פחד להוליד ילד נחה/פחד להרוג ילד בריא
אז ככה ...
אני מבינה שיהו פה כאלה שישפטו אותי אבל בבקשה לא צריך. מתחננת אני גם ככה לא מפסיקה לבכות.
...
הריון ראון נגמר בהפלה בשבוע 8..
חצי שנה אחריי זה ניסינילהכנס שוב פעם ונכנסנו,
היה הכל בסדר אנחנו בעננים.
עברנו כבר שקיפות.. הכל מעולה,
הגענו לסקירה.. אנחנו שוב בעננים, רואים אותו את הקטן שלנו... הרופא אומר מזל טוב יש "בולבול"
בעלי ואני מאושרים.. אחריי זה הרופא מתחיל לשתוק.. וזה תמיד מפחיד!
ואז הוא אומר שיש לעובר כליה אגניט ( שזו כליה נמוכה)
וזה לא כל כך נורא אבל זה גם לא תקין... אבל אמרנו שזה שטויות! לא נורא.
הרופא שלח אותנו לייוץ גנטי ושם שלחו אותנו לדיקור מי שפיר.
התלבטנו מלא אם לעשות או לא, בעלי לא רצה שאני יעשה. אני אישית מאוד רציתי..
משהו דחף אותי לעשות.
מפה לשם .. הגענו לשבוע 21 .. אני מקבלת טלפון ביום שלישי האחרון..
שלום מדברים ממכון גנטי באיכילוב,
לצעריינו קיבלנו את התשובות והן לא טובות תגיעו דחוף מחר, חשוב שתיהו שתיכם.
אמרתי לה כזה אא אוקיי, בטח אין בעיה .. כאילו שום דבר לא קרה.
סגרתי תטלפון, ורק אחריי כמה דקות הבנתי מה קרה...
ישר נכנסתי למעשיק שלי ואמרתי לו שאני מאוד מצטערת אבל אני צריכה ללכת הבית ולא יודעת אם יגיעה מחר (וזה שיא הלחץ של כמה ימים בחודש)
הלכתי הביתה ולא התקשרתי עוד לבעלי כי לא רציתי להפיעה לו בעבודה, הלכתי שעה וחצי ברגל ופשוט בכיתי וקיוויתי שידרוס אותי איזה רכב ! ממש ככה !
התחלתי להבין כל מה שוקרה עכשיו..
בעלי התקשר אלי אמר מה קרה?! סיפרתי לו שהתקשרו אליי ואני בדרך הביתה, הוא סיים יותר מוקדם ובא אליי.
בכיתי כל היום, לא שנתי כל הלילה!
באיכילוב אמרו לנו שמצאו אצל עובר פגם בכרומוזום 12.
וזה לא טוב ! והמליצו על הפלה.
ניסינו בהתחלה להתווכך איתה, ואז הבנתי שאין מה להתווכך כי היא לא תגיד לי משהו אחר...
בר כמעט שבוע אני בוכה כל שניה. אני לא יודעת מה לעשות, יום חמישי היינו אצל רופא נשים והוא אמר פשוט ככה "אם אני הייתי במקומכם, הייתי עושה הפלה"
ואני יגיד לכן תאמת..אולי זה ישמע רע ודפוק, אבל אולי אני מרגישה (למרות שאני ממש ממש ממש לא רוצה לאמין בזה)
אבל מרגישה שאני יצתרך בסופו ש הדבר לעשות הפלה.. וכל פעם כשאני חושבת על זה אני מתחילה לבכות.
הזמנתי תורים לכל הייועצים, מחר יש לנו טור למוטטי שוחט שאמרו לי שהוא ממש טוב בגנטיקה.
קבענו פגישות עם שתי! רבנים!
יש לי השבוע גם סקירה מאוחרת ואקו לב (שכן זה גם יש לו בעיה)
ואני בוכה מאוד ! כי אני מאוד מאוד מאוד רוצה אותו, ונקשרתי אליו... אבל אני מבינה שאני לא יהיה מסוגלת לתת לו את כל הכח ואת כל התמיכה שהוא יצתרך .אני יבכה כל יום ואני ידועת שזה לא יעשה טוב, זה יהרוס הכל, משפחה שלי.. אני רוצה עוד ילדים.. ואם זה יקרה אני לא יביא עוד.. כי ילד כזה צריך טיפול 24/7
ואני בוכה אולי מזה שאני יודעת מה אני הולכת לעשות...
בעלי לא רוצה אפילו לחשוב אל הפלה .. אומר שצריך לאמין לטוב ויהיה טוב... ואני .. אני רוצה לאמין .. אבל מאוד מפחדת ממה שיהיה..
ואני משתגעת .. רבנו ממש כי הוא לא רוצה אפילו לשמוע על הפלה.. הוא הולך כמובן איתי מחר למומחה, אבל עדיין אומר שהם כולם טועים..
מה עושים ....בא לי שיפול עליי מטוס !!!!
סליחה על חפירה !!
ובבקשה אל תשפטו אותי, גם ככה רע לי, רע לי מאוד
אז ככה ...
אני מבינה שיהו פה כאלה שישפטו אותי אבל בבקשה לא צריך. מתחננת אני גם ככה לא מפסיקה לבכות.
...
הריון ראון נגמר בהפלה בשבוע 8..
חצי שנה אחריי זה ניסינילהכנס שוב פעם ונכנסנו,
היה הכל בסדר אנחנו בעננים.
עברנו כבר שקיפות.. הכל מעולה,
הגענו לסקירה.. אנחנו שוב בעננים, רואים אותו את הקטן שלנו... הרופא אומר מזל טוב יש "בולבול"
בעלי ואני מאושרים.. אחריי זה הרופא מתחיל לשתוק.. וזה תמיד מפחיד!
ואז הוא אומר שיש לעובר כליה אגניט ( שזו כליה נמוכה)
וזה לא כל כך נורא אבל זה גם לא תקין... אבל אמרנו שזה שטויות! לא נורא.
הרופא שלח אותנו לייוץ גנטי ושם שלחו אותנו לדיקור מי שפיר.
התלבטנו מלא אם לעשות או לא, בעלי לא רצה שאני יעשה. אני אישית מאוד רציתי..
משהו דחף אותי לעשות.
מפה לשם .. הגענו לשבוע 21 .. אני מקבלת טלפון ביום שלישי האחרון..
שלום מדברים ממכון גנטי באיכילוב,
לצעריינו קיבלנו את התשובות והן לא טובות תגיעו דחוף מחר, חשוב שתיהו שתיכם.
אמרתי לה כזה אא אוקיי, בטח אין בעיה .. כאילו שום דבר לא קרה.
סגרתי תטלפון, ורק אחריי כמה דקות הבנתי מה קרה...
ישר נכנסתי למעשיק שלי ואמרתי לו שאני מאוד מצטערת אבל אני צריכה ללכת הבית ולא יודעת אם יגיעה מחר (וזה שיא הלחץ של כמה ימים בחודש)
הלכתי הביתה ולא התקשרתי עוד לבעלי כי לא רציתי להפיעה לו בעבודה, הלכתי שעה וחצי ברגל ופשוט בכיתי וקיוויתי שידרוס אותי איזה רכב ! ממש ככה !
התחלתי להבין כל מה שוקרה עכשיו..
בעלי התקשר אלי אמר מה קרה?! סיפרתי לו שהתקשרו אליי ואני בדרך הביתה, הוא סיים יותר מוקדם ובא אליי.
בכיתי כל היום, לא שנתי כל הלילה!
באיכילוב אמרו לנו שמצאו אצל עובר פגם בכרומוזום 12.
וזה לא טוב ! והמליצו על הפלה.
ניסינו בהתחלה להתווכך איתה, ואז הבנתי שאין מה להתווכך כי היא לא תגיד לי משהו אחר...
בר כמעט שבוע אני בוכה כל שניה. אני לא יודעת מה לעשות, יום חמישי היינו אצל רופא נשים והוא אמר פשוט ככה "אם אני הייתי במקומכם, הייתי עושה הפלה"
ואני יגיד לכן תאמת..אולי זה ישמע רע ודפוק, אבל אולי אני מרגישה (למרות שאני ממש ממש ממש לא רוצה לאמין בזה)
אבל מרגישה שאני יצתרך בסופו ש הדבר לעשות הפלה.. וכל פעם כשאני חושבת על זה אני מתחילה לבכות.
הזמנתי תורים לכל הייועצים, מחר יש לנו טור למוטטי שוחט שאמרו לי שהוא ממש טוב בגנטיקה.
קבענו פגישות עם שתי! רבנים!
יש לי השבוע גם סקירה מאוחרת ואקו לב (שכן זה גם יש לו בעיה)
ואני בוכה מאוד ! כי אני מאוד מאוד מאוד רוצה אותו, ונקשרתי אליו... אבל אני מבינה שאני לא יהיה מסוגלת לתת לו את כל הכח ואת כל התמיכה שהוא יצתרך .אני יבכה כל יום ואני ידועת שזה לא יעשה טוב, זה יהרוס הכל, משפחה שלי.. אני רוצה עוד ילדים.. ואם זה יקרה אני לא יביא עוד.. כי ילד כזה צריך טיפול 24/7
ואני בוכה אולי מזה שאני יודעת מה אני הולכת לעשות...
בעלי לא רוצה אפילו לחשוב אל הפלה .. אומר שצריך לאמין לטוב ויהיה טוב... ואני .. אני רוצה לאמין .. אבל מאוד מפחדת ממה שיהיה..
ואני משתגעת .. רבנו ממש כי הוא לא רוצה אפילו לשמוע על הפלה.. הוא הולך כמובן איתי מחר למומחה, אבל עדיין אומר שהם כולם טועים..
מה עושים ....בא לי שיפול עליי מטוס !!!!
סליחה על חפירה !!
ובבקשה אל תשפטו אותי, גם ככה רע לי, רע לי מאוד