MJ מעליי, שוב...
וגם בפנים
כי יש סיבה לכך שמסמנים בכותרת. בכל זאת לאף אחד לא נחמד לפתוח את ההודעה וליפול בדיוק על המשפט "פרים מתה"
אני לא מסכימה עם החשיבה הזו. אני לא טים גייל רק כי אני לא טים פיטה. אני לא טים פיטה, ואני כן טים גייל, אבל אני לא חושבת שזה או או. אם את אומרת שבוודאות היית טים גייל אם הדעות שלו היו שונות משהו כאן מוזר... את טים פיטה רק בגלל שבסוף את לא טים גייל? את מעדיפה שהיא באמת תהיה עם הבחור השני רק כי הבחור הראשון לא מצא חן בעינייך בסופו של דבר? אע, טוב, זה כבר חשיבה אחרת ודיון אחר.
אוי זה יצא ממש עילג. מקווה שהכוונה שלי מובנת XD
בכל מקרה - כבר דיברנו על זה בעבר באופן אישי, ואמרתי שאני לא מסכימה איתך ואני אשמח לחזור על זה למרות שזה קצת לטחון מים כי אף אחת מאיתנו לא תשנה את עמדתה בין כה וכה- גייל נפגע ממשחקי הרעב לא פחות ממה שקטניס ופיטה נפגעו מהם. זה התחיל בכך שלקחו לו את חברה שלו, ה-חברה הכי טובה שלו, האישה שבאיזשהו מקום הוא קצת בנה על עתיד איתה, המשיך בכך שעד שהחזירו אותה אליו, כפו עליה להתחתן עם מישהו אחר, לקחו אותה ממנו שוב, פוצצו לו את כל המחוז, ובנוסף לכך לא נדבר על האיום התמידי שהיה לו ולמשפחתו.
גייל חונך במחוז 12, שנתון לשליטת הקפיטול - מקום שבו מעולם לא לימדו אותם על ההבחנה בין טוב לרע לבין נכון ולא נכון. מבחינת גייל צורת הלחימה של הקפיטול היא שגויה, היא רעה, אלו מסקנות שהוא הגיע אליהן בעצמו - אבל מצד שני אלו הדרכים היחידות שהוא למד. אם הקפיטול נוהג בצורה מסוימת כנראה שזו הצורה שנוהגים בה, הוא אף פעם לא ראה משהו אחר. ומבחינתו זה לגיטימי. שאם הם הרסו את כל המשפחות במחוז 12, הוא יכול להרוס את כל המשפחות במחוז 2. ככה נראית מלחמה, ככל הנראה...
אני לא אומרת שזה נכון. זה ממש לא נכון. גייל לגמרי טועה. אבל הוא טועה בדיוק כמו שקטניס טועה בכך שהיא ממשיכה ללכת שבי אחרי קוין, או בכך שהיא מוותרת על הבריחה שלה למחוז 13 ומחליטה בכל זאת להיכנס למשחקים השניים. הוא טועה בדיוק כמו פיניק שיודע שלהיכנס לשדה הקרב שבוע אחרי שהתחתנת זה הדבר הכי אידיוטי ומסוכן לעשות. אבל הוא לפחות מנסה. הוא עושה את הצעדים שלו.
אני מרחמת על גייל בדיוק כמו שאני מרחמת על קטניס. בכל פעם שאני קוראת את הכניסה של קטניס למשחקים אני על סף דמעות - כנ"ל לגבי גייל. כי כואב לו וקשה לו ואלו התוצאות. לכל דבר יש השלכות. ובדיוק בגלל שהוא בנאדם, ואי אפשר לשפוט בנאדם על ההתנהגות שלו ברגעים כאלה, אני לא כועסת עליו ולא מאוכזבת ממנו אלא לחלוטין מרחמת עליו.
בסופו של דבר גייל לא בוחר להשתמש בפצצות האלו. הוא בוחר לוותר על זה ובוחר לצאת לשדה הקרב ולהיות לצד קטניס גם אם הוא לא מסכים עם צורת המחשבה שלה ועם הדרך שבה היא פועלת. בסופו של דבר הוא גם מבין את הטעויות שלו ומביע כלפיהן חרטה. בשניה שבועת הכעס שנוצרה סביבו, שהיא לא ממש באשמתו, מתנפצת, והוא יכול לחשוב באופן רציונאלי, הוא מבין עד כמה חמורות ההשלכות של המעשים שלו. בעיניי זו הסיבה לכך שהוא בוחר להתנתק מקטניס. הוא מאשים את עצמו וחושב שהיא לא ראויה לו.
ואחרון חביב, אני חושבת שחלק מלאהוב דמות זה לאהוב גם את החסרונות שלה. אני מתה על קטניס, ממש ממש אוהבת אותה, עד הסוף של הספר השלישי, שבו היא כבר לא רק נוהגת בצורה שהיא שגויה אלא בצורה שכל כך מנוגדת לדמות שהיא הציגה לי במשך שניים וחצי ספרים... עכשיו, לקטניס יש את הכי הרבה חסרונות בעולם לאורך הספר השני והיא בלטה מטומטמת. אבל אני מבינה מאיפה מגיע הטמטום שלה ולמה היא נוהגת כמו שהיא נוהגת ומרחמת עליה ואוהבת אותה. ואני בטוחה שהרבה אנשים ירימו גבה אבל אני באמת מחוברת אליה, והיא עשתה לי את הסדרה. בלעדיה לא הייתי פה
אז כנ"ל לגבי גייל. אהבתי אותו כבר בספר הראשון, והמשכתי לאהוב אותו והמשכתי לאהוב ולרחם עליו עד השניה האחרונה. זה כמו אמא ששומעת בבית המשפט שהבן שלה מורשע ברצח. היא תבכה ולא תאמין שזה קרה אבל היא עדיין תאהב אותו כי הוא הבן שלה. הקטע הוא שמבחינתי גייל לא רוצח, כי יש הבדל בין לתכנן לבין לעשות. ואני יודעת שאחרי המלחמה גייל יכול להתאפס על עצמו ולהבטיח לקטניס חיים טובים יותר איתו. אז אני טים גייל עד הסוף המר
מזוכיזם מזוכיזם, אבל ב-AU הקסום שהמחשבה שלי חיה בו, הוא וקטניס ביחד בסוף
ושניהם מאושרים והיא לא מטומטמת
