פיגוע ליד העבודה שלי

פיגוע ליד העבודה שלי

איזה פחד, אני עוד שניה מתמוטטת מהתקף לב. מחבל ירה בערך 100 מטר מהעבודה שלי, ותומר כאן למטה במעון - בקומת הקרקע. אני ושאר האמהות ירדנו מיד למטה לראות שהכל בסדר, אז הילדים בתוך הגנים (תומר ישן - המלאך הקטן) והשומרים עושים רונדלים מסביב למבנה, אבל אומרים שיש עוד מחבל חמוש - איזה פחד. אני רוצה לקחת את תומר וללכת, אבל אסור לצאת כאן מהאזור, הכל חסום. איזה פחד. איזה פחד.
 

rachell

New member
אוי איזה פחד

החזיקי לנו מעמד ותעדכני אותנו איזה מזל שהוא ישן
 

דיאנה1

New member
../images/Emo24.gif איזה פחד. לבי אתכם. תחזיקו

מעמד. עבדתי באיזור. הלכתי לאכול במסעדות באיזור. איכשהו כשזה קורה במקום שנהגתי להיות בו הרבה זה הרבה יותר מפחיד. טוב שיש מסביבכם שומרים, ושהגן נמצא בבניין תחת שמירה. נראה לי שהכי בטוח איפה שאתם נמצאים.
 

יונית ש

New member
אוי מסכנה שלי

לכי תסתכלי שוב על תומר שישן בשלווה תתעודדי ותתחזקי או טו טו תוכלי ללכת הביתה
יונית
 

שירי ל

New member
זה בדיוק הדרך של אחותי מבי"ס הביתה

וההורים שלי לא מוצאים אותה- אני מתנחמת בעובדה שכל הפצועים כבר בבתי חולים והטלפונים הסלולרים קרסו- ומקווה לא לקבל בשורה רעה...
 
צפירת הרגעה

תודה לכולם על מילות ההרגעה והעידוד - זה כ"כ חשוב לי ועוזר. פתחו את האיזור לתנועה, כך שאפשר ללכת הביתה, רק יש פקקים נוראיים.... ובכ"ז צריך לסיים את יום העבודה. לא נורא, רק עוד שעה. הייתי עכשיו אצל תומר, והוא התעורר, ואכל ומשחק ומבסוט מהחיים - מזל שהוא לא מבין מה קורה סביבו. המטפלות היו קצת לחוצות, אבל לשמחתי לא מקרינות את זה לילדים, אלא משוחחות בשקט בצד. הלואי הלואי שנגמור עם זה כבר, אתם לא מתארים לכם מה עבר עלי היום - עכשיו כשאני חושבת על זה, אין לפחד שלי צידוק משמעותי, כי הגן מוגן, ונמצא על כביש ראשי, וליד המשטרה, אבל מה שמתחולל בלב, והמחשבות הכי רעות קופצות לראש - אם הייתי מעשנת, בטח הייתי גומרת איזה פאקט בשעתיים האלה. תודה לכולם על העידוד, שלא נדע יותר מצרות כאלה.
 

odeia

New member
המון ../images/Emo24.gif זה דבר יחיד שאפשר לתת

בימים אלו
 

רותי ע

New member
../images/Emo24.gif איזה נורא ../images/Emo10.gif

היום נדמה שאין שום מקום בטוח...
טוב שכולכם בסדר.
 

רותי ע

New member
אפרופו פיגוע-איזה פחד היה לי היום

הייתי בלוויה. מסע הלוויה יצא מבית הנפטר. ליד הבית התגודדו עשרות אבלים. פתאום אישה לידי אומרת לי בפחד "תראי את האדם הזה..." בגינה 100 מטר מאיתנו עומד אדם עם חזות מזרחית, לבוש עם מעיל נפוח, מפשפש בו ומסתכל עלינו. ופתאום מתכופף להתחבא ושוב מציץ עלינו במבט עצבני. אני התחלתי להסתכל מסביב לאן אני מזנקת ברגע שמתחילות היריות... זה היה כל כך מפחיד ואני לא אדם היסטרי בד"כ. אבל זה נראה כל כך קרוב ומוחשי. למזלי זה היה סתם תמהוני. אבל זה יכל להיגמר גם אחרת. כמו במקומות אחרים...
 
לשירי, ורד ואמא של תומר-

קודם כל, חיבוק גדול! ראיתי כמה קרוב היה הפיגוע אליכן, וכמה התערערה שלוותכן, והייתי יתכן בליבי, עד כמה שיכולתי. טוב שנגמר ככה מבחינתכן, ליבי ליבי למשפחות ההרוגה והפצועים.
 
למעלה