פחד מאנשים טובים

פחד מאנשים טובים

יש לי בעיה קשה שאני מסוגלת לקבל סיוע שמציעים לי. יש לי בעיה קשה שדווקא כשנוצר לאנשים רושם טוב עלי אני מתרחקת מהם. בני דודים שלי שאותם אני אוהבת מאוד, אוהבים אותי כי כל פעם שהם היו באים אלינו, הייתי מארחת ומכבדת בארוחות ועושה למענם הכל. אבל לא יודעת מדוע, אני מתרחקת דווקא ממי שאוהב אותי ולא מתוך רגש שלילי אלא פשוט יש לי חרדה גדולה שמציפה אותי שאם אתקשר ואזום קשר, אהרוס את החיבה והקשר הטוב שקיים כבר. וזה לא רק מופיע עם בני דודים אלא בכלל עם אנשים שיש ביננו אהבה הדדית ושום הדדי טוב. שאני כל הזמן ניסוגה אחורנית. אני מרגישה שכל חיזוק קשר קיים, יגרום להרס הקשר הקיים. אפילו אם אני נפגשת עם מישהו\י ברחוב, לאחר שסיימנו לשוחח באווירה טובה, אני מרגישה טוב עם התחושה הדדית של האהבה ההדדית שהשאיר הסיום וזה אצלי מרגיש בלב כדבר שצריך לשמר ביננו. כך שכל מפגש נוסף רק יהרוס את האחווה ויבזבז אותה ויחליף אותה בחחושת ניכור או משהו כזה. וזה גורם לכך שדווקא מאנשים שאוהבים אותי אני נזהרת נורא שלא לפגוע בהם והתוצאה של הזהירות היא שאני נמנעת מכל מפגש איתם ובעצם הקשרים קצת מתנתקים. מה עושים עם החרדה מעצמי שאני עלולה להרוס וכדי לא להרוס נמנעת מאנשים ופוחדת מהתקרבות ?
 
תיקון שגיאות כתיב

יש לי בעיה קשה שאני מסוגלת לקבל סיוע שמציעים לי = יש לי בעיה קשה שאני לא מסוגלת לקבל סיוע שמציעים לי. יש לי בעיה קשה שאני לא מסוגלת לקבל סיוע שמציעים לי. יש לי בעיה קשה שדווקא כשנוצר לאנשים רושם טוב עלי אני מתרחקת מהם. בני דודים שלי שאותם אני אוהבת מאוד, אוהבים אותי כי כל פעם שהם היו באים אלינו, הייתי מארחת ומכבדת בארוחות ועושה למענם הכל. אבל לא יודעת מדוע, אני מתרחקת דווקא ממי שאוהב אותי ולא מתוך רגש שלילי אלא פשוט יש לי חרדה גדולה שמציפה אותי שאם אתקשר ואזום קשר, אהרוס את החיבה והקשר הטוב שקיים כבר. וזה לא רק מופיע עם בני דודים אלא בכלל עם אנשים שיש ביננו אהבה הדדית וקשר הדדי טוב. הבעיה שאני כל הזמן ניסוגה אחורנית. אני מרגישה שכל חיזוק קשר קיים, יגרום להרס הקשר הקיים. אפילו אם אני נפגשת עם מישהו\י ברחוב, לאחר שסיימנו לשוחח באווירה טובה, אני מרגישה טוב עם התחושה הדדית של האהבה ההדדית שהשאיר הסיום וזה אצלי מרגיש בלב כדבר שצריך לשמר ביננו. כך שכל מפגש נוסף רק יהרוס את האחווה ויבזבז אותה ויחליף אותה בחחושת ניכור או משהו כזה. וזה גורם לכך שדווקא מאנשים שאוהבים אותי אני נזהרת נורא שלא לפגוע בהם והתוצאה של הזהירות היא שאני נמנעת מכל מפגש איתם ובעצם הקשרים קצת מתנתקים. מה עושים עם החרדה מעצמי שאני עלולה להרוס וכדי לא להרוס נמנעת מאנשים ופוחדת מהתקרבות ?
 

בנימין 2

New member
רצייה חברתית

אני מקווה שהבנתי אותך. ההרגשה שלי מרוח הדברים היא שאת עסוקה יותר מדי בלרצות את הזולת ופחות מרוכזת בעצמך ברגע שתתרכזי בעצמך, ברצונותייך ובצרכייך, הרי שתהיי פחות תלויה בדעתו של הזולת לגבייך.
 
לא יודעת אם זה רצייה חברתית

אבל אנחנו חיים עם אנשים ותלויים בהם בזה שאם הם לא יפגעו בקשר קרוב הם גם עלולים לפגוע מקרוב ולהשפיע לרעה מקרוב על המשך החיים שלנו. אנחנו חייבים להיזהר אחד עם השני ולשמור על מרחק מסוים כי במרחק קרוב טעות או מילה לא במקום עלולה להוביל שאם הצד השני מתעצבן עליך, הוא עלול לגרום לך לנזק הרבה יותר ממניע אישי בגלל הקירבה. קשה להרגיש בטוחים אפילו עם מי שיודעים שאפשר להרגיש בטחון אבל לפעמים דווקא כדי להרגיש בטחון צריך לשמור על הבטחון שקיים כדי לא להפר אותו. אני לא יודעת אם זה קשור לרצייה חברתית. כי דווקא באותו זמן שאני מרצה אנשים אני מכבדת אותם ומזמינה אותם ונוצרת קירבה. אבל אחר כך כבר אין לי כוחות נפשיים בשביל אנשים ואני רוצה להיות לבד. ואני רוצה להרגיש בטוחה כשאני לבד. ולהרגיש בטוחה זה אומר להרגיש בטוחה שלא ידברו עלי רעות ושאוהבים אותי בסך הכל כך שאם נאמר יקרה לי משהו אז לא יפגעו בי לפחות. באותם רגעים כשאנשים נמצאים איתי אני לא חושבת על כל זה. להיפך אני מאוד תמימה עם אנשים ויוצא שאני רק רוצה שהם ירגישו בטחון איתי. כי אני מרגישה שאני לא מעניקה להם בטחון באותם רגעים שאני איתם ואז אני מנסה ליצור מצב שאיתי ירגישו הכי נוח כמו שעם אף אחד אחר הם לא הרגישו.
 
שלום לך גלויית הלב

פנייתך היתה גלויה ואמיצה. לא מובן מאליו שאנשים יציגו בעיה ברמת מודעות עצמית גבוהה. לגופו של עניין, החרדה שלך מפני דחייה היא חרדה ניכרת. אני מרשה לעצמי להניח שאדם כמוך לא יסתכן בקבלת תשובה שלילית בכל הקשר שהוא. האמנם? לפנינו בעיה. ומה נעשה איתה? ננתח את הסיבות? אפשרי, אך לא בטוח שנצליח ואפילו אם נצליח, לא בטוח שנצליח למצות את כל הגורמים, ואפילו נצליח לעשות זאת- לא בטוח שתהיה בזה תועלת. חשוב מאוד לראות האם לבעייה שתיארת יש "סניפים" במישורי חיים רבים (אני מתאר לעצמי שכן). ולפיכך יכול להיות שדי לנו לסמן מישור חיים אחד שבו נרצה לחולל את השינוי כדי שזה יתחולל בשאר המישורים. יהיה עלינו להגדיר כיצד תיראה הצלחה של תהליך כזה: זאת אומרת מהם היעדים הקונקרטיים, ברי המדידה, האובייקטיביים שתכנית התערבות צריכה להצמיח. ואו אז לצאת לדרך. אני מאמין שזו בעיה קלאסית לייעוץ פילוסופי.
 
למעלה