מתחת לשמים ולא במקלטים!!
זה היה הדגל של ההופעה המרגשת הזאת, שדיויד הגיש בצורה כל כך מדוייקת, וכל כך מתארת את ההרגשה של הפחד שהיה פה בימי המלחמה (לי יום אחד כזה הספיק לפני שנסתי על נפשי לתל אביב.) הפעם הצטרפה אלי ידידתי תמר,שכבר לאחר ההופעה הזמינה מקום במצדה... בדרך לאגם הקסום, כבר דיברתי עם דודי שהיה ברכבת צפונה, וחנית ושלי- נציגות המשפחה שהגיעו מחופשתן בצפון, וניסינו לתאם מפגש בין המון האדם. דודי הגיע ראשון, תמר ואני אחריו. והנה אני רואה את ששי על הבמה עם הכסא של דיויד, ניפנפנו לשלום, וששי עשה לי תנועה של "מה את עושה פה?" ( מה שאני עושה במצדה, וביפו, ובירושלים....) חנית ומשפחתה עוד לא הגיעו וכבר חששתי שדיויד יעלה ראשון והם יפספסו את ההופעה, ואז הגיע הסמס המרגיע מדודי שדיויד לא יעלה לפני 21:00 השעה היתה רק 6 ועידן רייכל עלה ראשון להופיע. שהיה סיפתח נהדר עבורי לקראת ההופעה של דיויד, שני אמנים אהובים בערב אחד זה יותר ממה שיכולתי לבקש. אחרי סמסים וחיפושים הדדיים של חלקי הפורום המפוזרים, התאחדנו "מתחת השמיים" -חנית,
ובן זוגה,
שלי ודודי,
ליאור ועמית,
דודי
,תמרי חברתי
ואני
אחרי מסכת החיבוקים והנשיקות, ואחרי שהופעתו של רייכל והפרוייקט הסתיימה- פנינו לאכול אחרי חישובי זמן שנספיק להגיע להופעה של דיויד בזמן ואולי עוד להגיד שלום לפני. עשינו משחק ניחושים ביזמתה של חנית- אילו שישה שירים ישיר דיויד בהופעה, ומי ניצח...? נכון! אני! אבל זה לא פייר, הייתי בבאלאנס. בקיצור, הפרס בדרך אלי... חנית דאגה לעניין של איך נגיע לקדמת הבמה מבין כל המוני האדם, ואז חשבתי שבאמת לא לעניין שהגברת הנכבדה של הפורום תידחף מבין חבר'ה של טיפשעשר'ה כמו סרדין מצוי, לכן העלתי את הרעיון שהמקום שלנו הוא בין הגדר לבין הבמה, היכן שעומדים המאבטחים. שם יש לפחות מטר וחצי שאפשר לנשום. (כשאני עם החולצה של ברוזה 5 יש לי רעיונות יצירתיים...) לשם כך השתמשנו בכישוריו של דודי שהתקשר לששי אשר נרתם מיד לעזרתנו והציג אותנו כאורחיו של דיויד, ורק כך השומרים הקשוחים נתנו לנו להיכנס. הבטחנו שניהיה ילדים טובים ונשב בצידי הבמה, הבטחה שהפרנו מיד! והתייצבנו מול הכסא של דיויד. כיאה לחברי פורום מסורים. לפני שדיויד עלה לבמה עם מלווה בנגן בכלי הקשה ממיומנה, קידם את פניו מישהו מאנשי הסוכנות שאמר עליו מילים חמות על התקופה שבא לצפון והופיע במקלטים, ודיויד אחריו שעלה והתקבל בהמון אהבה מהקהל, אמר שאנחנו בתקופה שמלקקים את הפצעים, נשא תפילה שלא יהיו עוד מלחמות לא בצפון, לא בדרום ולא בשאר הכיוונים. אני לא זוכרת איך הוא אמר את זה, אבל אני ראיתי זאת כהבטחה. ולו לרגע רציתי להאמין שכך יהיה. הוא שר את סיגליות, זה הכל או כלום, שיר אהבה בדואי, ואז הזמין את איברהים עיד ונגן דרבוקה שלא זוכרת כרגע את שמו, ויחד הם ביצעו את "בליבי" , השיר המקסים והמרגש מתוך "פארקינג קומפלטו". המלח והים...הם את...אח..איזה שיר מקסים! ואז הוא עשה משהו שלראשונה בהסטוריה (או לפחות מאז שאני רואה אותו על הבמה,) הוא ירד מהבמה , והשאיר את איברהים לבצע קטע אינסטרומנטלי על הבמה. ולאחר מכן חזר . היה בזה משהו מאד מפרגן ומרגש. בשיר השני המאבטחים עצרו את חנית מלגשת לבמה ולנהל שיחת רעים עם דיויד כמו שהיא עשתה במצדה...
וסיים ביהיה טוב, (הניחוש השני המוצלח שלי) שהיה מרגש מתמיד, השיר שכשאני שומעת אותו בהופעה, אני באמת מאמינה שיהיה טוב. חשבתי שדיויד יפנק אותנו באיזה ספרדי אחד, אבל לא יצא הפעם. כשהוא ירד מהבמה הלכנו כמובן להגיד שלום, (ותודה לדודי של שלי שתיעד במצלמתו,את דיויד , איברהים ואותנו, )
היה כיף לפגוש שוב, ולראות את תושבי הצפון באים לפרגן ולחבק את דיויד בחזרה, ממש חימם את הלב, ודיויד שדאג לנו על איך אנחנו מתארגנים חזרה מהמקום הצפוני הזה. היה מקסים וחם אלינו כתמיד. חנית שאלה אותו אם הוא ראה אותנו בהופעה, אז הוא אמר שמהבמה לא רואים כלום, וגם אם נעמוד ערומים הוא לא יראה כלום, (פליטת פה , או שהבן אדם נפתח לגמרי איתנו?) אז אני כבר תפסתי טרמפ על העניין ואמרתי שבפעם הבאה ננסה את זה...
סיפרתי לו בקצרה על החוויות שלי עם השיר "בליבי" עם התלמידים שלי והוא אמר , (די בפליאה/שמחה) שהקהל אהב את השיר . לקראת הפרידה ממנו (החיבוק הכי הכי בעולם) חברה שלי אמרה "גם אני רוצה נשיקה" וזה היה קטע מגניב כזה כי הוא נתן לה בשימחה, והעביר מן צ'אפחה כזאת על הראש של עמית. כשתוך כדי באים מכרים שלו להגיד לו שלום והוא מתנצל בפנינו על הנטישה הזמנית. הודנו שוב לששי על העזרה בשידרוג המקום בהופעה, ולדיויד על ההופעה המצויינת, והלכנו לדרכינו מסביב לאגם הקסום, ממש קפיצה קטנה לחו"ל, בדרך לחניה. מתחת לגשר עבר האגם שם שטה סירת פדלים עם חבר'ה אמריקאים ששרו לנו שירי ארץ ישראל ואנחנו הצטרפנו אליהם בשמחה. רגע קסום של איחוד לבבות עם אנשים זרים לחלוטין. כל כך "דייוידי". מה שנקרא- קיבלנו חינוך טוב... ועד לפעם הבאה במצדה בהופעה ה"גדולה גדולה שאנחנו נדע ראשונים עליה" (ד.ב.) ואם שכחתי משהו- ישלימו שותפי לערב, שלכם, ענבל.
