פחדים של ילדים
- פותח הנושא ima9
- פורסם בתאריך
ממה הדאגה? אנא שתפי
ישנם מיגוון פחדים אשר אופיניים לגילאים הללו, למרות שההבחנה בין דמיון ומציאות כבר יותר טובה. לכן הפחד ממפלצות יורד בדרך כלל, לרוב יש גם ירידה בפחדים סביב הגוף, למרות שבסביבות גיל 6-7 יש עיסוק במשמעות המוות ובסיבותיו. פחדים חדשים יכולים להיות סביב בית ספר או משפחה, פחד מדחייה חברתית וכו'. מאידך, גם סרט מפחיד מאד או סרטים סביב סוף העולם, מכניסים היום ילדים לחרדות, אני פוגשת יותר ויותר ילדים בגילאים האלה עם חרדות אמיתיות סביב הרס העולם. שילוב של מודעות אקולוגית שמחדירים בהם עם חוסר אונים ילדותי וטבעי. אנא שתפי אותנו במה את פוגשת וננסה לעזור, יש מיגוון דרכים לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
ישנם מיגוון פחדים אשר אופיניים לגילאים הללו, למרות שההבחנה בין דמיון ומציאות כבר יותר טובה. לכן הפחד ממפלצות יורד בדרך כלל, לרוב יש גם ירידה בפחדים סביב הגוף, למרות שבסביבות גיל 6-7 יש עיסוק במשמעות המוות ובסיבותיו. פחדים חדשים יכולים להיות סביב בית ספר או משפחה, פחד מדחייה חברתית וכו'. מאידך, גם סרט מפחיד מאד או סרטים סביב סוף העולם, מכניסים היום ילדים לחרדות, אני פוגשת יותר ויותר ילדים בגילאים האלה עם חרדות אמיתיות סביב הרס העולם. שילוב של מודעות אקולוגית שמחדירים בהם עם חוסר אונים ילדותי וטבעי. אנא שתפי אותנו במה את פוגשת וננסה לעזור, יש מיגוון דרכים לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
בהמשך לנושא הפחד
הילד שלי הוא ילד בכור בן שבע וחצי והשנה עלה לכיתה א'. הוא טיפוס מאוד רגיש ויצירתי ובעל דמיון מפותח מעבר לזה לדעתי קיים אצלו פער די גדול בין המנטל לרגש. הוא מסוג הילדים שמרגישים דרך השכל וחשוב לו תמיד לברר כל דבר מצד ההיגיון עד לפרטי הפרטים ולפעמים נדמה שהוא מבין יותר ממה שילד בגילו מסוגל בכלל להכיל. בנושא הפחד הוא מתקשה ללכת לשרותים לבד, לעתים גם לא משחק בחדר לבד ואפילו חושש להתקלח לבד. בלילה קשה לו להרדם לבד למרות שישן יחד עם אחיו שקטן ממנו ב-4 שנים. הוא אומר שהוא מפחד ממכשפות ודמויות עם פרצופים מפחידים למרות שהוא מודע לזה שזה רק דמיון אך עדיין המחשבות הללו פוקדות אותו ומפחידות אותו. בעיקר הוא חושש מגנבים, מערבים ועכשיו אחרי יום השואה נוספו לרשימה שלו גם היטלר והגרמנים. הוא חושש שמישהו יכול לחטוף אותו או להרע לו. הפחדים שלו עולים ויורדים כלומר יכול להיות ימים טובים יותר שהפחד שוכח מעט או ימים אחרים שבהם הפחד חוזר בעוצמה גבוהה יותר. אנו משוחחים על הנושא די הרבה ואני מאוד משתדלת לתמוך בו. חשוב לי לציין שהוא לא חשוף בבית לתכנים אלימים אך עדיין הוא סופג ומפנים הרבה מסרים כאלה מחוץ לבית. עוד עובדה שחשוב לי לציין, הילד השתלב יפה בבית הספר וטוען שהוא לא מפחד בבית הספר , יש לו חברים, והוא משתתף בחוגים. לי נראה שהפחד שלו מתעורר בעיקר בין כתלי הבית. חשוב לי לדעת אם הפחד הזה יעבור מעצמו בשלב מסוים או שלא? והאם צריך פה עזרה מקצועית או שתמיכה נכונה מצידי יכולה לפתור את הבעיה. תודה רבה
הילד שלי הוא ילד בכור בן שבע וחצי והשנה עלה לכיתה א'. הוא טיפוס מאוד רגיש ויצירתי ובעל דמיון מפותח מעבר לזה לדעתי קיים אצלו פער די גדול בין המנטל לרגש. הוא מסוג הילדים שמרגישים דרך השכל וחשוב לו תמיד לברר כל דבר מצד ההיגיון עד לפרטי הפרטים ולפעמים נדמה שהוא מבין יותר ממה שילד בגילו מסוגל בכלל להכיל. בנושא הפחד הוא מתקשה ללכת לשרותים לבד, לעתים גם לא משחק בחדר לבד ואפילו חושש להתקלח לבד. בלילה קשה לו להרדם לבד למרות שישן יחד עם אחיו שקטן ממנו ב-4 שנים. הוא אומר שהוא מפחד ממכשפות ודמויות עם פרצופים מפחידים למרות שהוא מודע לזה שזה רק דמיון אך עדיין המחשבות הללו פוקדות אותו ומפחידות אותו. בעיקר הוא חושש מגנבים, מערבים ועכשיו אחרי יום השואה נוספו לרשימה שלו גם היטלר והגרמנים. הוא חושש שמישהו יכול לחטוף אותו או להרע לו. הפחדים שלו עולים ויורדים כלומר יכול להיות ימים טובים יותר שהפחד שוכח מעט או ימים אחרים שבהם הפחד חוזר בעוצמה גבוהה יותר. אנו משוחחים על הנושא די הרבה ואני מאוד משתדלת לתמוך בו. חשוב לי לציין שהוא לא חשוף בבית לתכנים אלימים אך עדיין הוא סופג ומפנים הרבה מסרים כאלה מחוץ לבית. עוד עובדה שחשוב לי לציין, הילד השתלב יפה בבית הספר וטוען שהוא לא מפחד בבית הספר , יש לו חברים, והוא משתתף בחוגים. לי נראה שהפחד שלו מתעורר בעיקר בין כתלי הבית. חשוב לי לדעת אם הפחד הזה יעבור מעצמו בשלב מסוים או שלא? והאם צריך פה עזרה מקצועית או שתמיכה נכונה מצידי יכולה לפתור את הבעיה. תודה רבה
יחס הקבלה לנושא פחדים
ממה נובע פחד שכזה? הפחד הזה נובע כי אנו לא מרגישים את הקשר אחד לשני, ואז מפחדים שמישהו אחר יעשה לנו משהו רע, כל אחד צריך להגן על עצמו. ילד צריך להרגיש הרגשת שייכות למערכת ולא להרגיש לבד, הוא צריך להרגיש שהוא כמו חלק ממכונה, חלק בפני עצמו אבל צריך את כל החלקים כשכל חלק חייב להיות חשוב ובלעדיו המכונה לא תעבוד, ומהמצב הזה שהילד יבין את החשיבות שלו והייחודיות שלו בתוך המערכת הביטחון העצמי יעלה והילד לא יפחד. אפשר גם דרך סיפור לילד לפני השינה, סיפור על עצמו או להמציא איתו ביחד. שהסיפור יהיה בנוי מאיזה מכשול שהילד מתגבר על משהו קשה באמצעות החברים שלו וכולם ביחד מתגברים על הקושי. אפשר בסיפור להכניס אלמנטים של הכישרונות שלו בסיפור שבעזרתם היא מתגבר על הבעיה יחד עם המשפחה והחברים. ובזה להדגיש את הייחודיות שלו שתעלה את הביטחון העצמי שלו.
ממה נובע פחד שכזה? הפחד הזה נובע כי אנו לא מרגישים את הקשר אחד לשני, ואז מפחדים שמישהו אחר יעשה לנו משהו רע, כל אחד צריך להגן על עצמו. ילד צריך להרגיש הרגשת שייכות למערכת ולא להרגיש לבד, הוא צריך להרגיש שהוא כמו חלק ממכונה, חלק בפני עצמו אבל צריך את כל החלקים כשכל חלק חייב להיות חשוב ובלעדיו המכונה לא תעבוד, ומהמצב הזה שהילד יבין את החשיבות שלו והייחודיות שלו בתוך המערכת הביטחון העצמי יעלה והילד לא יפחד. אפשר גם דרך סיפור לילד לפני השינה, סיפור על עצמו או להמציא איתו ביחד. שהסיפור יהיה בנוי מאיזה מכשול שהילד מתגבר על משהו קשה באמצעות החברים שלו וכולם ביחד מתגברים על הקושי. אפשר בסיפור להכניס אלמנטים של הכישרונות שלו בסיפור שבעזרתם היא מתגבר על הבעיה יחד עם המשפחה והחברים. ובזה להדגיש את הייחודיות שלו שתעלה את הביטחון העצמי שלו.
אמא יש רק אחת 3
New member
ומה עם מפלצות כל מיני דברים שאני יודעת
שלא קיימים אבל בדמיונו הם שם.. הילד הפרטי שלי לפני שנרדם אומר לי אמא לא תבוא מפלצת לחדר שלי..? ואני עונה לו ...בינתייים זה מרגיע אותו למרות שזה רק מנטרה ולא הסבר מפורט..."חמודי אין מפלצות יש רק בורא ונברא ,או לחלופין יש רק בורא טוב ומטיב .."נראה כי הוא מאוד שמייח מהתשובה ולא מפחד או בא בטענות על מפלצת רק מחייך וחוזר למיטה...נראה לי שנוכחות המילה בורא ,טוב ויותר מזה אוהב וכו מרגיעה אותו כאילו יש שמירה. איך מתמודדים עם המצאות דמיונוות של ילדים לפי הקבלה? בגיל 4..
שלא קיימים אבל בדמיונו הם שם.. הילד הפרטי שלי לפני שנרדם אומר לי אמא לא תבוא מפלצת לחדר שלי..? ואני עונה לו ...בינתייים זה מרגיע אותו למרות שזה רק מנטרה ולא הסבר מפורט..."חמודי אין מפלצות יש רק בורא ונברא ,או לחלופין יש רק בורא טוב ומטיב .."נראה כי הוא מאוד שמייח מהתשובה ולא מפחד או בא בטענות על מפלצת רק מחייך וחוזר למיטה...נראה לי שנוכחות המילה בורא ,טוב ויותר מזה אוהב וכו מרגיעה אותו כאילו יש שמירה. איך מתמודדים עם המצאות דמיונוות של ילדים לפי הקבלה? בגיל 4..
פחד
אהבתי מאוד את הרעיון להמציא סיפור שבו מתגברים על מכשול וכו'.... יש לי הרגשה שהכוון הוא נכון לגבי חיזוק הבטחון העצמי. ועדיין נשארה במוחי השאלה לגבי כל מיני מקרים אחרים שהילד שומע עליהם בבית הספר, שמאשרים את החשדות שלו על כך שיש אנשים שהם עויינים או רעים ??(כמו היטלר, ערבים גנבים וכו'....) הילד הוא מאוד נבון ושואל שאלות מאוד נוקבות. איך אפשר לענות על השאלות האלה בצורה כנה כדי שהילד לא ירגיש שמורחים אותו או שמסתירים ממנו משהו, ועדיין לא להחריף את הפחד שלו ? תודה רבה על תשומת הלב אמא
אהבתי מאוד את הרעיון להמציא סיפור שבו מתגברים על מכשול וכו'.... יש לי הרגשה שהכוון הוא נכון לגבי חיזוק הבטחון העצמי. ועדיין נשארה במוחי השאלה לגבי כל מיני מקרים אחרים שהילד שומע עליהם בבית הספר, שמאשרים את החשדות שלו על כך שיש אנשים שהם עויינים או רעים ??(כמו היטלר, ערבים גנבים וכו'....) הילד הוא מאוד נבון ושואל שאלות מאוד נוקבות. איך אפשר לענות על השאלות האלה בצורה כנה כדי שהילד לא ירגיש שמורחים אותו או שמסתירים ממנו משהו, ועדיין לא להחריף את הפחד שלו ? תודה רבה על תשומת הלב אמא
פחדים ממפלצות מייצגים חרדות מרשע פנימי וחיצונ
נשמע שאת מאד רגישה לעולמו ולתחושותיו, ותיארת שאכן יש לו דמיון מפותח, ואפילו את קולטת פער בין המנטלי לריגשי. כלומר, הוא מבין וקולט הרבה פרטים מסביב, אשר למעשה הוא לא מסוגל לשאת אותם ברמה ריגשית. הוא ללא ספק מנסה, והנסיון לשלוט באמצעות לדעת יותר (לרדת לפרטי פרטים...) הוא נסיון מבורך אך לא מספיק. להיפך, ברמה הזו, הייתי מגבילה חדשות וקריאת עיתונים לידו (הם מסתכלים בתמונות - ומבינים מהם כמה הכל נורא, הסתכלתם בתמונות לפעמים במבט של מי שלא יודע לקרוא? כמו בספר, הכל ברור...). ככל שידע יותר כמה העולם אלים וקשה, יהיה לו קשה יותר לשאת. זה לא לטייח, אלא לשים לב לחשוף אותו במידה שמתאימה לגילו. אז קודם כל מידתיות בחשיפה למידע, בית ספר דרך אגב, לעיתים שוגה מאד. שיעור על אקטואליה או "מהחדשות" הופך לזירת אימה, כי מה יש היום בחדשות? חייבים לעשות שיעור על חדשות טובות ולבקש מהילדים יחד עם ההורים לחפש... אם נתמקד: מידע - להגביל ולהסביר. כלומר, אם את חושפת - להסביר. היטלר - זה מושג מאד מאד מפחיד - הוא צודק. ומי אומר שלא יקום עוד אחד? הפתרון לכך הוא לשים לב איפה הוא נמצא ברמת התפתחותית ולחזק את היכולת שלו לשמר את "אשליית הבטחון" שלו - כמו שאנו עושים. כן, אשליית בטחון - זו המורכבת מהתחושה שלמרות החלקים המפחידים בחיי, אני בכל זאת מרגיש שאני יכול לשמור על עצמי ושהסביבה שלי שומרת עליי. במקור, מדובר בתחושת המוגנות - שאנו נותנים ומפתחים אצל כל ילד, מגיל צעיר ביותר. בתחילה, ברמה הפיזית, שומרים עליו ששום דבר מסוכן פיזית לא יקרה לו, בהמשך כשהוא כבר זוחל והולך, רודפים אחריו כדי שלא יעשה משהו מסוכן, וכאשר "עומד על דעתו", מדבר ופועל בסביבתו, מסבירים לו שאנו שומרים עליו, ומלמדים אותו לשמור על עצמו (בגן - מה תפקיד הגננת, בחברה - תפקיד השוטר, החייל, בבית - כיצד ההורים שומרים עליו... מול הכביש מלמדים איך להישמר...מעבר חציה וכו' - בכל גיל על פי הבנתו ויכולתו). כאשר בבית הספר הם נחשפים למידע אשר מפר באופן אכזרי של האיזון הפנימי - המון מידע על רשע עולמי, ומעט תמיכה חברתית כנגדו, וההורים כבר לא בסביבה כדי לתווך (הם עושים זאת בבית אבל 5-6שעות הם כבר לא רלוונטיים מה לעשות) - דווקא אצל ילדים אינטיליגנטיים, שלא מכחישים את הסכנות - נוצרות חרדות מפני הדברים שיכולים לקרות... כאן נכנס הדמיון שמייצר סירטי אימה מכל המידע שהוא קולט, ולא יודע ליצור סרטים אחרים, או פשוט להכחיש - מנגנון הגנה טוב וחשוב ביותר. אותו דמיון חשוב לנו ביותר גם כדי לייצר רעיונות, או להבין מתמטיקה, אבל מול מידע מפחיד הוא לעיתים "מותקף" ומתחיל לדמין: "מה יכול להיות..."- זו השתלשלות אחרת. לצערי, את מתארת השתלשלות נוספת - זו שקשורה למפלצות, והיא החרדות הפנימיות מפני הכעס. כלומר, כאשר ילדים מרגישים כעסים פנימיים אשר לא מבוטאים החוצה, הם משליכים אותם - ומרגישים שהעולם כועס עליהם. מין היפוך כזה ששומר עליהם מפני להרגיש שהם כועסים. נשמע מוזר אך גם אנחנו עושים את זה... תבדקי... אלו פחדים שבדרך כלל בולטים בגילאי 3-4-5 אבל יכולים להופיע גם בגילאים אחרים, לרוב סביב אירועים ספציפיים או חברתיים. יש לו כעסים שהוא מנסה להדחיק? כלומר לא רוצה להרגיש ו"קובר אותם"? כך ששני המקורות מציפים אותו. לא להתרגש - יש הרבה מה לעשות, ואפשר גם להתייעץ. את נשמעת מנסה לעזור לו אז כדאי להמשיך עוד קצת, ולבדוק האם הוא סובל. אם כן - במקביל למאמצים הכנים שאת/אתם עושים (מה עם אבא שלו? - חשוב ביותר) אפשר וכדאי להתייעץ, אתם ההורים - לפני הילד, ובכל מקרה, להמשיך ולעזור לו. המלצות: 1. לחזור או להתחיל לספר לו אגדות - ככל שהן יותר קלאסיות יותר טוב. החתול במגפיים - קלאסי להתגברות על מכשולים, פחות סינדרלה/שילגיה ויותר אגדות האחים גרים או אנדרסן. להזמין אותו להשתתף בבחירת הסיפור, ובכל פעם לספר סיפור אחר עד ש"נתפס" על סיפור ומבקש אותו שוב ושוב. אפשר שיקרא יחד איתך אם זה לא קשה מדי, אבל את מובילה את הסיפור ובכל מקרה ממשיכה להקריא לו גם אם הוא מתעייף (לקרוא הרבה יותר מעייף, לשמוע סיפור כייף אדיר בכל גיל!!!) אגדות מדברות אל הלא מודע ישירות, וכאשר ההורה מקריא הוא מעביר את המסר שיש מה שיעזור 2. להקריא לו מהספר - "הפלא שלא נגמר" - שבני ברוך הוציאו, אגדות אשר מדברות אל המודע, מקסימות ונהדרות, אשר ממש נותנות עצות איך להיעזר באחרים!!! חשוב ביותר. תמיד אפשר לנסות לדון איתו (אם הוא לא עייף מדי) איך הוא נעזר בחבריו, כמה מרגיש שיש לו חברים שעוזרים לו, ואוהבים אותו - לחזק את תחושת היותו חבר טוב, שבטח אוהבים אותו... 3. להצמיד אותו לאבא שלו - כן, מה לעשות, אבות מייצגים באופן טבעי/סימבולי כוח - והילד כבר יוכל לשאוב ממנו את מה שצריך. כדאי גם שאביו ידבר איו על איך מתגברים, יספר על איך הוא מתגבר בעבודה שלו, מה עשה בצבא, מה עושה היום עם מכשולים, לנסות להזמין את הילד לשאול.....לא לתת תשובות לפני שמבינים מה באמת שואל 4. חשוב ביותר - להעביר בכל דרך אפשרית - כלומר לאמר שוב ושוב ולהוכיח, שאתם שומרים עליו, שאתם מנסים לשנות את הסביבה - אפילו על ידי שינוי סביבה. כלומר, שאתם לא תיתנו שמשהו מסוכן יקרה לו, שגם במדינה מנסים לעשות כך (הלוואי..) לחזק ולאזן את התחושה שהוא בסכנה על ידי תחושה של שמירה. הרעיון שהוצע כאן, של לספר סיפור מעולה, לא כולם יכולים ואחרי יום עבודה לםפעמים עייפים, אבל אפשר לספר סיפור איתו יחד, כלומר שגם הוא נותן רעיונות - ותמיד הסיפור נגמר טוב! אני אנסה להוציא טיפ שבועי על זה - חפשי למעלה. זהו, מסיימת נאום, תודה שנתת לי את ההזדמנות להביא את החומרים כאן ומקווה שמשהו מזה יעזור אנא עדכני וכך תהיה הזדמנות גם לאחרים להתרשם בזכותך לימור סופר-פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
נשמע שאת מאד רגישה לעולמו ולתחושותיו, ותיארת שאכן יש לו דמיון מפותח, ואפילו את קולטת פער בין המנטלי לריגשי. כלומר, הוא מבין וקולט הרבה פרטים מסביב, אשר למעשה הוא לא מסוגל לשאת אותם ברמה ריגשית. הוא ללא ספק מנסה, והנסיון לשלוט באמצעות לדעת יותר (לרדת לפרטי פרטים...) הוא נסיון מבורך אך לא מספיק. להיפך, ברמה הזו, הייתי מגבילה חדשות וקריאת עיתונים לידו (הם מסתכלים בתמונות - ומבינים מהם כמה הכל נורא, הסתכלתם בתמונות לפעמים במבט של מי שלא יודע לקרוא? כמו בספר, הכל ברור...). ככל שידע יותר כמה העולם אלים וקשה, יהיה לו קשה יותר לשאת. זה לא לטייח, אלא לשים לב לחשוף אותו במידה שמתאימה לגילו. אז קודם כל מידתיות בחשיפה למידע, בית ספר דרך אגב, לעיתים שוגה מאד. שיעור על אקטואליה או "מהחדשות" הופך לזירת אימה, כי מה יש היום בחדשות? חייבים לעשות שיעור על חדשות טובות ולבקש מהילדים יחד עם ההורים לחפש... אם נתמקד: מידע - להגביל ולהסביר. כלומר, אם את חושפת - להסביר. היטלר - זה מושג מאד מאד מפחיד - הוא צודק. ומי אומר שלא יקום עוד אחד? הפתרון לכך הוא לשים לב איפה הוא נמצא ברמת התפתחותית ולחזק את היכולת שלו לשמר את "אשליית הבטחון" שלו - כמו שאנו עושים. כן, אשליית בטחון - זו המורכבת מהתחושה שלמרות החלקים המפחידים בחיי, אני בכל זאת מרגיש שאני יכול לשמור על עצמי ושהסביבה שלי שומרת עליי. במקור, מדובר בתחושת המוגנות - שאנו נותנים ומפתחים אצל כל ילד, מגיל צעיר ביותר. בתחילה, ברמה הפיזית, שומרים עליו ששום דבר מסוכן פיזית לא יקרה לו, בהמשך כשהוא כבר זוחל והולך, רודפים אחריו כדי שלא יעשה משהו מסוכן, וכאשר "עומד על דעתו", מדבר ופועל בסביבתו, מסבירים לו שאנו שומרים עליו, ומלמדים אותו לשמור על עצמו (בגן - מה תפקיד הגננת, בחברה - תפקיד השוטר, החייל, בבית - כיצד ההורים שומרים עליו... מול הכביש מלמדים איך להישמר...מעבר חציה וכו' - בכל גיל על פי הבנתו ויכולתו). כאשר בבית הספר הם נחשפים למידע אשר מפר באופן אכזרי של האיזון הפנימי - המון מידע על רשע עולמי, ומעט תמיכה חברתית כנגדו, וההורים כבר לא בסביבה כדי לתווך (הם עושים זאת בבית אבל 5-6שעות הם כבר לא רלוונטיים מה לעשות) - דווקא אצל ילדים אינטיליגנטיים, שלא מכחישים את הסכנות - נוצרות חרדות מפני הדברים שיכולים לקרות... כאן נכנס הדמיון שמייצר סירטי אימה מכל המידע שהוא קולט, ולא יודע ליצור סרטים אחרים, או פשוט להכחיש - מנגנון הגנה טוב וחשוב ביותר. אותו דמיון חשוב לנו ביותר גם כדי לייצר רעיונות, או להבין מתמטיקה, אבל מול מידע מפחיד הוא לעיתים "מותקף" ומתחיל לדמין: "מה יכול להיות..."- זו השתלשלות אחרת. לצערי, את מתארת השתלשלות נוספת - זו שקשורה למפלצות, והיא החרדות הפנימיות מפני הכעס. כלומר, כאשר ילדים מרגישים כעסים פנימיים אשר לא מבוטאים החוצה, הם משליכים אותם - ומרגישים שהעולם כועס עליהם. מין היפוך כזה ששומר עליהם מפני להרגיש שהם כועסים. נשמע מוזר אך גם אנחנו עושים את זה... תבדקי... אלו פחדים שבדרך כלל בולטים בגילאי 3-4-5 אבל יכולים להופיע גם בגילאים אחרים, לרוב סביב אירועים ספציפיים או חברתיים. יש לו כעסים שהוא מנסה להדחיק? כלומר לא רוצה להרגיש ו"קובר אותם"? כך ששני המקורות מציפים אותו. לא להתרגש - יש הרבה מה לעשות, ואפשר גם להתייעץ. את נשמעת מנסה לעזור לו אז כדאי להמשיך עוד קצת, ולבדוק האם הוא סובל. אם כן - במקביל למאמצים הכנים שאת/אתם עושים (מה עם אבא שלו? - חשוב ביותר) אפשר וכדאי להתייעץ, אתם ההורים - לפני הילד, ובכל מקרה, להמשיך ולעזור לו. המלצות: 1. לחזור או להתחיל לספר לו אגדות - ככל שהן יותר קלאסיות יותר טוב. החתול במגפיים - קלאסי להתגברות על מכשולים, פחות סינדרלה/שילגיה ויותר אגדות האחים גרים או אנדרסן. להזמין אותו להשתתף בבחירת הסיפור, ובכל פעם לספר סיפור אחר עד ש"נתפס" על סיפור ומבקש אותו שוב ושוב. אפשר שיקרא יחד איתך אם זה לא קשה מדי, אבל את מובילה את הסיפור ובכל מקרה ממשיכה להקריא לו גם אם הוא מתעייף (לקרוא הרבה יותר מעייף, לשמוע סיפור כייף אדיר בכל גיל!!!) אגדות מדברות אל הלא מודע ישירות, וכאשר ההורה מקריא הוא מעביר את המסר שיש מה שיעזור 2. להקריא לו מהספר - "הפלא שלא נגמר" - שבני ברוך הוציאו, אגדות אשר מדברות אל המודע, מקסימות ונהדרות, אשר ממש נותנות עצות איך להיעזר באחרים!!! חשוב ביותר. תמיד אפשר לנסות לדון איתו (אם הוא לא עייף מדי) איך הוא נעזר בחבריו, כמה מרגיש שיש לו חברים שעוזרים לו, ואוהבים אותו - לחזק את תחושת היותו חבר טוב, שבטח אוהבים אותו... 3. להצמיד אותו לאבא שלו - כן, מה לעשות, אבות מייצגים באופן טבעי/סימבולי כוח - והילד כבר יוכל לשאוב ממנו את מה שצריך. כדאי גם שאביו ידבר איו על איך מתגברים, יספר על איך הוא מתגבר בעבודה שלו, מה עשה בצבא, מה עושה היום עם מכשולים, לנסות להזמין את הילד לשאול.....לא לתת תשובות לפני שמבינים מה באמת שואל 4. חשוב ביותר - להעביר בכל דרך אפשרית - כלומר לאמר שוב ושוב ולהוכיח, שאתם שומרים עליו, שאתם מנסים לשנות את הסביבה - אפילו על ידי שינוי סביבה. כלומר, שאתם לא תיתנו שמשהו מסוכן יקרה לו, שגם במדינה מנסים לעשות כך (הלוואי..) לחזק ולאזן את התחושה שהוא בסכנה על ידי תחושה של שמירה. הרעיון שהוצע כאן, של לספר סיפור מעולה, לא כולם יכולים ואחרי יום עבודה לםפעמים עייפים, אבל אפשר לספר סיפור איתו יחד, כלומר שגם הוא נותן רעיונות - ותמיד הסיפור נגמר טוב! אני אנסה להוציא טיפ שבועי על זה - חפשי למעלה. זהו, מסיימת נאום, תודה שנתת לי את ההזדמנות להביא את החומרים כאן ומקווה שמשהו מזה יעזור אנא עדכני וכך תהיה הזדמנות גם לאחרים להתרשם בזכותך לימור סופר-פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
גם אגדות עדיין מתאים - יש מורכבות לבוגרים יות
יותר, באגדות - אפשר שתהיה אלימות כי היא קיימת גם בנו, רק שימי לב מה עושים איתה, עד כמה היא מגונה בתוך הסיפור או שהיא מועברת כדרך אפשרית של תגובה. מכירה בנוסף את הספר - "הפלא שלא נגמר"? בהוצאת בני ברוך, אגדות מקסימות ומלאות מסרים חיוביים ומעוררי כוח אאסוף לך עוד המלצות לגיל הזה. בנוסף, בגיל הזה יש חשיבות רבה ליכולת לדבר על הסיפור, אם היא מוכנה... ממליצה לשאול אותם מה דעתם? אפשר היה לפתור את זה אחרת? אוהבים את הדרך שבה זה נגמר? כל מיני שאלות כלליות כאלה, השיחות הכי טובות שלי עם הילדות שלי היו על סיפורים ודמיון... לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
יותר, באגדות - אפשר שתהיה אלימות כי היא קיימת גם בנו, רק שימי לב מה עושים איתה, עד כמה היא מגונה בתוך הסיפור או שהיא מועברת כדרך אפשרית של תגובה. מכירה בנוסף את הספר - "הפלא שלא נגמר"? בהוצאת בני ברוך, אגדות מקסימות ומלאות מסרים חיוביים ומעוררי כוח אאסוף לך עוד המלצות לגיל הזה. בנוסף, בגיל הזה יש חשיבות רבה ליכולת לדבר על הסיפור, אם היא מוכנה... ממליצה לשאול אותם מה דעתם? אפשר היה לפתור את זה אחרת? אוהבים את הדרך שבה זה נגמר? כל מיני שאלות כלליות כאלה, השיחות הכי טובות שלי עם הילדות שלי היו על סיפורים ודמיון... לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
הי לימור, בתי קראה מהספרים של בני ברוך
גם את "הפלא שלא נגמר", גם את "האוצר האמיתי" , בזמנו רכשתי גם ספר של גלעד שדמון...שבדיעבד ממש לא התאים לגילה (משהו זחל) וכמובן את ספר הקוסם. בגלובלי היא אהבה את 2 הספרים הראשונים שציינתי ("הפלא שלא נגמר" ו - "האוצר האמיתי") אם יש ספרים חדשים, שמתאימים לגילה, אשמח לשמוע. היא דורשת עוד מילוי, גם דרך תוכניות טלביזייה. היא אהבת את תוכניות מרשמלו (זו הסדרה היחידה שאהבה. לא נדלקה על "מתפלפלים") אך לצערי , התוכנית האחרונה של מרמשלו היתה כמדומני לחג החנוכה ומאז........נָאדַה
גם את "הפלא שלא נגמר", גם את "האוצר האמיתי" , בזמנו רכשתי גם ספר של גלעד שדמון...שבדיעבד ממש לא התאים לגילה (משהו זחל) וכמובן את ספר הקוסם. בגלובלי היא אהבה את 2 הספרים הראשונים שציינתי ("הפלא שלא נגמר" ו - "האוצר האמיתי") אם יש ספרים חדשים, שמתאימים לגילה, אשמח לשמוע. היא דורשת עוד מילוי, גם דרך תוכניות טלביזייה. היא אהבת את תוכניות מרשמלו (זו הסדרה היחידה שאהבה. לא נדלקה על "מתפלפלים") אך לצערי , התוכנית האחרונה של מרמשלו היתה כמדומני לחג החנוכה ומאז........נָאדַה
את צודקת שחסרים סיפורים וחומרים לגיל "הבינוני
כלומר לגילאי 10 ומעלה, כבר לא ילדים אך עדיין לא בוגרים... למיטב ידיעתי לא יצאו ספרים נוספים למרות שבטוח עובדים עליהם. אעביר את המסר לכותבים שאני מכירה.. מה עם "לגדול בכיף" של גלעד? תוכנית שמאד מתאימה לגילאים מגוונים. אולי את והיא יכולות לכתוב סיפור? או סיפורים? אם בא לכן להמציא - נשמח לשמוע וניידע לגבי חומרים חדשים. מבטיחה לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
כלומר לגילאי 10 ומעלה, כבר לא ילדים אך עדיין לא בוגרים... למיטב ידיעתי לא יצאו ספרים נוספים למרות שבטוח עובדים עליהם. אעביר את המסר לכותבים שאני מכירה.. מה עם "לגדול בכיף" של גלעד? תוכנית שמאד מתאימה לגילאים מגוונים. אולי את והיא יכולות לכתוב סיפור? או סיפורים? אם בא לכן להמציא - נשמח לשמוע וניידע לגבי חומרים חדשים. מבטיחה לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
לבני למשל בגן היו סיוטים
בלילות ואט , אט התחלתי להבין שזה מהמטפלת וילדיה. איך שהוצאתי אותו משם פסקו הסיוטים. אוליואני חוזרת על אולי, משהו שם מפחיד אותו וברור שהוא מוציא את זה בבית , במקום הבטוח. אולי תלכי איתו לביה,ס ותראי לו שאין ממה לפחד. נסי להבין ממנו מה טריגר לפחד ? במה הפחד משרת אותו ? אולי תשומת לב מכם ? ואולי באמת הוא זקוק ליעוץ מקצועי. אגב נסי גם דרך ציוריו לראות אם הכל תקין. בהצלחה טליה
בלילות ואט , אט התחלתי להבין שזה מהמטפלת וילדיה. איך שהוצאתי אותו משם פסקו הסיוטים. אוליואני חוזרת על אולי, משהו שם מפחיד אותו וברור שהוא מוציא את זה בבית , במקום הבטוח. אולי תלכי איתו לביה,ס ותראי לו שאין ממה לפחד. נסי להבין ממנו מה טריגר לפחד ? במה הפחד משרת אותו ? אולי תשומת לב מכם ? ואולי באמת הוא זקוק ליעוץ מקצועי. אגב נסי גם דרך ציוריו לראות אם הכל תקין. בהצלחה טליה
אני זוכרת את הפחדים שלי כילדה
והפחדים שלי לצערי הרב היו בגלל רעיונות שאמא שלי החדירה לי לראש. "אם לא תהיי ילדה טובה יבוא אבוללה (שזה היה הכינוי לשכן הגיבן שגר ממולנו) ויחטוף אותך". וזה באמת כמו שנכתב פה קודם לפני, הפחד שמישהו אחר יפגע בי. ובכלל כל הפחדים שלי כל החיים היו דווקא מבני אדם ולא מדברים אחרים. זה הקשר השבור שביננו שאותו עלינו לתקן
והפחדים שלי לצערי הרב היו בגלל רעיונות שאמא שלי החדירה לי לראש. "אם לא תהיי ילדה טובה יבוא אבוללה (שזה היה הכינוי לשכן הגיבן שגר ממולנו) ויחטוף אותך". וזה באמת כמו שנכתב פה קודם לפני, הפחד שמישהו אחר יפגע בי. ובכלל כל הפחדים שלי כל החיים היו דווקא מבני אדם ולא מדברים אחרים. זה הקשר השבור שביננו שאותו עלינו לתקן
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.