פיגמליון
שלום
לצורך התיעצות עם חברי הפורום אתאר את המצב. אני כבן 40 וחברתי (28) היא עולה חדשה יחסית, כמעט ללא משפחה וחברים בארץ, וכן היא בישנית למדי ומופנמת. היא נעה במסלול של עבודה-בית, בית-עבודה וכמעט ואינה יוצאת לבילויים. היא די מנותקת מהעולם, ממעטת לצרוך חדשות, גם בגלל קשיי שפה אבל לא רק. השיחה שלה בעברית שוטפת. היא בוגרת אולם הייתי אומר שמבחינה כרונולגית היא בהרבה מובנים מתנהגת כבת טיפש עשרה, עם החרדות והחששות המאפיינים את הגיל הזה.
אני מוצא את עצמי מנסה שוב ושוב לעודד אותה לצאת מהבית, להכיר אנשים חדשים, לבלות יותר, אולי ללמוד ולהחליף למקצוע שישקף את יכולותיה האמיתיות. היא רגילה להיות פסיבית וכל יוזמה שהיא צריכה להפגין קשה לה מאד.
שאלתי אותה האם מפריע לה שאני מנסה לשנותה והיא אומרת שזה בסדר. כשאנו יוצאים לבילוי בחוץ היא מאד נהנית מכך.
נשאלת השאלה האם זה קשר בריא? האם זה בסדר שאני מנסה ליצור לי בת זוג "נורמטיבית" ואולי אני בכל זאת צריך להניח לה לנפשה ואולי אף לסיים את הקשר איתה. יש לציין שאני מוקסם מתכונות אחרות שלה כמו יופי, כנות, עדינות והתקשורת הבין אישית איתה טובה מאד. היא שמחה להיות בחברתי.
שלום
לצורך התיעצות עם חברי הפורום אתאר את המצב. אני כבן 40 וחברתי (28) היא עולה חדשה יחסית, כמעט ללא משפחה וחברים בארץ, וכן היא בישנית למדי ומופנמת. היא נעה במסלול של עבודה-בית, בית-עבודה וכמעט ואינה יוצאת לבילויים. היא די מנותקת מהעולם, ממעטת לצרוך חדשות, גם בגלל קשיי שפה אבל לא רק. השיחה שלה בעברית שוטפת. היא בוגרת אולם הייתי אומר שמבחינה כרונולגית היא בהרבה מובנים מתנהגת כבת טיפש עשרה, עם החרדות והחששות המאפיינים את הגיל הזה.
אני מוצא את עצמי מנסה שוב ושוב לעודד אותה לצאת מהבית, להכיר אנשים חדשים, לבלות יותר, אולי ללמוד ולהחליף למקצוע שישקף את יכולותיה האמיתיות. היא רגילה להיות פסיבית וכל יוזמה שהיא צריכה להפגין קשה לה מאד.
שאלתי אותה האם מפריע לה שאני מנסה לשנותה והיא אומרת שזה בסדר. כשאנו יוצאים לבילוי בחוץ היא מאד נהנית מכך.
נשאלת השאלה האם זה קשר בריא? האם זה בסדר שאני מנסה ליצור לי בת זוג "נורמטיבית" ואולי אני בכל זאת צריך להניח לה לנפשה ואולי אף לסיים את הקשר איתה. יש לציין שאני מוקסם מתכונות אחרות שלה כמו יופי, כנות, עדינות והתקשורת הבין אישית איתה טובה מאד. היא שמחה להיות בחברתי.