פחד
פחד מהמצב הנוכחי. ממה שקרה היום בלבנון, ממה שקורה בעזה, ממה שקורה בכלל.. זה כאילו רק היום נפל האסימון שאנחנו במלחמה, ואני לא יודעת למה.. כי אני גרה בנתניה, וזו לא בדיוק עיר שפיגועים זה דבר שזר לה, אבל משהו שקרה היום או בכלל בתקופה האחרונה שזה מרגיש לי יותר מדי- כל החטופים, ההרוגים, פתאום אני רואה בפורומים אנשים שאני מכירה ומדברת איתם והם אומרים לי שהם צריכים לרדת למקלטים וזה כל כך מפחיד. המחשבה גם שאח שלי בטח שם עכשיו ודוד שלי ואולי כל זכר מעל לגיל 18 שאני מכירה הוקפץ לבסיס שלו וכל בחורה שאני מכירה שהתגייסה גם חזרה לבסיס שלה. אני לא יודעת מה לחשוב, הכל כל כך מתגמד ליד כאלה דברים. מה עושים עם ההרגשה הזאת? מצד אחד זה דבר שאי אפשר להפסיק לחשוב עליו, ומצד שני אי אפשר רק לחשוב על זה.. ובכל זאת קשה לי לחשוב עכשיו על דברים של יומיום כמו מתי אני אקבל את המשכורת או איך הצלחתי בבגרות במת'. ולא יודעת, מפחיד לי.
פחד מהמצב הנוכחי. ממה שקרה היום בלבנון, ממה שקורה בעזה, ממה שקורה בכלל.. זה כאילו רק היום נפל האסימון שאנחנו במלחמה, ואני לא יודעת למה.. כי אני גרה בנתניה, וזו לא בדיוק עיר שפיגועים זה דבר שזר לה, אבל משהו שקרה היום או בכלל בתקופה האחרונה שזה מרגיש לי יותר מדי- כל החטופים, ההרוגים, פתאום אני רואה בפורומים אנשים שאני מכירה ומדברת איתם והם אומרים לי שהם צריכים לרדת למקלטים וזה כל כך מפחיד. המחשבה גם שאח שלי בטח שם עכשיו ודוד שלי ואולי כל זכר מעל לגיל 18 שאני מכירה הוקפץ לבסיס שלו וכל בחורה שאני מכירה שהתגייסה גם חזרה לבסיס שלה. אני לא יודעת מה לחשוב, הכל כל כך מתגמד ליד כאלה דברים. מה עושים עם ההרגשה הזאת? מצד אחד זה דבר שאי אפשר להפסיק לחשוב עליו, ומצד שני אי אפשר רק לחשוב על זה.. ובכל זאת קשה לי לחשוב עכשיו על דברים של יומיום כמו מתי אני אקבל את המשכורת או איך הצלחתי בבגרות במת'. ולא יודעת, מפחיד לי.