פיכסה עלי....

[נורית הדרי]

פיכסה עלי....

אני צריכה להתנצל כאן על זה שלפני כמה ימים נסחפתי כאן בשימוש כשהתחלנו לרדת על גברים. אז סליחה לגברים לא בגלל שהם כאלה נהדרים, אלא בגלל שאני רוצה להחלים ולא רוצה להשתמש ... אבל אם אני רוצה להיות כנה עם עצמי, אני חושבת שיש לי בימים אלו מן עודף טינה אליהם... קרה לכן? עבר לכן?

 

[מתבוננת מהשחקים]

כל הזמן

יש לי חברה שכל השיחות שלי איתה זה : כמה הגברים דפוקים ריגשית וכמה אנחנו שונאות אותם ואיחס איחס איחס

 

[spooni]

אין טינה וזעם כי

הם גברים והם דפוקים מבחינה רגשית, אנחנו נשים ומאד רגשניות. ההתנהגות שלהם בלתי נתפסת ברור ...במיוחד כשאנו נוכחות לדעת שאחוז מאד גדול מהגברים הפנויים,לא ריגשיים ,לא רוצים מחוייבות. אבל עם זאת אני חושבת שבסופו של דבר לכל אחד זה קורה ויש שם גברים רציניים גם. האמת היא שעדיין לא החלטתי אם זה עניין של בשלות ? דור מזויין? יותר מידי חופש לעשות מה שבא להם כי אנחנו מרשות ?

 

[מיכל וזהו2]

גם וגם וגם

אני חושבת שזה גם קשור לזה שכל הנורמלים תפוסים ואנחנו נתקלות בחארות וגם עניין של מזל וגם אנחנו מזמנות לעצמנו את החארות כי הילדים הטובים לפעמים משעממים <לפחות אותי> אני חושבת שזה גם עניין של גיל: שמתי לב לתופעה מוזרה: הם רומנטיים ומתוקים להפליא בגילאים צעירים ואז הם הופכים לחארות ומתישהו הם מתעוררים וקולטים שהם רוצים קשר אבל בגילאים מאוחרים יחסית <לפחות לנשים - 30 +> מה שבטוח - שהרבה מניאקים , נשארים מניאקים גם כשהם יתעוררו ויכנסו לקשר - אפילו ממוסד ומתישהו הם יבגדו או לפחות יתעללו בנשים שלהם איחס וזה בגלל ההקשרים החברתיים תרבותיים שנורית תמיד מזכירה

 

[ineni]

הרהורי כפירה

אני תוהה האם אכן "הם" כאלה חארות, או שאולי לנו הנשים יש נטייה ליחס אובססיבי, שמשפיע על ההתנהגות שלהם?? אולי זה רק אני, אבל אחרי מחשבה רבה הגעתי למסקנה שבקשר האומלל שלנו, אני זאת שגרמתי בטוטאליות, בכפייתיות, בהתנהגות הסוגדת שלי, גרמתי לקשר ביננו להפוך לחד צדדי וחולה. ברור לי שאם הייתי לסבית, גם אז הייתי הופכת את הקשר שלי עם בת זוגי (ההיפוטתית) לדביק, חונק, משפיל ולא סימטרי בעליל. ושוב, אולי זאת רק אני.

 

[מיכל וזהו2]

זה מה שהכי מדאיג אותי../images/Emo4.gif

שאולי בהתנהגות שלי , אני יוצרת איזהשהו אנטיגוניזם אצלו....וזה מרחיק אנשים ממני... ודווקא את מי שאני הכי רוצה...

 

[נורית הדרי]

הם....

אז זאת קצת שאלה של ביצה ותרנגולת . הספר הכי רציני שקראתי בנושא הזה נקרא "תחזוקת בעל". ושם הוא מעלה טענה שיש משהו אבולוציוני בקשר החולה הזה בין נשים וגברים: מפני שהילדות של היצור האנושי היא כל כך ארוכה וכל כך חסרת אונים, לוקח המון זמן לנשים להיות במצב תלותי-נואש. אם אישה יולדת 3-5 צאצאים, הרי שהיא מבלה את מרבית שנותיה במצב שהיא מרותקת אליהם. לפיכך, היא "משחדת" גבר שישאר לידה, יפרנס אותה ויתמוך בצאצאים. היא מטפלת בו כאילו היה אחד מהם . הגבר אמור להפיק את מלוא הטיפול וההנאה מהקשר הזה כדי שלא ילך לייסד לעצמו תאים מתחרים. מהענין הזה נוצר בעצם היחס הבראשיתי הזה של אישה גבר של "לכידה" ושיחוד. בגלל זה נשים מתנהגות כל הזמן כאילו הן סחורה שצריכה להשביע רצון. זה,כמובן, לא מסביר את התלות הרגשית של נשים בגברים. זה מסביר, חלקית למה הם "חארות"..... שרק תבינו כמה כל הדיון הזה דואלי מבחינתי, ומבחינת כל אישה שיולדת ילדים: אני מגדלת בבית שלי שני בנים מקסימים (שיהיו בריאים ויאריכו חיים הנשמות הטהורות שלי) ומרגישה שמחה מאוד על זה שהחיים שלהם יהיו פשוטים וקלים יותר מאשר אילו היו לי בנות.