גיל איכבום
New member
פחות מ-900 מילה על גלעד.יותר מ-900 יום בלעדיו
מדינת ישראל ציינה ביום חמישי 900 ימים בלי גלעד שליט. 900 ימים של אוזלת יד. 900 ימים של ממשלה בלי שיניים ובלי כח הרתעה. לצערי, אינני בטוח כלל שגלעד עצמו יודע כמה זמן חלף. האם הוא יודע שחלפו 900 יום? האם הוא בכלל זוכה לראות אור יום? האם הוא "זוכה" לקבל יחס שונה ביום ה-900 להבדיל מהיום הראשון? השני? ה-100? ה-500? נדמה שבעצלתיים ובדרך שבה מתנהלת המדינה בכל הנושא של טיפול בשבויי צה"ל, לא רק שלא הושג דבר ב-900 ימים בלי גלעד, אלא אפילו "השגנו" הידרדרות במצבנו כמדינה שאמורה להחזיר את גלעד הבייתה, שאמורה להחזיר את יתר השבויים והנעדרים, שאמורה לראות לנגד עיניה את המילים "ושבו בנים לגבולם". "השגנו" הידרדרות בכח ההרתעה (שגם קודם לכן לא היה משהו), הידרדרות ביחס העולם כולו לסוגיית השבויים והנעדרים, ובתוכם גם לגלעד (מה הדחיפות? זה לא שרק אמש הוא נחטף, כבר עברו 900 יום, אז מה כבר יקרה אם גלעד יישאר שם עוד כמה שנים טובות, אם ממילא מדינת ישראל לא דואגת לו?) אני תמה אם הצלחנו להבטיח בזמן שחלף, ב-900 ימים בלעדיו, את התייאשותו מאיתנו, מהמדינה עבורה נלחם, את שביב תקוותו לגבי "ושבו בנים לגבולם". אני מקווה ומתפלל שהוא לא יאבד תקווה. אני מקווה ומתפלל שלפחות הוא חושב שהנהגת המדינה מנסה לעשות משהו כדי לחלץ אותו מהשבי בו הוא נמק מיום ליום. אני מקווה ומתפלל שהוא עוד נותר עם שביב תקווה כי למנהיגים באמת אכפת ממנו. כמה זמן תמשיך מדינת ישראל להתרפס? להתנהל בעצלתיים איומים? לשבת בחוסר מעש ולתת לחמאס להוביל אותנו באף, להעלות את דרישותיו, לשחק ברגשותינו, ובעברית פשוטה: לצחוק לנו בפרצוף? כמה זמן תימנע מדינת ישראל, שפעם בדברי ימי ההיסטוריה הרחוקה, עוד היה לה כח הרתעה, עוד היה לה כבוד עצמי, מלפעול (כן, ל-פ-ע-ו-ל!!! גם אם מדובר בפעולה צבאית)? כמה זמן עוד נשב בחיבוק ידיים? ממשלה קמה, ממשלה נופלת, הכסאות המרופדים בממשלה ובכנסת שומרים על חום גופם של היושבים עליהם, אולמרט מדלג לו מחקירה לחקירה, לבני מתלבטת אם להתבטא ביטויים תבוסתניים יותר או תבוסתניים פחות, נתניהו מתעסק בפייגלין, ברק מתעסק במפלגה פושטת רגל, ובינתיים לא עושים דבר עבור גלעד ועבור יתר השבויים והנעדרים. איפה המדינה ההיא שהצילה את אזרחיה במבצע אנטבה? איפה אותו צבא שהפציץ את הכור העיראקי? איפה הגאווה הלאומית של מדינה שתרים את הראש ותגן, כמו חובתה, כמו זכותה, על ריבונותה ועל מגיניה? באיזו עוד מדינה בעולם היו מקבלים את התבוסתנות הזו כדרך חיים? ובעצם? למה דוקא להתנפל על המחדלים וחוסר המעש לגבי גלעד שליט? אותו סימפטום מאפיין את "מלחמתנו" בקסאמים, בהתעצמות החיזבאללה, בעילגותנו בשדה ההסברה ובויתורנו על הכבוד העצמי, הכבוד הלאומי ובכלל - כח ההרתעה שלנו. על מדינת ישראל להתעורר ולפעול לשחרורו של גלעד! גם בדרך צבאית! כי זו הייתה הפרה גסה ופגיעה קשה בריבונות שלנו. יש לנו את כל הלגיטימציה של כל העולם לכך! אולי לא כדאי לאבד אותה (אם לא מאוחר מדי). 900 ימים בלי גלעד. תאריך יפה שכדאי לציין אותו, מס' עגול שנותן הזדמנות טובה למנהיגינו להתראיין בתקשורת. התקשורת אוהבת לציין מספרים עגולים. גם אנחנו אוהבים. זה נח. זה קל. זה קליט. ממש כמעט "ג'ינגל"... יופי של מספר. רק למישהו אחד המספר הזה לא כל כך נח. רק למישהו אחד המספר הזה לא אומר כלום. רק מישהו אחד נמק יום יום בשבי החמאס, כמו ביום הראשון, והשני, וה-100, וה-500... כך בדיוק גם ביום ה-900. למישהו הזה קוראים גלעד. למישהו הזה קוראים גלעד שליט. ורק למשפחה אחת, למשפחת שליט, כל יום שעובר הוא עוד יום קשה מנשוא. עוד יום בו הם מתפללים לשווא כי בנם יחזור הבייתה. עוד יום שאין כל משמעות למספר הימים שהוא מציין. כי הם התפללו וחיכו לו בזרועות פתוחים גם ביום הראשון, והשני, וה-100, וה-500. הם חיכו לו גם ביום ה-899,והם ימשיכו להתנדנד בין תקווה לייאוש וימשיכו להתפלל גם ביום ה-901 וביום ה-902. עד מתי? ושבו בנים לגבולם!
מדינת ישראל ציינה ביום חמישי 900 ימים בלי גלעד שליט. 900 ימים של אוזלת יד. 900 ימים של ממשלה בלי שיניים ובלי כח הרתעה. לצערי, אינני בטוח כלל שגלעד עצמו יודע כמה זמן חלף. האם הוא יודע שחלפו 900 יום? האם הוא בכלל זוכה לראות אור יום? האם הוא "זוכה" לקבל יחס שונה ביום ה-900 להבדיל מהיום הראשון? השני? ה-100? ה-500? נדמה שבעצלתיים ובדרך שבה מתנהלת המדינה בכל הנושא של טיפול בשבויי צה"ל, לא רק שלא הושג דבר ב-900 ימים בלי גלעד, אלא אפילו "השגנו" הידרדרות במצבנו כמדינה שאמורה להחזיר את גלעד הבייתה, שאמורה להחזיר את יתר השבויים והנעדרים, שאמורה לראות לנגד עיניה את המילים "ושבו בנים לגבולם". "השגנו" הידרדרות בכח ההרתעה (שגם קודם לכן לא היה משהו), הידרדרות ביחס העולם כולו לסוגיית השבויים והנעדרים, ובתוכם גם לגלעד (מה הדחיפות? זה לא שרק אמש הוא נחטף, כבר עברו 900 יום, אז מה כבר יקרה אם גלעד יישאר שם עוד כמה שנים טובות, אם ממילא מדינת ישראל לא דואגת לו?) אני תמה אם הצלחנו להבטיח בזמן שחלף, ב-900 ימים בלעדיו, את התייאשותו מאיתנו, מהמדינה עבורה נלחם, את שביב תקוותו לגבי "ושבו בנים לגבולם". אני מקווה ומתפלל שהוא לא יאבד תקווה. אני מקווה ומתפלל שלפחות הוא חושב שהנהגת המדינה מנסה לעשות משהו כדי לחלץ אותו מהשבי בו הוא נמק מיום ליום. אני מקווה ומתפלל שהוא עוד נותר עם שביב תקווה כי למנהיגים באמת אכפת ממנו. כמה זמן תמשיך מדינת ישראל להתרפס? להתנהל בעצלתיים איומים? לשבת בחוסר מעש ולתת לחמאס להוביל אותנו באף, להעלות את דרישותיו, לשחק ברגשותינו, ובעברית פשוטה: לצחוק לנו בפרצוף? כמה זמן תימנע מדינת ישראל, שפעם בדברי ימי ההיסטוריה הרחוקה, עוד היה לה כח הרתעה, עוד היה לה כבוד עצמי, מלפעול (כן, ל-פ-ע-ו-ל!!! גם אם מדובר בפעולה צבאית)? כמה זמן עוד נשב בחיבוק ידיים? ממשלה קמה, ממשלה נופלת, הכסאות המרופדים בממשלה ובכנסת שומרים על חום גופם של היושבים עליהם, אולמרט מדלג לו מחקירה לחקירה, לבני מתלבטת אם להתבטא ביטויים תבוסתניים יותר או תבוסתניים פחות, נתניהו מתעסק בפייגלין, ברק מתעסק במפלגה פושטת רגל, ובינתיים לא עושים דבר עבור גלעד ועבור יתר השבויים והנעדרים. איפה המדינה ההיא שהצילה את אזרחיה במבצע אנטבה? איפה אותו צבא שהפציץ את הכור העיראקי? איפה הגאווה הלאומית של מדינה שתרים את הראש ותגן, כמו חובתה, כמו זכותה, על ריבונותה ועל מגיניה? באיזו עוד מדינה בעולם היו מקבלים את התבוסתנות הזו כדרך חיים? ובעצם? למה דוקא להתנפל על המחדלים וחוסר המעש לגבי גלעד שליט? אותו סימפטום מאפיין את "מלחמתנו" בקסאמים, בהתעצמות החיזבאללה, בעילגותנו בשדה ההסברה ובויתורנו על הכבוד העצמי, הכבוד הלאומי ובכלל - כח ההרתעה שלנו. על מדינת ישראל להתעורר ולפעול לשחרורו של גלעד! גם בדרך צבאית! כי זו הייתה הפרה גסה ופגיעה קשה בריבונות שלנו. יש לנו את כל הלגיטימציה של כל העולם לכך! אולי לא כדאי לאבד אותה (אם לא מאוחר מדי). 900 ימים בלי גלעד. תאריך יפה שכדאי לציין אותו, מס' עגול שנותן הזדמנות טובה למנהיגינו להתראיין בתקשורת. התקשורת אוהבת לציין מספרים עגולים. גם אנחנו אוהבים. זה נח. זה קל. זה קליט. ממש כמעט "ג'ינגל"... יופי של מספר. רק למישהו אחד המספר הזה לא כל כך נח. רק למישהו אחד המספר הזה לא אומר כלום. רק מישהו אחד נמק יום יום בשבי החמאס, כמו ביום הראשון, והשני, וה-100, וה-500... כך בדיוק גם ביום ה-900. למישהו הזה קוראים גלעד. למישהו הזה קוראים גלעד שליט. ורק למשפחה אחת, למשפחת שליט, כל יום שעובר הוא עוד יום קשה מנשוא. עוד יום בו הם מתפללים לשווא כי בנם יחזור הבייתה. עוד יום שאין כל משמעות למספר הימים שהוא מציין. כי הם התפללו וחיכו לו בזרועות פתוחים גם ביום הראשון, והשני, וה-100, וה-500. הם חיכו לו גם ביום ה-899,והם ימשיכו להתנדנד בין תקווה לייאוש וימשיכו להתפלל גם ביום ה-901 וביום ה-902. עד מתי? ושבו בנים לגבולם!