לא מכירה את העובדות עליהן כתבת
אני קראתי את פסק הדין ונושא העילה לגירושין לא עולה בו. אבל גם מדבריך עולה שהם התנכרה לאב, אבל מצאת לכך הצדקה. וההצדקה הזו אם כל הכבוד מעמידה את האם במרכז ולא את ילדיה. ישנן היום נשים רבות הנמצאות באותה סיטואציה של אשה נבגדת. האם את חושבת שעונשו של הבוגדן צריך להיות ניתוק הקשר עם ילדיו? האם את חושבת כך גם על נשים הבוגדות בבעליהן? הגבר עליו דברתי הוא בן דודה של אמי. הדוד, אביו של הגבר, היה אדם חרדי. האם לא. האם לא יכלה לסבול את אורח החיים (זכותה) והם התגרשו. במהלך כל שנות ילדותו, ובחרותו, הוסט הנער עקבית כנגד אביו. לימים, לכשנפטרה האם, לא חידש הבן את הקשר עם אביו. הוא לא נישא עד הגיעו לגיל 30++. ואז הוא התחתן עם אשה שאמרה שאין כזה דבר שלא מתיחסים לאב, וחייבים ליצור קשר עם האב, והפלא ופלא, בהעדר האם המרעילה, יצרו האב ובנו קשר מדהים שנמשך למלעה מעשור שנים, וכאשר חלה האב בא הבן לסעדו במיטת חוליו, מרחק נסיעה של שעות אחדות. את הקשר עם משפחת האב (כלומר עם אמי ובנות דודתה האחרות) גם נתקה האם, והקשר חודש לאחר הנישואין, וגם כאן למרבית הפלא הקשר נהדר. אמי מבקרת אצלו, הוא בא לשמחות שלנו. יש מציאות כזו של הורה משמורן המרעיל את הילד כנגד ההורה השני. אז מה את מציעה, שההורה השני יוותר על זכויותיו ההוריות? איך זה יפורש על ידי הילד ברבות הימים? האם לא כנטישה? ואם כך מדוע שלא תבוטל דווקא הזכות של ההורה המשמורן שמוכיח שאינו יודע לנטרל את רגשותיו, ומרעיל את הילד כנגד ההורה השני? זה לא ענין של גברים נגד נשים _בהקשר הפורומים לפמיניזם. זה ענין של איך מגשרים על פערים בעת גירושין. וזה , ד"א , הנושא עליו רמזתי בעבר. זוגות שמתגרשים והם הורים לילדים, לא תמיד מפנימים את הענין שהזוגיות הפסיקה, אבל ההורות המשותפת ממשיכה. ואם ההורה המשמורן רוצה לשלוח את הילד שלו לישיבה שחורה, וההורה השני הינו נער חופים, להורה המשמורן אין זכות דעה בלעדית. יש לשני ההורים זכות אמירה. לדעתי, ישנו מקצוע של יעוץ נישואין, אבל אין מקצוע של יעוץ גירושין, וצריך להיות כזה, שכן המחלוקות בין זוגות גרושים מעיקים על הילדים ויכולים להפוך את חייהם של ההורים לגיהנום.