פחד מהעתיד הקרוב...

[karnity]

פחד מהעתיד הקרוב...

אגב הפחד מהעתיד הרחוק... בי מקנן גם פחד (או יותר נכון חשש...) מהעתיד הקרוב; מתישהו בשנים הקרובות, חבריי יקימו משפחות...ואני חוששת ממה שיעלה בגורלה של החברות ביננו - ברור לי שברגע שיהיו לחבריי ילדים תפער ביננו תהום שאני לא בטוחה כי נוכל לגשר עליה.. איך אתן מתמודדות עם המחשבה הזו... אם בכלל? או אם כבר קרה לכן, מה עלה בגורלה של החברות? ואיך התמודדתן עם הסיטואציה החדשה?

 

[גאטו נגרו]

זה נושא שהעסיק אותי רבות

בשנות ה-20 שלי. חשבתי שככל שיעבור הזמן, יהיו לי פחות ופחות חברים מכיוון שאחד אחד הם יקימו משפחות ויתרחקו ממני. אז חשבתי שכאשר אגיע לגיל 30 לא יהיו לי כמעט חברים. היום, מהצד השני של ה-30, אני מופתעת לגלות שיש לי יותר חברים ממה שהיה לי בשנות ה-20 שלי. רוב חברי הם ללא ילדים (אם כי כמה מהם כבר מתחילים 'לחצות את הקווים') וחלקם עדיין לא נשואים (מדובר על אנשים בגילי פחות או יותר, ויש כאלה וגם כאלה). יש גם מספר לא מבוטל של פו"פים בחבורה (שוב, באותם הגילאים). וכן, גם היום החשש קיים, בדיוק כמו אז. בעניין הזה שום דבר לא השתנה (לא לטובה, ולא לרעה). מה זה אומר לגבי העתיד? זה אומר משהו? אני לא יודעת. זוג חברים שלנו בדיוק ילדו החודש. אני זוכרת שהם היו אצלנו במסיבה לפני כמה זמן (כשהם היו בהריון מתקדם) והשבענו אותם שהם לא יהפכו להורים מסתגרים ושהם ימשיכו להפגש איתנו ולהיות כיפיים כמו שהם גם אחרי שיוולד הצאצא. הם הבטיחו רשמית שהם לא נוטשים אותנו, ואפילו השביעו אותנו שאם הם מתחילים להתנהג כמו הורים טרודים שאין להם זמן לשום דבר שלא קשור לילד שלהם שנבוא כולנו עם לומים ומקלות ונרביץ להם על הראש עד שהם יתפקחו מחדש. עכשיו הגיע המבחן האמיתי. אני, לפחות, מתכוונת לראות האם הם יצליחו לעמוד בהבטחתם ולהשאר 'בחבר'ה' או שהם יהפכו להורים כמו כולם. מבטיחה לעדכן.

 

[Arfilit]

אני לא ממש מצליחה להבין

החברים שלי בחרו אותי להיות חברה שלהם לפני שהייתי אמא - ואז הייתי אדם מלא ושלם, עם שלל תחומי ענין ותכונות אופי, וזה לא השתנה - אני עדיין בן אדם שלם ומלא עם שלל תחומי ענין ותכונות אופי. רוב התכונות לא השתנו. רוב תחומי הענין נשארו כשהיו. נוסף עוד משהו חשוב לחיי - הפעוטה. אבל כבר קרו דברים אחרים גדולים בחיי - שחברויותי שרדו אותם - טיול מסביב לעולם, לימודים בעיר אחרת, זוגיות, רווקות, זוגיות אחרת, נישואין, התבגרות, עבודה במשרה מלאה ועוד ועוד. וכל הזמן הזה הייתי בן אדם שלם ומלא - עם שלל תחומי ענין ותכונות אופי. וחלק מחברי בחר שלא לטייל מסביב לעולם. שלא לבחור בקריירה תובענית. שלא ללמוד בכלל או שלא לעזוב את המרכז. אז בחר. עדיין היינו חברים. חלקם היה לבד כשאני הייתי בזוג וחלקם היו בזוג כשאני הייתי לבד. ועדיין היינו חברים. אז מה יום מיומיים? אני ממשיכה לאהוב אותם גם כשיש לי ילדה, ואני מקווה שהם ממשיכים לאהוב אותי באותו הזמן. זוהי חברות - הלא? גדלים ביחד - כל אחד בדרכו, מלווים אחד את השני - כל אחד בדרכו, ונהנים האחד מן השני - אני טועה?

 

[karnity]

ערפילית...

אני לא חוששת מלהפסיק לאהוב את חבריי. ברור לי שאהבתי אליהם לא תגמר ברגע שיהפכו להורים...כמו כן ברור לי שנמשיך להיות חברים... אני רק מודאגת מהמתכונת החדשה של החברות... בטוחני כי הספונטניות שקיימת היום תעלם... תדירות המפגשים תפחת... והחשש הגדול ביותר הוא שישנה נטייה להורים לדבר על הילדים שלהם בכל הזדמנות...וזה מייגע! "אל תשאלי מה יואבי עשה היום! הוא עשה לבד בסיר/יצאה לו שן/עמד לבד בלול.."... ואני לא מוכנה לכך שנושאי השיחה שלנו יסובו סביב החיתול של הפעוט... יש לי חברה שרק אם אני שאלתי והתעניינתי היא סיפרה לי על ההריון או על הילדים ולעומת זאת, גם קרה שהתרחקתי מאנשים כי נושא הילדים הפך להיות הדבר היחיד עליו הם רוצים ומסוגלים לדבר...

 

[1שייכת]

קרניתי, ייתכן שיהיו חברים

...שברגע שיהפכו להיות הורים ייעשו משעממים. אבל זה לא בהכרח. אלה שיהפכו את הילדים לכל עולמם דרככם כנראה תיפרד. אבל אלה שיהיו מעוניינים להמשיך להיות לא רק הורים ירצו בך לא פחות משאת תרצי בהם, כדי לא לשקוע בשגרת החיים של ילדים. גם אלה שיהיה להם דחף גדול לדבר על הילדים (וזה לגיטימי, כי השינוי בחייהם הוא עצום) אבל הם מטבעם אינם אנשים שעסוקים רק בעצמם אלא קשובים לזולת - במקרה זה לך - יימנעו מלכפות עלייך שיתוף בעל כורחך.

 

[prizman]

אני לא דוגמא מיצגת

אבל, קשה לי ללכת לחברים כשיש תינוק מיילל או ילדים מתרוצצים ברקע. מפריע לי שאי אפשר לצאת כי לא מצאנו/נגמר התקציב לבייבי סיטר (או שלא סומכים על אף אחת. כמו שכתבתי פעם, יש לי כלל, אני לא הולך לבתים של משפחות עם ילדים, זה מציק לי ואני אומר את זה לחברי בגלוי. בשביל זה יש חברים. הפיתרון? לעיתים מאוד רחוקות אני מגמיש את העיקרון, סובל, ומחכה עוד שנה לפחות עד הפעם הבאה. בפעמים אחרות ניפגש עם אחד מבני הזוג כשהשני שומר על הילדים. פעמים אחרות, יש בייבי סיטר. חברות לא מתקיימת רק על בסיס מיפגשים יומיומיים ולא איבדתי אף חבר בדרך הזו, מכסימום אופן הפגנת החברות שונה אבל על בסיס כיבוד הדרכים השונות.

 

[קונכיה סגולה]

לא.

אין פחד. קודם כל, תמיד אפשר לעשות חברות חדשות. חברות קרובות מאוד מאוד- נשארו כאלה גם אחרי שהילדים אצלן הגיעו -נכון שהחברות משתנה מבחינת התוכן שלה לתקופת מה, ונכון שזה לא חופשי וכיף כמו קודם- אין את הספונטניות יותר, כל הזמן יש את המגבלה של "אבל הילדים.."...ובכל זאת, חברות אמת נשמרת -לפחות מניסיוני. היא פשוט משתנה. חברויות שבהן ברגע שהופיעו הילדים -כבר אין מקום לך,כנראה מלכתחילה לא היו מספיק מעמיקות .

 

[ט ו ש ה]

אצלי זה תלוי בחברות.

יש לי חברה שהילדה שלה היא מרכז חייה, היא מגדלת אותה על פי עיקרון הרצף (בגדול - זה אומר שהילד שלך דבוק אליך בכל רגע נתון עד גיל שנתיים, ואם לא - הוא יסבול מנזקים נוראיים... שטויות במיץ כמובן), היא לא עובדת ויושבת עם הילדה בבית. מצד שני, יש ליחברה עם ילד בן ארבעה חודשים, שכבר חזרה לעבוד לפני חודשיים וחצי, נפגשת איתנו עם ובלי הילד שלה, אבל הוא לא "משתלט" על הבילוי או על השיחה. מפגינים התעניינות בתילת השיחה, אם במהלך המפגש יש סיבה, הוא כמובן מקבל את תשומת הלב הראויה לו, אבל חוץ מזה התחושה שלי היא שכשאנינפגשת איתה לקפה זה עדיין אותה חברות שהייתה קודם.

 

[Kalla]

כאמא ל-4

מסכימה לגמרי עם דעתך על עקרון הרצף.

 

[הילהל]

ומהצד השני....

אני מקווה שבניגוד לחברות הנעלמות שלי, לך תהיה ההגינות לבוא לחברים שלך ולספר להם מה קורה. להגיד להם שיש בעיה בקשר ביניכם. אולי זה בר תיקון, אולי לא. אני יכולה להבטיח לך שהעלבון והכעס של מי שחברותיה נעלמות כאילו בלעה אותן האדמה לאחר שהיא הופכת לאם - זה משהו שאין כבר אופציה לתקן לעולם. (מתנצלת על ההתפרצות/השתפכות - זה אחד הדברים הכואבים ביותר שקרו לי)

 

[רווינסרה]

מנקודת המבט של "הצד השני"

האמת שלי היא שמי מחבריי שלא היה מסוגל להכיל את הילדים שהצטרפו אל חיי-יצא מן התמונה. בלי דראמות. זה פשוט דעך. החברויות האמיצות נמשכות. לא חייבים להתראות הרבה או לצאת יחד כדי להיות חברים טובים. וכמובן שדרושה סובלנות מצד חברותיי ה"ללא" כלפי ילדים. מי שמעצבן אותה בכי/נזלת/כתמי שוקולד וכד'- לא נשארת. וטוב שכך.

 

[efroch99]

שתי חברות

אחת קרובה ללידה, והשנייה הודיעה גם כן לאחרונה על הריונה... שתי חברותיי הטובות, לידות ראשונות. שתיהן התחתנו בערך באותו זמן (לפני כשנה וחצי). פתאום נורא רציתי להתחתן ועשיתי קצת ריגשי לבן זוגי על הנושא. עד שהתפקחתי, הבנתי שאני סתם נסחפת עם מה שקורה להן, והזכרתי לעצמי שלחתונה ו"מיסוד הקשר" באופן המסורתי אין משמעות בשבילי, וגם לא לבן זוגי. כך גם כשחברתי הראשונה (זאת שבהריון מתקדם) סיפרה על הריונה. זה זיעזע אותי וגרם לי לחשוב ביתר אינטנסיביות על הנושא וההחלטה שלי. ושוב.. אחרי מספר שבועות התנערתי וחזרתי לעצמי. קשה לעמוד בזרם של מה שכולם עושים. אני שמחה שלא לוקח לי הרבה זמן להתנער. אני יודעת על חברה אחת שנישאר חברות לא משנה מה. על השנייה אני לא בטוחה, אבל החברות קצת מתערערת גם מדברים אחרים לאחרונה. בעצם, אין לי כל כך הרבה חברות... מזלי שאמא שלי היא חברה טובה שלי (והיא לא מתכוונת להביא ילדים בקרוב).

 

[Kalla]

לחלק נכבד מהחברים שלנו

אין ילדים. כנראה שפשוט יש לם יותר זמן בשבילנו.