פחדים

[יוצאים לדרך חדשה]

פחדים

בוקר טוב.
הבן שלי עוד מעט בן 6 - כבר לא פעוט, אבל יש כאן אמהות מנוסות, אז אני מקווה שאולי מישהי תדע לעזור...

יש לו פחדים וזה מתבטא בעיקר בשני דברים:
1. כשהוא רואה טלוויזיה, ומופיע חייזר, נחש, מפלצת וכדו' - הוא קם ונעמד בקצה החדר מסתכל מרחוק עד שזה עובר. מדובר על סדרות ילדים תמימות לחלוטין כמו מפרץ ההרפתקאות - הוא לא רואה דברים באמת מפחידים. אפילו אם הוא רואה דורה, הוא נבהל מחטפני... יש לו את זה מגיל מאד צעיר, אבל ציפיתי שזה כבר יעבור בגיל כזה. רוצה לציין שלרוב הוא לא רוצה שאני אכבה או אעביר למשהו אחר, אבל הוא בורח ונעמד רחוק.
2. בחודשים האחרונים פיתח פחד מחושך. הם ישנים בחדר עם מנורת לילה קטנה, אבל זה לא מספיק (הוא בעצם היה רוצה לישון באור). הוא רוצה שאשב לידו עד שהוא נרדם כי הוא מפחד. האם יש דרך לטפל בזה? או פשוט לשתף פעולה ולשבת לידו כל ערב?

תודה

 

[אורים כהורים]

פחדים

אז אני עונה גם כאמא וגם כאשת מקצוע (יועצת להורים ומטפלת רגשית),
הרבה מתוכניות טלויזיה שנראות לנו תמימות וילדיות הן מורגשות כמפחידות ומבהילות אצל ילדים רכים ובהחלט גם אצל גדולים יותר כמו בגיל של בנך. הקטעים המותחים מלווים גם במנגינות/ צלילים יוצרי מתח , המראה או ההפתעה של הדמויות המפחידות גם הוא משפיע, וכו' , ולכל ילד הקצב שלו והדברים המסויימים מאוד שמשפיעים דווקא עליו רגשית לעומת ילד אחר שיהיה מושפע מדברים אחרים.
צריך לזכור שההתפתחות הרגשית שונה מאוד מהתפתחות פיסיולוגית / לפי גיל,
וכמו כן במיוחד בכל הקשור לפחדים - הם אכן "לא הגיוניים" במרבית המקרים ומגיעים ממקום מאוד עמוק ולא מודע בתוכינו.
ועל כן הרבה פעמים יש בלבול ואי הבנה סביב הנושא ונראה לנו שהילד כבר "גדול" לפחדים מסוג כזה או אחר, וזה כאמור משום הפער הזה והקצב השונה לעיתים של התפתחות רגשית שהוא טבעי ונורמלי לחלוטין , וגם משום שרגש זוהי חוויה סובייקטיבית לגמרי.

את מציינת שהוא פוחד ויחד עם זאת עדיין צופה במה שמפחיד אותו רק מרחוק - מאחר והוא כבר "גדול" אז במקרה הזה נשמע לי שהוא מצא לעצמו דרך להתמודד עם הפחד וזה בהחלט סוג של פתרון.
ההתמודדות המיטיבה היא למצוא בתוכך את האומץ להתמודד עם הפחדים ולעבור דרכם, משם מגיעה היכולת לגבור עליהם ולהתקדם בסופו של דבר.

יחד עם זאת כל הנושא של הפחדים זה מקום מאוד מאוד עדין ורגיש והרבה פעמים אין לילד (בכל גיל) יכולת לווסת את עצמו רגשית מולם מבלי להיות מוצף , או מאידך - קורה שאף אין יכולת להתמודד איתם, וזה בסדר, יש לתת את הזמן הדרוש ליכולת הרגשית להגיע.
וכאן התפקיד שלך הוא לשים לב שזה לא מציף אותו (כי נראה שלהתמודד בנושא של הטלויזיה זה בסדר לו ואפשרי). אני מציינת זאת משום שיכול להיות (רק יכול להיות) שיש קשר בין שני הפחדים שציינת - הפחד מהחושך מגיע משום הפחד מהדמויות.

אז אני הייתי עושה 2 דברים: ראשית בהחלט הייתי נשארת לשבת לצידו עד שנרדם כדי לספק "תקופת רגיעה". תוך כדי הייתי בודקת איתו מה יכול להקל עליו ואם למשל נדרשת מנורת לילה עם אור קטן כדי שירגיש בטוח יותר לחזור לישון אז בהחלט לארגן.
מאחר ובנך כבר גדול את יכולה לבדוק אם מרגיש בנוח לשוחח איתך על הנושא כדי שאת תוכלי להבין מה עוד יכול לעזור לו לשינה וגם לדבר על הפחדים.

אם יווצר מצב שבו הוא משתף אותך ומספר לך על הפחדים שלו זה מצויין. התפקיד שלך הוא להקשיב

לגלות הבנה אמיתית

גם אם זה נראה לך לא הגיוני... לא להבהל

ובעיקר - לא לנסות "לפתור" את הפחדים שלו כי אי אפשר לפתור משהו אמוציונלי בדרכים רציונליות. ברוב המקרים זה פשוט יוביל לסגירות מצד הילד וכאן חשובה מאוד הפתיחות כדי שהוא יוכל "לעבד" את החוויות הרגשיות ושאת תוכלי לקבל הצצה והבנה של עולמו הפנימי וגם להיות ועם "אצבע על הדופק" אם צריך.

פרט לכל אלו יש דרכים טבעיות ופשוטות להקל על פחדים של ילדים במידה וזה נדרש. אחד מהם אלו תמציות פרחי באך והם זמינים כמעט בכל בית מרקחת, אבל יש עוד דברים. אם תרצי וזה מדבר אלייך אז תכתבי לי (בפרטי) ואכוון אותך בשמחה מה מתאים. הניסיון המקצועי שלי עם פרחי באך הוא מצוין , יש לקחת בחשבון שהם לא באים במקום המענה שלך (כל מה שכתבתי קודם) כאמא שביכולתה לתת את המענה הרגשי המדוייק בזכות היותך האימא

אם יש לך שאלות על מה שכתבתי אשמח לענות!

 

[יוצאים לדרך חדשה]

תודה רבה על התשובה המפורטת

לגבי הטלוויזיה, אני פשוט אניח לזה.

לגבי הלילה - כשאנחנו מדברים על זה, הוא אומר שהוא לא אוהב את החושך, רק את האור. הוא מפחד ממפלצות וכדו', ואומר שיש לו חלומות מפחידים (לדעתי הוא לא מתכוון לחלומות, אלא למחשבות עד שהוא נרדם - הוא מתייחס לזה כחלום). כרגע לרוב אני יושבת איתם עד שנרדמים. לפעמים אני מנסה רק לבוא כל כמה דקות "לבקר" ולהגיד שוב לילה טוב. יש ימים שזה גם בסדר (למרות שתמיד הוא יעדיף כמובן שאשב איתם - ואז הוא הולך לישון בלי בעיה).
אני מתלבטת האם לנסיונות שלי לפעמים לא לשבת איתם אלא רק לבוא כל כמה דקות יש ערך, או שעדיף להניח לענין ופשוט לשבת שם כל יום. אולי אני סתם מקשה עליו עם הנסיונות שלי. מה את חושבת?

פתאם חשבתי על זה שבבית באופן כללי הוא לרוב לא רוצה להיות לבד. אם הוא משחק בסלון ואני הולכת עם הקטן לשירותים, הוא הרבה פעמים יבוא איתי גם. או לחילופין, ירצה להיות במקום שהוא יכול לראות אותי (המקום היחידי שממש לא אכפת לו להיות לבד זה מול המחשב כשרואה טלוויזיה...). אני מניחה שגם זה קשור לכל העניין.

חייבת לציין שבסך הכל בתחושה שלי הוא מתמודד עם הדברים. הוא לא היסטרי או מאד לחוץ. הכל נעשה ברוגע. כלומר גם כשהוא מפחד, זה לא נותן תחושה שהוא מוצף רגשית.

האם נראה לך שאני יכולה להניח לדברים לזרום כמו שהם בינתיים? אולי הגיל יעשה את שלו? או שאולי כדאי לשקול טיפול כלשהו?

תודה

 

[מ י כ ל10]

אני חושבת שפחדים הם חלק מהחיים

לגבי הטלוויזיה - נראה שהוא מצא לעצמו את המרחק המתאים שמאפשר לו להתמודד.
לגבי הלילה - לפעמים טקסים קטנים יכולים לעזור. אולי אבן חלומות קטנה מתחת לכרית, לוכד חלומות רעים, לחש קסם לגירוש מחשבות רעות, בובת אריה ליד המיטה... מה שעולה בדעתכם.
אצלי בן שש וחצי, ותמיד יעדיף שמישהו יבוא איתו לכל מקום. מעבר לאי הנוחות שזה גורם לי לא עלה בדעתי שזה מצריך טיפול. אני די בטוחה שזה לא יהיה כך לנצח. באופן כללי הוא הססן וחששן. אני מתבאסת בשבילו, כי נראה לי שזה מקשה על החיים, אבל חוץ מלנצל הזדמנויות לחיזוק, לא נראה לי שיש משהו שיגרום לשינוי מהפכני. עניין של אופי

 

[יוצאים לדרך חדשה]

תודה רבה

זה באמת עניין של אופי כנראה...

 

[אורים כהורים]

תראי, אני מאמינה גדולה בהתפתחות וצמיחה פנימיים

של הילדים, וההתפתחות הזאת מתרחשת באופן טבעי כמו כל דבר אחר בטבע. בכוחו של ילד להתגבר בעצמם על מכשולים כמו פחדים, והתפקיד שלנו להיות קשובים אליהם ולספק להם את התנאים הנחוצים שאלו הם הצרכים שלהם - צרכים פיסיים כמו מזון, אבל כאן אנחנו מדברות על צרכים מסוג נוסף ,רגשיים, כמו הידיעה של ילד ש'אמא ואבא מבינים מה עובר עליי ואני יכולים לסמוך עליהם תמיד' - וזה על מנת שהצמיחה הטבעית הפנימית שלהם תתאפשר.
&nbsp
אז בהקשר הזה כשאת שואלת לגבי הניסיונות לא לשבת איתו בלילה אני אפרט -
הצורך הרגשי שלו הוא בתחושת בטחון שהוא חש מעצם הקרבה שלך אליו כאימא שלו. את גם מציינת שהוא נרדם כך בקלות .
המענה שלך אליו כדאי שיהיה ממקום נדיב ושמבין את הצרכים הרגשיים שלו. ולכן אם כאמא את מרגישה שהישיבה לידו יותר מרגיעה אותו ואת מצליחה למצוא את המקום הזה בתוכך של נדיבות כלפיי העניין - אז זה המענה האולטימטיבי, גם אם זה לא מתאפשר באופן קבוע.
ואם נניח אכן לא מתאפשר לך לשבת איתו לפני שנרדם, אז נשמע שמצאת מענה הולם , את מגיעה לבדוק אותו כל כמה דקות ומספקת בכך כמו "גשר" עבורו של ידיעה בטוחה - אמא מגיעה כל כמה זמן וזה מרגיע.
כך שלגבי שאלתך - האם לעשות ניסיונות לפעמים לא לשבת איתו - לדעתי, יש בזה משהו "מאולץ" ולפיכך פחות קשוב ומכוון צרכים.
&nbsp
אני באופן אישי לא חושבת שצריך לרוץ עם הילד לטיפול על כל דבר מאחר וכאמור, יש להם את היכולת הפנימית לצמוח ולהתגבר על קשיים ואתגרים ולכל ילד יש את הקצב שלו.
אם בכל זאת את חושבת שונה אז אני הייתי ממליצה על טיפול שלא עובד ישירות עם הילד והפחד אלא בעקיפין כמו - שיאצו לילדים, רפלקסולוגיה, הילינג, תמציות צמחים למינהן וכו'. אם תרצי המלצות למטפלים אשמח לעזור.
&nbsp
סבלנות והקשבה והדברים יתקדמו בקצב המדוייק ביותר

&nbsp

 

[יוצאים לדרך חדשה]

תודה רבה

על התשובות המועילות והסבלניות

 

[זלופית]

זה מזכיר לי משהו שקרה לי כשאני הייתי ילדה

הייתי בערך בת 7 או 8, וראיתי בטלוויזיה סרט שהיה בו נחש שהכיש ילד אחד. בלילות שאחרי הסרט פחדתי לישון בלי אור כדי שלא יגיע נחש באמצע הלילה ולא אראה אותו וביקשתי מאמא שלי שתשאיר את האור דולק. הייתי די היסטרית על זה. אחרי 2-3 לילות כאלה, אמא שלי שאלה אותי מה קרה שפתאום אני רוצה לישון עם אור וסיפרתי לה על עניין הנחש. היא מייד אמרה "אה, אבל אנחנו גרים בקומה שנייה ונחשים לא יכולים לעלות במדרגות כי אין להם רגליים, אז הם לא יכולים להגיע לכאן". היא פשוט הפכה את התסריט שהיה לי בראש לבלתי אפשרי וזה הרגיע אותי לחלוטין

אז נכון שזה לא בדיוק אותו הדבר כי אצלי היה מדובר בפחד נקודתי וחדש יחסית, אבל זה מראה שלפעמים הפתרון הוא כ"כ פשוט. לפעמים הילד רק צריך שיתנו לו דרך אחרת לחשוב על הדברים.

 

[יוצאים לדרך חדשה]

תודה

יש פחדים שבאמת ניסיתי להרגיע ככה.
הוא אמר שהוא פוחד מגנבים או שיבואו לחטוף אותו בלילה (אין לי מושג מאיפה הוא אפילו קיבל את הרעיון הזה

).
הסברתי לו שאנחנו גרים בקומה מאד גבוהה ואף אחד לא יכול להיכנס (אין סולם כ"כ גבוה), ושהדלת תמיד נעולה. מקווה שלפחות זה הרגיע את הפחדים האלו...