שוודי פריך וקל
New member
פות, כוס, קוס או פאפונה ?
סוגיות נבחרות בשמותיו הרבים של "האיבר הנישגב מכל". בתנ"ך לא מופיעה אף לא מלה אחת שתייצג את "הגומה החמודה" . שכן העיברית היא שפת קודש ולא יעלה על דל-שפתי דובריה מלה שתייצג איבר מוצנע ובזוי. ההודים, בניגוד ליהודים קוראים לו "יוני" - מקדש. לאור הניגוד החריף בין התרבויות בגישתם לשמו של ה"פושפוש", לא פלא שבישראל המלה הכי טובה שמחדשי השפה הצליחו להמציא היא "פות". מפתחי הסלנג, פישלו מנה אחת אפיים ממחדשיי השפה כשנתנו למקדש הנשיות שם זיכרי בעל צליל קשיח, זיכרי וחד "כוס". שם שיכול להתאים יותר למכשיר לשיוף ציפורניים. צרה נוספת הביאו עלינו כשזרעו בילבול גדול ברחובות. האם יש לכתוב אותו כ"כוס" או כ"קוס". אני במשך שנים נהגתי לכתוב אותו כ"קוס". אבל כשגיליתי שאף אחד לא מבין אותי אז נטשתי (מזל שבן יהודה שונה ממני). הילדים הישראלים, דווקא עשו עבודה טובה מאוד כשהמציאו קשת רחבה של ביטויים מוצלחים ביותר. זכורים לטובה הפושפוש, הפיפי, הפאפונה והטוטה שצלילהם מטיבים ללכוד את טיבה הנשי, העדין והסימטרי של "חמדת האבות". אני מצאתי סוג של פיתרון זמני לסוגית השמות המבלבלת. בקרב חבריי לגירבוץ אני קורא לו "כוס". לגניקולוג* אני אומר "וואגינה". ליד אחותי הקטנה אומר "טוטה". בחדר המיטות אלחש "גומת אהבה" בקול עמוק. ואם אראה הודית יפה אשתמש ב"יוני". אבל המצב הזה, תודו, מאוד מבלבל ולפעמים יכול להיות מביך. אני ביאושי פונה אליכם בבקשה לעזרה. הבה וננסה לאחד את כל שמותיו (ההולמים למחצה) של הפות למלה אחת הגונה, הולמת וגלובאלית. הבה !! *אין לי גניקולוג. הערת המחבר
סוגיות נבחרות בשמותיו הרבים של "האיבר הנישגב מכל". בתנ"ך לא מופיעה אף לא מלה אחת שתייצג את "הגומה החמודה" . שכן העיברית היא שפת קודש ולא יעלה על דל-שפתי דובריה מלה שתייצג איבר מוצנע ובזוי. ההודים, בניגוד ליהודים קוראים לו "יוני" - מקדש. לאור הניגוד החריף בין התרבויות בגישתם לשמו של ה"פושפוש", לא פלא שבישראל המלה הכי טובה שמחדשי השפה הצליחו להמציא היא "פות". מפתחי הסלנג, פישלו מנה אחת אפיים ממחדשיי השפה כשנתנו למקדש הנשיות שם זיכרי בעל צליל קשיח, זיכרי וחד "כוס". שם שיכול להתאים יותר למכשיר לשיוף ציפורניים. צרה נוספת הביאו עלינו כשזרעו בילבול גדול ברחובות. האם יש לכתוב אותו כ"כוס" או כ"קוס". אני במשך שנים נהגתי לכתוב אותו כ"קוס". אבל כשגיליתי שאף אחד לא מבין אותי אז נטשתי (מזל שבן יהודה שונה ממני). הילדים הישראלים, דווקא עשו עבודה טובה מאוד כשהמציאו קשת רחבה של ביטויים מוצלחים ביותר. זכורים לטובה הפושפוש, הפיפי, הפאפונה והטוטה שצלילהם מטיבים ללכוד את טיבה הנשי, העדין והסימטרי של "חמדת האבות". אני מצאתי סוג של פיתרון זמני לסוגית השמות המבלבלת. בקרב חבריי לגירבוץ אני קורא לו "כוס". לגניקולוג* אני אומר "וואגינה". ליד אחותי הקטנה אומר "טוטה". בחדר המיטות אלחש "גומת אהבה" בקול עמוק. ואם אראה הודית יפה אשתמש ב"יוני". אבל המצב הזה, תודו, מאוד מבלבל ולפעמים יכול להיות מביך. אני ביאושי פונה אליכם בבקשה לעזרה. הבה וננסה לאחד את כל שמותיו (ההולמים למחצה) של הפות למלה אחת הגונה, הולמת וגלובאלית. הבה !! *אין לי גניקולוג. הערת המחבר
