מאז שבני הגדול נולד יש לי פחדים. לאבד אותו. שאולי אני לא אהיה אמא טובה. כעת יש לי פחדים עמוקים ביותר. פחד לאבד את אחד מבניי (יש לי כעת שניים) , פחד לפגוע בהם , פחד לפגוע במשפחתי בגלל מצב זה או אחר , פחד לאבד את הוריי כי הטבע עושה את שלו . לעיתים הפחדים הללו משתקים את גופי לגמרי. אבל מנסים להתגבר על הפחד. אין ברירה במדינתנו. אחרת נחיה כל חיינו בלחצים ובמתח מה יהיה מחר. היתה תקופה בחיי שחששתי לאבד את עבודתי , אולם זה היה רק חשש. כל מי שנמצא סביבי יודע שאת עבודתי רק אני מסוגלת לבצע בצורה הטובה ביותר. למרות שלכל אדם יש תחליף , אני לא חשה שיש לי תחליף שיכול להשתוות אליי. (ניסו מישהו אחר כשהייתי בחו"ל וביום שחזרתי "דרשו" ממני לחזור כבר למחרת).את זה אני אומרת ממש בבטחון מלא. ולכן אני לא חוששת יותר בשל העבודה. אני חושבת שזה הפידבק הכי גדול שקיבלתי בחיי. כשקהילה שלמה (הקיבוץ) רצתה את חזרתי כי גילו שלא יהיה מישהו שיעשה כמוני את הדברים. שיהיה לכולנו אחלה בוקר
להיות סיעודית, שלא אוכל לתפקד, שאהיה תלויה בחסדי אחרים, שחס ושלום אהיה סנילית או משהו כזה, אני רוצה למות על הרגליים חזקה ובריאה. וכמובן שחס ושלום משהו יקרה לילדים שלי, או לבעלי, או לשאר אהובי.
להזדקק לעזרה של אחרים אם זה פיזית או כלכלית מאבדת שליטה כשאני במקומות סגורים לכן משתדלת להמנע מלהיכנס למעליות מערות ומקומות סגורים. הייתי בטיול בחו"ל ולא יכולתי לפתוח את דלת השירותים (מאז לא סוגרת דלתות) נכנסתי להיסטריה כשיצאתי התעלפתי.
מאז הלידה (המוקדמת) להזכיר לכולם ילדתי בשבוע 28 תאומים (בן ובת) משהו השתנה בי ...הפכתי לפחדנית יותר ...בכל מה שמדובר בילדים ..יותר נכון אני דיי היסטרית ...אני יודעת שלפעמים אני קצת מגזימה עם הפחדים אבל עובדת על זה ...לפעמים לפני שאני הולכת לעצור את הילדים מלעשות משהו שנראה לי מסוכן ..אני סופרת עד 10 (כי בהרבה מקרים הפחדים הם לא רציונאליים) אולי אצלי הם מוגזמים כי עברתי איתם התחלה מאוד לא קלה ..שהשאירה בי את אותותיה ... בכל מה שקשור אליי אני דווקא בכלל לא פחדנית ...
בעקרון, הפחד הוא הרי מנגנון הגנה. חשוב לפחד כדי שנוכל להגן על עצמנו מפני סכנות ממשיות. כשהפחד לא הגיוני, או כשהפחד מהווה גורם מרכזי בחיים שלנו ומעסיק אותנו רוב הזמן, כאן מתחילה הבעיה וצריך לטפל בה. אסור לתת לפחד לשתק אותנו, אבל לפעמים זה לא ממש בשליטה. איך מתגברים? ישנן המון שיטות, החל באלטרנטיביות, מידיטציות וכד' ועד לשיחות עם בעלי מקצוע. כל השיטות טובות. כל אדם יבחר לו את מה שמתאים לו. אם מדברים על פחד בכללי, במובן מהו הדבר שהכי לא הייתי רוצה שיקרה לי, התשובה היא כמו שאמרו לפני, לא לשלוט בעצמי, להיות תלותית, לפעמים אני מסתכלת על זקנים סיעודיים וחושבת לעצמי, אלוהים - רק לא זה. טופ, שנהיה בריאים
אני לא יכולה להסתכל על בני כשאנחנו בגינה הציבורית, כל הזמן נדמה לי שיקרה לו משהו, שהנדנדות יפגעו בו, שהוא ימעד מסולם גבוה וכו'. בקיצור, אני מעדיפה לשלוח אותו לגינה עם אחיותיו או עם אביו. אם אני הולכת איתו אני הולכת עם חברה ומבקשת ממנה שתשגיח. אני משתדלת כמה שפחות להסתכל. בדיוק מהסיבה שאת אמרת, לא להשליך עליו את הפחדים שלי. אגב, לי יש סיבה נהדרת לפחד, ממתי שהוא נולד הוא הספיק כבר לפתוח את השפתיים בצורה כזו שנשארה לו צלקת כמו לביבי נתניהו, לפתוח את הגבה, לשבור את הרגל שבר קשה שבעקבותיו היה חודש וחצי עם גבס עד על מעל למותן... כמו שכתבתי קודם,,, שנהיה בריאים