הtטקסטואלית
New member
פותחת שרשור בוקר
הי... למעשה הרגשתי די מטופשת אתמול כשראיתי שאנשים לא ממש משתתפים ב'שרשור בוקר'. אבל אחר כך אמרתי לעצמי: א. אנשים עושים מה שטוב להם ומתאים להם. ב. אז אני מרגישה מטופשת, אז מה? כאילו, רשמתי לעצמי את רשימת ה'מחירים' שאני מוכנה לשלם בדרך להגשמת מטרתי: להיות עורכת דין לזכויות אדם וכותבת מפורסמת, כגון עבודה קשה וכו'. אז אני יכולה לחשוב על הרגשת הטפשות בלהיות 'המתנחלת הבודדת על הגבעה' ( כאשר שרשור הבוקר הוא הגבעה
) כמחיר שאני נכונה לשלם בשמחה. בדיוק כמו ששילמתי לאחרונה 5200 שקל בשביל לרכוש הליכון ביתי ( אני חולת ריצה
) . כלומר לדעת שלכל דבר ישנו מחיר זה בסדר. ג. אני מניחה שאם אדם מתמיד במשהו, במוקדם או מאוחר להתמדה שלו באותו עניין ישנה תעופה משלה ואנשים פשוט מצטרפים... גם אם לא sooner אז later .ד. זה לא סוד
שאתמול, ושלשום ולפני שלשום 'המטרתי' על עצמי מלאן דברים לעשות.. ואולי זה מרתיע אנשים מלהצטרף לשרשור? אין לי מושג... אבל ... מה שאני מנסה להגיד הוא שכל אדם הינו צירוף אינדיבידואלי של נסיבות, ועבורי אישית זה מה שמתאים כי עשייה מעוררת אותי ואי עשייה 'סוחטת' ממני כוחות...וכל אדם הוא אינדיבידואל בקטע הזה..... ... זהו.... אנחנו חיים בתרבות ( בעיקר בהשפעת התרבות האמריקאקית ) שבה מי שעושה יותר "נחשב יותר". תמיד מציגים לנו כמופת ודוגמא את ביל אמו או קלינטון אמו ש"כבר בגיל 40" ניהל את ארצות הברית או שלט בשוק המחשבים שלה. ואז כאילו העשייה שלנו מתבטלת כי העיתונות מציגה את ביל גייטס/ קלינטון כמודלים לחיקוי. אז מה שאני מנסה להגיד שה'הנחתה העצמית' שלי היא מתוך נסיון חיי ושילוב נסיבות יחודיות שלי, זאת המוטיווציה שלי והיא נובעת ממני, מנסיון חיי, ממה שהתרחש בחיי שגרם לי למוטיווציה אדירה לעשות חיל במשפטים ובכתיבה.... מה שאני מנסה לאמר הוא שאני מקווה שעצם העובדה שאני 'מנחיתה' על עצמי המון אינה מרתיעה אנשים מלהשתתף בשרשור, כי אני חושבת שיש לו חשיבות שכן כל משימה אם מפרקים אותה לגורמים נראית סבירה וברת עשייה... ומה שאני מנסה לאמר ש.. למרות שאנשים יעצו לי 'להאט קצב' נסיון חיי לימד אותי שיותר עשייה = יותר אנרגיות.... ופשוט לכל אחד ישנו נסיון חיים יחודי או צירוף נסיבות יחודי שעושה אותו כך או אחרת....ואין טוב יותר או רע יותר אלא מה שמתאים לי אישית... ומה שאני אומרת הוא שאולי המסרים המעוותים של התרבות שלנו הם כאילו של 'עשיה' כי זה המסר שמשדרים לנו באולימפיאדה או בכל התרבות התחרותית שלנו... ומה שאני מנסה לאמר הוא... שההנחתה העצמית שלי- אני מקווה שהיא לא תרתיע אנשים מלהשתתף, היא פשוט משתלבת במה שאני ובנקודה שאני עומדת בה כרגע בחיים....ואני מנסה לאמר שאני מקווה שמה שאני עושה לא מונע אנשים מלהשתתף בשרשור... כי לדעתי הוא מאד חשוב... לדעתי שרשור בוקר ו'ערב' כזה הוא המהות של הגשמת מטרות, זה בדיוק 'לתפוס את המטרה בביצים' .... כלומר..... במקום להגיד לעצמי 'אתוב ספר' – אכתוב עמוד וחצי ליום.... לדעתי מהדבר היומי הזה אפשר לבנות מגדלים גדולים ולכן ככ חשוב לי שיתקיים... זהו... רציתי לשאול מה דעתכם... על כל הנושא של שרשור יומי, ואם הוא מסייע להגשמת המטרות, ולמה אנשים בוחרים להשתתף/ לא להשתתף txt
הי... למעשה הרגשתי די מטופשת אתמול כשראיתי שאנשים לא ממש משתתפים ב'שרשור בוקר'. אבל אחר כך אמרתי לעצמי: א. אנשים עושים מה שטוב להם ומתאים להם. ב. אז אני מרגישה מטופשת, אז מה? כאילו, רשמתי לעצמי את רשימת ה'מחירים' שאני מוכנה לשלם בדרך להגשמת מטרתי: להיות עורכת דין לזכויות אדם וכותבת מפורסמת, כגון עבודה קשה וכו'. אז אני יכולה לחשוב על הרגשת הטפשות בלהיות 'המתנחלת הבודדת על הגבעה' ( כאשר שרשור הבוקר הוא הגבעה
