פחדן.

[Elsewhere]

פחדן.

כי לא יכולתי. אני מחכה לרגע הזה כל כך הרבה זמן, ובמקום לצעוק עליה את כל מה שאני חושב, אני יושב עם הטלפון וסופג כל מה שהיא אומרת. ואני לא מצליח להביע במילים את ההרגשה הזאת. את הבכי הזה, את הייאוש והתסכול. "מה לא נתתי לך? כל דבר שרצית, בסופו של דבר קיבלת אותו." אהבה. אהבה לא נתת לי. לא איכפת לי מהכסף, לא איכפת לי מההסעה, לא איכפת לי מהחופש. אני רוצה שיהיה לך איכפת. אני רוצה שתצאי מהעולם ההגיוני, מהתפיסה הקרה והמחושבת שלך ופשוט תשאלי מה שלומי. תראי לי שאיכפת לך. שאני יותר מבייביסיטר, מבן בית. שאני הבן שלך. ושאת אוהבת אותי. אני רוצה חיבוק. לא מחר, לא בעוד שבע שעות. עכשיו. כשקשה לי, וכשכואב לי, וכשאני בוכה. חיבוק אמיתי. ------------------------------------ אתם יכולים גם לא להגיב. נכתב בשביל לפרוק.

 

[AnnabeI Lee]

זה בטח לא מה שציפית לשמוע.. אבל

הכתיבה שלך היתה מצויינת

מעבר לזה, אני מבינה אותך... באמת..

 

[A N I g M A]

אני מוכנה לתת לך חיבוק:$

מתי שתרצה. תדבר איתי, טוב?

 

[noosh]

כמה אני שונאת את הפחד הזה

וכמה הוא מוכר לי. ואולי טוב שלא התפרצת ואמרת לה. זה לא היה יוצא טוב, כי זה היה נאמר מתוך סערת רגשות, וזה היה רק מתסיס את שניכם. אולי כדאי לך לנסות להגיד את זה בשיחה שקולה יותר, כשאתה רגוע יותר. אולי אפילו כדאי לך לנסות לכתוב את זה ולתת לה, אולי אפילו לתת לה לקרוא את זה (כי כמו שאמרו מעליי- זה כתוב מצויין) אבל תגיד לה. היא צריכה לדעת. אנשים נוטים לקחת אנשים אחרים כמובן מאליו, לפעמים הם כל-כך שקועים בעצמם שהם לא שמים לב שהם מתעלמים לחלוטין מהסובבים אותם. אינ יכולה להעיד על עצמי שאני כזאת, ואני מקבלת מהמשפחה שלי תגובות שמעירות לי על זה. תנסה להסב את תשומת ליבה. (המון בהצלחה, ומלאנתלפים חיבוקים ממני)

 

[יעל ניסן]

לא פחדן

כואב. זה מאוד כואב כשלא רואים את הצרכים שלך - במיוחד הורים שזו אמורה להיות המומחיות שלהם מהיום שנולדת. לפעמים יש חוסר התאמה בטמפרמנטים בין הורים לילדים - ואז באמת יוצא שהצרכים הרגשיים לא נקראים נכון. אף אחד לא אשם פה. לא ההורים (או יותר נכון האמא) שבאמת לא מבינה מה אתה רוצה - כי היא חווה את העולך אחרת. זה כמו אדם שאין לו את הלכסיקון הרגשי - זה שתואם לשלך. או כמו שני אנשים שביניהם יש לוח משובץ שחור לבן אבל אחד משחק שח והשני דמקה. סט חיילים אחר סט חוקים אחר... אף אחד לא מבין למה דברים לא זזים כמו שצריך - בלגן עכשיו שאתה מתבגר - יש לך אפשרות לבחור: או להתקע שם וללכת כל החיים עם הצורך לשנות את אמא כך שתהיה יותר מתאימה לטמפרמנט החם והמחבק שלך - ולדרוש בתוקף את זכותך לקבל את מה שאתה זקוק לו דווקא (ובמיוחד) ממנה.. או להבין שמזה הצמח לא יצא קמח. להבין שזה שהיא קרה תועלתנית, לא מחבקת, לא קוראת את צרכיך - זה לא אומר שומדבר *עליך* כבן אדם, אלא רק עליה. יש לך את מלוא הזכות לגדול ולהיות מי שאתה מאחל לעצמך להיות - עם ולמרות תנאי הגידול הראשוניים. אחד הבונוסים הכי גדולים כשמתבגרים הוא היכולת לקחת את העניינים בידיים ולעשות אותם כמו שאתה רוצה. אין שום סיבה שתתקע על סעיף תנאי הגידול ואין שום סיבה שמעתה והלאה זה מה שיכתיב לך הכל. בחיי שלא.