צפירת הרגעה
תודה לכולם על מילות ההרגעה והעידוד - זה כ"כ חשוב לי ועוזר. פתחו את האיזור לתנועה, כך שאפשר ללכת הביתה, רק יש פקקים נוראיים.... ובכ"ז צריך לסיים את יום העבודה. לא נורא, רק עוד שעה. הייתי עכשיו אצל תומר, והוא התעורר, ואכל ומשחק ומבסוט מהחיים - מזל שהוא לא מבין מה קורה סביבו. המטפלות היו קצת לחוצות, אבל לשמחתי לא מקרינות את זה לילדים, אלא משוחחות בשקט בצד. הלואי הלואי שנגמור עם זה כבר, אתם לא מתארים לכם מה עבר עלי היום - עכשיו כשאני חושבת על זה, אין לפחד שלי צידוק משמעותי, כי הגן מוגן, ונמצא על כביש ראשי, וליד המשטרה, אבל מה שמתחולל בלב, והמחשבות הכי רעות קופצות לראש - אם הייתי מעשנת, בטח הייתי גומרת איזה פאקט בשעתיים האלה. תודה לכולם על העידוד, שלא נדע יותר מצרות כאלה.