פחות משבוע...

[Alasse]

פחות משבוע...

ביום חמישי שקיפות עורפית, מגיעים נרגשים, הולכים לראות אותו שוב! דקה מתחילת הבדיקה הפנים של הרופא נראות כאילו הוא הולך להגיד לי שאני הולכת למות, אבל זו לא הייתי אני שהלכה למות...
ביום ראשון סיסי שילייה, מנסים להיאחז בתקווה קלושה, מצליחים עוד להוציא חיוך אחד מהשניה. זה קצת כואב אבל לא אכפת לי, לא אכפת לי מה תעשו לי כבר, רק תגידו לי שהוא בסדר.
ביום שני בבוקר שומעת את המפתח בדלת, יודעת כבר שאם הוא הגיע ולא התקשר, זה לא יכול להיות טוב. מייד כשנכנס שואלת מה לא בסדר, והוא עונה תסמונת דאון... כאב שלא ידעתי שיכול להיות קיים.
בצהריים כבר הולכים לוועדה ובערב כבר מתאשפזת ומקבלת ציטוטק.
ביום שלישי גרידה, אחרי שעתיים הולכים הביתה.
וזהו. אין יותר.
הכל ריק.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

אכן, מאוד מאוד עצוב וכואב לאבד הריון כה רצוי. כולנו יודעות שחס וחלילה עלולים לגלות משהו לא תקין בעובר (אחרת לא היינו עושות את הבדיקות), אבל כשפטיש 5 בטון נוחת לנו על הראש- זה נוחת במלוא העוצמה ומכה בנו חזק וכואב וקשה.

עבר שבוע מהשקיפות ובקושי שלושה ימים מהגרידה. מניסיון, רק אחרי שהגוף מסיים את החלק שלו, אז הנפש יכולה להתחיל את תהליך האבל. ולמרות שהוא היה רק עובר, ולמרות שהוא היה לא תקין, מדובר באבל. אבל אמיתי, על התקווה שנגוזה שמההריון הזה יצא תינוק בריא וחמוד.

לא כתבת אם זה היה הריון ראשון שלך, או שיש ילד/ים בבית. אם את רוצה- את יכולה לכתוב לנו.
מה הרופא ראה בשקיפות העורפית? ציסטיק הגרומה?

אני מקווה שתעברי את תהליך האבל, ושברגע שתחליטי לגבי הריון חדש, שאכן הריון חדש יגיע, ושהפעם יגמר בידיים מלאות.

אני לא יודעת אם זה יעודד אותך, אבל אני מכירה הרבה מאוד נשים שזכו לתינוק/ת בריא/ה לאחר שבהריון קודם התגלה עובר עם תסמונת כלשהי.
יש נשים שזה מעצבן אותן לקרוא את זה, כי מה זה נוגע להן בכלל, הן כעת באבל ולא רוצות לשמוע עידוד, ויש נשים שזה כן מעודד אותן ומאוד רוצות לשמוע על סופים טובים שכאלו. לכן בחרתי לכתוב את זה.

היכן עברת את בדיקת סיסי השליה והאם זכית ליחס טוב?

שירה.

שירה דוד

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[Alasse]

אני כבר שבוע וחצי אחרי

כתבתי את הימים בצורה הזו כדי להמחיש את המהירות שבה הכל קרה... חוסר הזמן לעכל את מה מה שקורה, מצד אחד אולי עדיף ככה, בלי יותר מידי זמן לחשוב - בעלי עובד בבית החולים כך שהבירוקרטיה פשוטה יותר, אבל מצד שני אני עדיין מרגישה שאני בתוך סיוט ושמישהו יעיר אותי כבר... את בדיקת סיסי השילייה עשיתי בבני ציון אצל פרופ׳ גונן, שהוא מתחשב ומאוד מקצועי.

 

[Alasse]

וזה היה הריון ראשון

אחרי שנה וחצי של נסיונות, טיפול הורמונלי ראשון הצליח, חשבנו שיש לנו מזל...

 

[שירהד1]

סליחה על התגובה המאוחרת-

מצער מאוד מאוד לשמוע שזו היתה מנת חלכך (וחלקכם) בהריון הראשון.
ושנה וחצי של ניסיונות...איזה מפח נפש

.
מה זה אומר טיפול הורמונאלי והאם יודעים משהו בהיבט של הפוריות?- לאיזה כיוון תלכו בניסיון הבא?
כולי תקווה שההריון הבא יבוא במהירה, ויסתיים בידיים מלאות

.

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[איןאריותכאלה]

הכל ריק

והריקנות הזו איומה. שקטה. שחורה. אני מצטערת שכך הסתיים ההריון הראשון שלך. ששמחת שהגיע מהר אחרי תחילת הטיפולים. אני מצטערת שכבר לא תזכי לחווית הריון תמימה ו'רגילה' (איזה יופי! 2 פסים! בוא נצבע את חדר הילדים). אני מצטערת שזה המסלול שהותווה עבורך. ואני מזמינה אותך לבוא אלינו, כי מנסיוני ומנסיונן של רבות, לפעמים האבל על אובדן הריון מטשטש, נבלע, לא מקבל את המקום הראוי לו, את המקום האמיתי שהוא תופס בנשמה של מי שחוותה אובדן. כאן יש לך ויהיה לך תמיד מקום. לגבי המהירות בה הכל התרחש. אכן מאד מהר. אבל גם לו היית ממתינה חודשיים לגרידה (אני המתנתי פרק זמן כזה) הכאב היה חד ופוצע. אובדן הוא אובדן, בין אם הוא מתגלגל במהירות ובין אם הוא אורך זמן. והוא מצריך עיבוד של הרגשות המורכבים שהוא מעורר. חיבוק גדול על הריק שהוא מנת חלקך כרגע. השחור לא תמיד יהיה כל כך שחור. עם הזמן ועם התקדמות התהליכים הרגשיים יבואו גם ימים אחרים. והלוואי שגם הריון חדש, ארוך, שיסתיים בידיים מלאות.