E=mc² (מתוך ויקיפדיה)
אלברט איינשטיין ,(1879-1955) פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים. איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות מאמריו בתורת היחסות, ששינתה את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח המשיכה, יסודות מכניקת הקוונטים, מכניקה סטטיסטית ובהסברת האפקט הפוטואלקטרי (עליו קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921) ועוד. מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש, שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית. ביוגרפיה נעוריו ותחילת דרכו איינשטיין נולד בעיר אולם שבבאדן-וירטמברג, גרמניה ב-14 במרץ 1879. אביו, הרמן, היה בעל מפעל אלקטרוכימי קטן שכשל בעסקיו. בילדותו למד לדבר בגיל מאוחר והוריו חששו כי בנם לקוי דיבור. בהשפעת אמו (פאולינה, ששם משפחתה לפני הנישואים היה קוך) החל גם ללמוד נגינה בכינור. בגיל חמש חלה וכדי לשמח את לבו, התקין עבורו אביו מצפן פשוט. כבר אז, כך סיפר כעבור שנים, החל לחקור את צפונות חוקי הטבע. בשנת 1889 עברה משפחתו להתגורר במינכן אשר בבוואריה בשל עסקיו של האב. בגימנסיה הצטיין בלימודי המתמטיקה והפיזיקה אך לא התעלה בלימודיו האחרים משום שכפו עליו לדקדק במקצועות בשיטות שלא היו לרוחו, ובפרט בלטינית. מורהו ללטינית התנבא ש"צמח זה לעולם לא יעשה קמח". לימים יספר איינשטיין, שהיה זה נס של ממש שמשטר החינוך הקפדני לא הצליח לעקור את סקרנותו. אולם, אין נכונה המעשייה בדבר היותו תלמיד בינוני ומפר משמעת. בשנת 1894 עקרה המשפחה למילאנו. לאחר שהות קצרה באיטליה, עבר לשווייץ כדי ללמוד בבית הספר הקאנטונאלי שבאראו, וסיים את לימודיו במכון הטכנולוגי של ציריך (1896 - 1900). אחד ממרציו אשר סלד מאדישותו המופגנת של איינשטיין, כינהו "כלב עצלן" (לימים חזר בו והיה מתומכי רעיון תורת היחסות בראשיתה). למחייתו התפרנס איינשטיין ממתן שיעורים במתמטיקה ובפיזיקה. לאחר קבלת אזרחות שווייצרית, עבד איינשטיין במשרד הפטנטים הממשלתי בברן משנת 1902 ועד 1908. פעילות מדעית בשנת 1905 (שנת הפלאות - Annus Mirabilis) פרסם ארבעה מאמרים בשנתון הפיזיקה (Annalen der Physik), שהיה כתב העת המדעי החשוב של אותה תקופה, ואלה הסמיכוהו לתואר דוקטור מטעם הסנאט של אוניברסיטת ציריך: "על התנועה הנדרשת מהתורה הקינטית המולקולארית של החום ושל חלקיקים קטנים השוהים על פניו של נוזל במנוחה" - המאמר עסק בתנועה הבראונית בהסבירו את הדינמיקה של גזים ושל חלקיקי אבק הצפים בתוך נוזל באמצעות תחום חדש שפיתח ונקרא "מכניקה סטטיסטית". בכך חיזק את ממשות קיומם של האטומים. "על נקודת מבט היוריסטית בייצור והעברה של אור" - במאמר זה הראה איינשטיין על סמך שיקולים תרמודינמיים כי האור (כלומר: קרינה אלקטרומגנטית) מורכב מחלקיקים שהם "קוונטות" של אנרגיה (בניגוד לתאוריה הגלית ששלטה באותם ימים). כתוצאה מכך הסיק איינשטיין הסבר ותיאור כמותי לאפקט הפוטואלקטרי. על כך זכה איינשטיין בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1921. ההסבר שנתן היה היישום הראשון של מושג הקוונטים. "על האלקטרודינמיקה של גופים נעים" - במאמר זה הציג איינשטיין את תורת היחסות הפרטית. עד אז הייתה מקובלת בפיזיקה התאורטית רק תורת המכניקה של ניוטון, על פיה הזמן זורם באופן שווה בכל מקום ומקום ביקום. ברם, ניסויים שנערכו במאה ה-19 גילו כי התנהגות האור שונה מן התחזיות המקובלות, והתאוריה השלטת בפיזיקה החלה מתערערת. איינשטיין התמודד עם סוגיה זו באמצעות ניתוח מחדש של מושגי החלל והזמן, ויצר פריצת דרך מחשבתית בבטלו את הנחת היסוד לפיה המרחב והזמן הם מושגים מוחלטים. לפי איינשטיין, מסה גדלה ככל שהיא נעה מהר יותר, מוט העשוי מחומר מסוים יכול להיות בעל אורך שונה, בכל פעם שימדד על ידי אנשים שונים הנעים במהירות שונה זה ביחס לזה. וכמו כן, אסטרונאוטים הנעים במהירויות שונות, ימדדו בשעוניהם משכי זמן שונים של אותם אירועים, וזאת בניגוד לכל היגיון אנושי (פרדוקס התאומים). לפיכך, מושגי מרחב והזמן של איינשטיין הם יחסיים, בעוד שמהירות האור היא מוחלטת וקבועה עבור כל היצורים ביקום. "האם האינרציה של גוף תלויה בתכולת האנרגיה שלו?" - במאמר זה פרסם את הנוסחה המפורסמת שלו E=mc² (אנרגיה שווה למכפלת המסה במהירות האור בריבוע). בהביעו את הרעיון שחומר מסוגל להפוך לאנרגיה, היה איינשטיין לראשון שהפנה תשומת לבו של העולם המדעי לאנרגיה האטומית. הוא קבע למעשה שחוק שימור המסה וחוק שימור האנרגיה הם שתי פנים של אותו מטבע. בשנת 1909 נתמנה לפרופסור חבר לפיזיקה עיונית באוניברסיטה של ציריך (מעמד נמוך יותר מזה של 'פרופסור מן-המניין') ולא היו לו אלא שני תלמידים קבועים. בשנת 1911 נתמנה לפרופסור גם באוניברסיטה הגרמנית של פראג. בשנת 1912 שב לבית הספר הפוליטכני הגבוה של ציריך, הפעם כפרופסור מן המניין. בשנת 1914 מונה למנהל המכון לפיזיקה על שם הקיסר וילהלם באוניברסיטת הומבולדט ברלין. אז גם נבחר לחבר באקדמיה הפרוסית הממלכתית למדעים וניתנה לו קצבה מספקת לפרנסתו, כדי שיוכל להקדיש את כל זמנו ומרצו למחקר, מבלי שתוטל עליו חובת ההוראה.
אכתוב גם אני בשרשור בהמשך. תתפרעו, ושתפו אותנו בידע המגניב הזה!
את המידע שיש לי עליו (ולא לויקיפדיה) אוסיף אח"כ. מחכה להחכים מכם!
