשאנחנו רואים דוגמנים/יות חטובים, מאופרים, מוארים, משומנים היטב עם תכשירי ומעצבי שיער מרובים לובשים בגדים בצורה מושלמת במולטימדיה הפרסומית קשה לנו להבין למה אנחנו לא נראים כמוהם/ן.
אנחנו מיד חושבים שזהו למעשה המראה ה'נורמאלי' או לפחות הסטנדרטי ומשום שאנחנו לא נראים כך כנראה משהו לא בסדר בנו (שזה לא כ"כ רחוק מהאמת אם זאת התחושה שאנחנו מקבלים כשאנחנו צופים או בוהים בהם/ן).
אז אם מבטים חטופים בדוגמני לבוש גורם לנו להרגיש שהגוף או הפנים שלנו לא מספקים מה לדעתך עובר לנו בראש כשאנחנו לומדים כל חיינו להתרחק מכל היבט או פן מיני בחיי היוםיום שלנו?
נ.ב
הקטע באמת לא עשוי בצורה מצחיקה במיוחד...
