פחד מקקי לאחר עצירות דחוף!!!

[meital107]

פחד מקקי לאחר עצירות דחוף!!!

ערב טוב לבני בן 3 ו3 חוד' הייתה לפני 3 ימים עצירות / יציאה קשה וכואבת ומאז הוא מפחד לעשות קקי. יש לציין שגמול כבר מזמן מפיפי אבל בכל פעם שיש לו קקי מבקש חיתול. כעת לאחר היציאה הכואבת שהייתה לו מפחד לעשות קקי, מתאפק וממש נכנס ללחץ, לא מוכן בטיטול ולא בשירותים ולא בשום מקום. הבוקר זה הגיע עד כדי שלקחתי אותו לרופא וקיבלנו חוקן ונרות גליצרין. גם אחרי החוקן הוא ממש ניסה להתאפק ונכנס להיסטריה כשהרגיש שהוא חייב לעשות. מקודם שוב אמר שיש לו קקי ואז אמר מיד לא לא אין לי כבר עשיתי היום והלך לישון כך. לא יודעת מה לעשות ואיך לגרום לפחד הזה לחלוף. ניסיתי לדבר איתו, הוא מקשיב אך ללא הועיל, ניסיתי עם פרסים, עם דוגמא אישית וכו' ואפילו בצורה של " אם לא תעשה אז לא תקבל / או לא נלך" וכו'. כלום לא עוזר והילד ממש מפחד ומתאפק. מה עליי לעשות? הילד נראה ממש במצוקה כשיש לו קקי. תודה רבה מראש!!!

 

[עינת גבע]

הילד עלה על מכרה זהב להתיחסות אז למה שיוותר?

שלום רב מיטל, חבל שניסית כל כך הרבה. לילד היתה עצירות. היתה לו יציאה כואבת. . תגובות בנוסח :" זה באמת כואב", " לא נעים". "יש לך עצירות". "זה קורה, גם לי קרה פעם". מעבירות לילד את המסר אתה מובן, אני איתך. במצבים כאלה ילדים זקוקים לאמפתיה לא לרחמים, לא לפרסים, לא לדוגמא אישית, ולא לאיומים וכו'. ניסית המון, ניסית הכול. ובצדק! מטרתך היתה טובה ללטף, לעזור, להקל ולהרגיע. כוונות טובות שלנו אינן מולידות תמיד את התוצאות המקוות. הילדים עולים על מכרה זהב. קושי טבעי שהיה אמור לקבל תגובה עניינית, פרופורציונלית, שקולה ומאוזנת זוכה להתרשמות והתעסקות יתרה. מה הילד מבין?( בתחושה מהחוויה, לא במחשבה מודעת) עצירות מספקת הרבה דאגה והתיחסות. אז למה לוותר על הזדמנות פז ליחס אישי והדוק כל כך? מה עושים כעת? עוברים לפסים רגועים, לא מתרגשים, לא נבהלים, לא דואגים ולא מתרשמים יתר על המידה. פעולת המעיים היא פעולה טבעית ונחוצה. הילד צריך להבין שסומכים עליו ומאמינים שהוא יתגבר. התחילי להתיחס לילד בטבעיות כאילו הוא כבר עושה יציאות בשרותים. מה דעתך? עינת גבע.

 

[עינת גבע]

הילד עלה על"מכרה זהב" להתייחסות אז למה שיוותר

שלום רב מיטל, חבל שניסית כל כך הרבה. לילד היתה עצירות. היתה לו יציאה כואבת. . תגובות בנוסח :" זה באמת כואב", " לא נעים". "יש לך עצירות". "זה קורה, גם לי קרה פעם". מעבירות לילד את המסר אתה מובן, אני איתך. במצבים כאלה ילדים זקוקים לאמפתיה לא לרחמים, לא לפרסים, לא לדוגמא אישית, ולא לאיומים וכו'. ניסית המון, ניסית הכול. ובצדק! מטרתך היתה טובה ללטף, לעזור, להקל ולהרגיע. כוונות טובות שלנו אינן מולידות תמיד את התוצאות המקוות. הילדים עולים על מכרה זהב. קושי טבעי שהיה אמור לקבל תגובה עניינית, פרופורציונלית, שקולה ומאוזנת זוכה להתרשמות והתעסקות יתרה. מה הילד מבין?( בתחושה מהחוויה, לא במחשבה מודעת) עצירות מספקת הרבה דאגה והתיחסות. אז למה לוותר על הזדמנות פז ליחס אישי והדוק כל כך? מה עושים כעת? עוברים לפסים רגועים, לא מתרגשים, לא נבהלים, לא דואגים ולא מתרשמים יתר על המידה. פעולת המעיים היא פעולה טבעית ונחוצה. הילד צריך להבין שסומכים עליו ומאמינים שהוא יתגבר. התחילי להתיחס לילד בטבעיות כאילו הוא כבר עושה יציאות בשרותים. מה דעתך? עינת גבע.

 

[meital107]

הילד עלה על"מכרה זהב" להתייחסות אז למה שיוותר

היי עינת ראשית תודה רבה רבה על תשובתך המהירה. לא הבנתי משהו- כשיש לו קקי ואני רואה שהוא מתאפק ומנסה לא לעשות ומשנה נושא, פשוט להתעלם מכך? לא לדבר על זה? ומה אם הוא אומר לי יש לי קקי? ואז לא רוצה לעשות? ושוב תודה. העניןן הוא לפי מה שהבנתי ממך הוא בעיקר לסמוך על הילד ולהרפות... אשתדל מאד ליישם. תודה רבה ושבת שלום!

 

[עינת גבע]

מה יעזור לך להתחייב להיות נחושה ועקבית?

שלום רב, את מבינה נכון. היציאות של הילד הן בשליטתו ובאחריותו הבלעדית. הוא יחליט ויקבע האם? מתי? ואיך יעשה אותם. בין השורות אני שומעת שקשה לך עם נקיטת עמדה זו. אני איתך ומבינה לליבך. קשה לנו ההורים לראות את הילדים במצוקה, סובלים, כואבים ולא להתגייס ולעזור. עלינו להכיר בעובדה שיש מקרים בהם הפעילות אינה תלויה בנו ואינה בשליטתנו . לאורך הדרך יהיו עוד מצבים רבים כאלה. העזרה הטובה ביותר שאנחנו יכולים לספק בסיטואציות אלה היא לפנות את המרחב, לאפשר, לסמוך ולתמוך. אנחנו לא עוזבים את הילד אנחנו מאפשרים לו להתמודד, להתגבר ועל ידי כך עוזרים לו לבנות דימוי עצמי של אדם יכול. מיטל יקרה, השאלות שלך מעידות על ספקות, על חוסר ביטחון. ואני מתעניינת האם הרציונאל (הנ"ל) מדבר להגיון שלך? את כותבת אשתדל ליישם. ואני מדגישה השתדלות אינה מספיקה. מה יעזור לך להתחייב להיות נחושה ועקבית? עינת גבע.

 

[meital107]

מה יעזור לך להתחייב להיות נחושה ועקבית?

היי עינת, אין לי ספק שלהרפות ולסמוך על הילד זו העזרה הטובה שאני יכולה לתת לו בסיטואציות מסויימות כדי שיהיה עצמאי וירגיש שהוא יכול. מה שיותר קשה לי זנ לראות אותו סובל, במצוקה ומתקשה להתמודד עם דבר כל כך פשוט בעיניי, ולכן ניסיתי לעזור ולהתערב. אבל! אתמול פשוט יישמתי את מה שייעצת לי ומה שקרה זה שהיו כמה פעמים שהילד אמר שיש לו קקי ולא עשה. יצאנו לקניות יחד והוא לא אמר כלום, ואיך שנכנסנו הבייתה הוא התחיל לבכות שיש לו קקי ורץ לאבא שלו, בסופו של דבר הוא עשה בתחתונים, וביקש בהיסטריה להתקלח ושאבא שלו ינקה את כל מה שהיה שם. בכל מקרה אני אתנהג כפי שייעצת לי כי זה נראה לי יותר הגיוני (למרות שחשבת שלא

) והמון המון תודה לך עינת! אמשיך לעדכן ולהשתמש בפורום המדהים הזה ובעצותייך המעשיות ומקסימות. יום טוב.

 

[עינת גבע]

מחכה בכליון נפש לשמוע אותך שוב....

 

[meital107]

התאפקות

היי עינת, טוב, הסאגה נמשכת. הילד עדיין מתאפק, ואני מתנהגת אליו כאילו הוא עושה בשירותים כלומר כשאומר לי שיש לו קקי אני שואלת אותו אם רוצה לעשות? אם רוצה טיטול או בשירותים? והוא מיד עונה לא אין לי. אז אני לא מדברת על זה יותר עד לפעם הבאה שאומר יש לי קקי ושוב אני שואלת אם רוצה לעשות... האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לגרום לו להפסיק להתאפק??? גם כשאני מתעלמת זה לא עוזר! מה לעשות? הוא פשוט אומר שיש לו ומיד משנה נושא וטוען שאין לו יותר ואני יודעת בוודאות שיש לו. תעזרי לי לעזור לו בבקשה. תודה ושבוע טוב שיהיה.

 

[ליבי רון]

גם אצלנו זה היה

הייתי מאוד מתוסכלת מזה ואף עשיתי כמה טעויות בעניין הזה עד שלמדתי שזה שהוא מתאפק, זה לא אומר שכל הבית בעצירות. חוץ מזה אני רוצה לעודד אותך קצת ולומר לך שזה תהליך טבעי שקורה אצל הרבה ילדים, סביב נושא הגמילה. אני חושבת שמה שעזר לנו בסופו של דבר זה להגיד לו: "אני סומכת עליך שאתה תדע מתי יש לך קקי, ואתה תבחר מתי להוציא אותו" כלומר להעביר לו את המסר שזו אחריות שלו, בשליטה שלו ובבחירה שלו. לאט לאט זה עזר, וגם בכל פעם שהוא כבר עשה קקי אמרתי לו: "יופי, טוב שבחרת להוציא את הקקי, אני בטוחה שעכשיו הרבה יותר נעים לך בבטן וכבר לא כואב."

 

[meital107]

התאפקות

עינת בבקשה תעני לי, הילד ממשיך להתאפק ולסבול... תודה!

 

[meital107]

פחד מעשיית קקי!

היי עינת, מתנצלת שאני לוחצת, אבל הילד שלי ממש סובל לדעתי. ובתחושה שלי זה החל ממשהו רגשי שקרה / קורה. האם את יכולה להפנות אותי לבעל מקצוע מצאים שיוכל לעזור לו? אנחנו מת"א. תודה רבה!

 

[עינת גבע]

נוצרה משוואה - אימא סובלת - ילד סובל ...

הי מיטל יקרה, ראשית אני חותמת על כל מילה שליבי רון כתבה. תודה ליבי. אני מרגישה שאת ממש סובלת, הילד מפתח דיאלוג עם הסבל שלך וכך אתם רוקדים יחד ומנציחים את הבעיה. * את צודקת, כך אנחנו מטפחים סימפטום על רקע רגשי. את שואלת אם אני יכולה להפנות לבעל מקצוע שיעזור לו ? מציעה לך לפנות לקליניקה של מכון אדלר ולבקש שיחות ייעוציות עם איש מקצוע בנושא. ולמען הסדר הטוב אני מחדדת. את זקוקה לעזרה כי בסבלך כאמור את מטפחת את סבלו. שינוי בהתיחסות שלך הוא המפתח לעזור לו. בברכה המשיכי להיות איתנו ולעדכן עינת

 

[meital107]

פחד מעשיית קקי

היי, ההתאפקות של הילד עדיין ממשיכה הוא בעצם מתאפק עד שממש כבר לא יכול לעצור ועושה בתחתונים תוך כדי בכי והיסטריה. בכל זמן שמתאפק אני מתעלמת וממשיכה כרגיל, הוא אפילו בא לבכות לי מול הפנים, ואז אני שואלת מה קרה והוא לא עונה. קרו גם כמה פעמים שהלך לישון והתעורר כעבור כמה שעות בבכי וכשהגעתי ראיתי שהוא פשוט עושה את צרכיו בתחתונים. היום גם הלך בבוקר כשיש לו לעשות והוא התאפק וראיתי איך הוא ממש מרוכז בזה ומתקשה לשחק. מה עליי לעשות? האם עדיין להתעלם? האם לנקוט בגישה אחרת? כמה זמן זה יכול לקחת עד שהוא יפסיק להתאפק? יש לציין שלאחרונה הוא אומר שהוא ילד גדול ולא צריך טיטול (אבל מסרב לשבת בשירותים) ושהוא לא צריך מוצץ, כמובן שלוקח מוצץ כשהולך לישון. לא יודעת! אשמח לעצה. תודה!

 

[עינת גבע]

אני מבינה לליבך ו

מיטל יקרה שלום, אני מבינה לליבך וכאמור ממליצה לך בחום לפנות לשיחה מקצועית כדי לפתוח פתח לשינוי מיטבי . בברכת יום זורם ונינוח עינת גבע.