פילוסופיה ואקטואליה

פילוסופיה ואקטואליה

לאחרונה עלה בדעתי שפורום כשלנו יכול להוות במה מעניינת לניתוח המתרחש בארץ, בעולם ובכלל מזוויות מורכבות ופחות צפויות, מאלה שאנחנו פוגשים בפרשנויות המקובלות בכלי התקשורת. כוונתי לבירור של דילמות (נניח עניין העובדים הזרים) מזווית שגם תציג השקפת עולם בהירה וגם (או לחילופין) תציע חלופה רעיונית או ערכית לעמדה מקובלת. אני חושב שעמדות והשקפות, גם אם הן "קונצנזוס לאומי" יצאו נשכרות מעיון ביקורתי בהן. אינני חושב שפורום אקטואליה או פורומים פוליטיים יוכלו לעשות זאת, מפני ששם כבר נוצר דפוס של פולמוס פוליטי מהסוג שאנחנו מכירים, ואותי פחות מעניין המידע עצמו אלא יותר המבט שמאחוריו ומשמעותו לחיינו. ועוד נקודה. במסגרת מאמציי שלי להניע את דעת הקהל מתפיסה עצמית של לקוחות או צרכנים אל תפיסה של אזרחים מעורבים, אני חושב שהתבוננות פילוסופית על המתרחש היא עניינו העמוק והאותנטי של כל אזרח. מה דעתכם? זה נראה לכם כמו חריגה מן המנדט המקורי של הפורום? כמובן, אין הצעתי זו באה לפגום בהליכי הייעוץ שמתקיימים פה ממילא אלא להוסיף עוד נדבך של מעורבות ציבורית במתרחש בחברתנו.
 
בעיית היכולת לספור רק עד שתיים

אני בעד הרעיון שלך והרשה לי להתחיל בכמה מילים על הסכסוך הישראלי- פלסטיני. בתור שמאלני ימיני, שפעם היה רק שמאלני, אני חושב ששורש הבעיה נעוץ ביכולת של אנשים לספור רק עד שתיים ולחלק את העולם ל"אנחנו" ו"הם". במובן הזה אין כמעט שום הבדל בין השמאל לימין, השמאל מחלק את העולם ל"אנחנו" ו"הם" לנו צריכה להיות מדינה יהודית להם מדינה פלסטינית וצריך לחלק את הארץ איכשהוא בין שנינו. הימין גם מחלק את העולם ל"אנחנו" ו"הם", רק שלנו צריכה להיות כל הארץ ולא ברור מה צריך להיות ל"הם". בסופו של דבר יש קונצנוזוס בנקודה של החלוקה. אפשר גם לספור עד יותר משתיים, גם אנחנו וגם הם שייכים לארץ הזו, היא חשובה לנו ואנחנו רוצים לחיות בה חיים טובים. גם אנחנו וגם הם בני אדם. גם אנחנו וגם הם שואפים לאושר. גם אנחנו וגם הם צריכים לחיות ביחד. הרעיון הזה של הפרדה בין שני העמים, שזוכה לקונצנזוס מוחלט כמעט הוא רעיון שאפשר לחשוב אולי על שינוי גישה עבורו, כלומר שלא מדובר על שני גופים שונים ונפרדים אחד מהשני, אלא על שני גופים משלובים שחייבים לפעול בשיתוף פעולה בדרך זו או אחרת. אגב, גם הציבור הפלסטיני רואה כך את הדברים, כ"אנחנו" ו"הם וגם בו יש את אותו ימין ושמאל לכאורה ישראלי. החמאס שאומרים שלא נוותר על אף שעל והשמאל שבעד מדינה פלסטינית בחלק השטח שבה נתחמה פלסטין דאז בהסכם סייס-פיקו.
 
ניתוח מעניין

תודה מוטי, לא רק שנתת לרעיון רוח גבית- גם הדגמת איך זה יכול להיות. לכאורה יש שני סוגי הכרעות: 1. הכרעות מידה (כלומר מעין קו רצף שאפשר לסמן עליו מספרים)- כמה תקציב יינתן לתשתית, כמה לבריאות, כמה לחינוך וכולי. 2. הכרעות כיוון: האם לנתח את החולה כעת או לנסות לטפל במחלתו בעזרת תרופות? האם לחלק את הארץ או לכונן בה משטר (דו לאומי או רב לאומי)? האם לכרות ברית הגנה עם מיקרונזיה או להסתפק בשיתופי פעולה בלתי פורמליים? האם למנות את פלוני או את אלמוני לתפקיד? כלומר דילמות שבהן הליכה בערוץ אחד מונעת את אפשרות ההליכה בערוץ ב'. בסכסוך הישראלי פלסטיני אנחנו עמוק בתוך בעיית הכיוון עצמו. כאן קיימים גם שני דפוסים מקובלים: 2 א. בעיות של או-או - כלומר בעיות שלגביהן אנחנו מכנסים את ההשקפות השונות לכדי שתי ברירות עקרוניות ואנו אמורים להחליט ביניהן: להאריך את חופשת הלידה או לא להאריך אותה? לקחת את העבודה או לדחות את ההצעה? למקם את האמבטיה בצד הצפוני או לא למקם אותה בצד הצפוני? זאת אומרת- כמו בלוגיקה- בעיות מדגם A או לא A. להיות או לא להיות- זו השאלה. 2 ב. בעיות של או-או-או-או- כלומר בעיות שלגביהן רפרטואר אפשרויות הגדול משתיים. האמבטיה יכולה להיות בצד הצפוני, המזרחי, המערבי או הדרומי ואפשר אולי בכלל לוותר עליה ולעשות טוש... אני חושב שתרומת פילוסופיה לדיונים פוליטיים רבים יכולה להיות הזזת הדיון (והמתווכחים) מדגם 2 א לדגם 2 ב .
 
יש גם מימדים של הסכסוך שהם 2א...

וזו גם בעיה, שיש ניסיון לטאטא את השחור/לבן מתחת לשטיח ולא להתעסק בו גם מה"שמאל" לכאורה וגם מ"ימין" לכאורה. הבעיה הראשונה היא זכותו של העם היהודי להתקיים בארץ ישראל לעולם. הפלסטינים חייבים להכיר בזה בריש גלי ובכנות וכל הפלגים שלהם חייבים להכיר בזה, כי אחרת זה הופך כל הסדר למגוחך ומועלית מיד תוכנית השלבים המפורסמת. במובן הזה אני "ימני" הבעיה השנייה היא הנכבה ובעיית הפליטים, אפילו השמאל ה"קיצוני" היהודי כמו מפלגת מרץ לא ממהר להכריז בריש גלי על הכרה בנושא הזה. העם היהודי צריך להכיר בזכות השיבה. היישום בפועל הוא כבר סיפור אחר ויכול לכלול הסדר כספי עם פלסטינים אינדיבידואלים. במובן הזה אני "שמאלני" ולכן אני מגדיר את עצמי כימני שמאלני.... הבעיה השנייה היא בעית ירושלים ובה יהיה קשה מאוד לזוז מפיתרון 2א' לפיתרון 2ב', אבל אם רוצים שלום אז אין ברירה. אני אישית די פסימי, אני לא רואה שום פיתרון באופק, אבל מצד שני, גם הגרמנים והאיטלקים היו אויבים קשים מאוד של הצרפתים והאנגלים והיום הם כבר הגיעו למצב של אירופה מאוחדת, אז לך תדע...
 
התחלנו

וכבר צריך להפעיל את סגולת ההתגברות העצמית כדי שלא להיגרר לוויכוחים מן הסוג המוכר. מה דעתך ס. יקירתי על השאלה: מה מקומו של הצדק בשאלות פוליטיות? תראי כמה זה נפוץ: מי צודק, הגברת נתניהו או העוזרת שלה לשעבר? מי צודק, הפלסטינים או הישראלים? מי צודק, שר האוצר או שר הרווחה?
 
את שואלת

לא. אני לא שואל את זה. אני שואל עד כמה חשובה הקטגוריה "צדק" בשאלות פוליטיות. כלומר, משעה שמחפשים צדק כבר מטמיעים הנחת קונפליקט, נכון? נניח שאני רוצה ללכת לסרט וגם את רוצה ללכת לאותו סרט עצמו. ובכן האם נלך לראות את הסרט? ודאי, למה לא? האם יהא זה מן הצדק? למי איכפת? מה עניינו של הצדק פה?
 
האמת,

יש לי קצת בעיה עם המונח "צדק". הוא די עמום (נו מה? אני חייבת להתכייל על מושגים כדי להתחיל דיון. מצטערת).
 

aharon5

New member
עוף טופיק

שלום ישראל. אני רואה שאתה מנהל הפורום וגם ראש המכון לפילוסופיה יישומית. אתה האדם האידיאלי להפנות אליו את נקודת המבט שלי. כתבתי כאן בפורום (מצורף קישור ישיר) על מה שכיניתי "פילוסופיה מעשית". לא למדתי פילוסופיה, אני יודע רק שמדובר בהטלת הספק, ואת זה אני יודע לעשות... אשמח אם תתייחס לרעיון שלי אותו כיניתי "פילוסופיה מעשית" המטיל ספק בנורמות היסוד שהן מאושיות קיומנו. אני חש שהוא רלוונטי מאוד למכון שלך. === לתוכן הודעתך עצמה: במקרה גם בכך יש לי דעות מאוד ברורות. כל הסכסוך הישראלי ערבי מבוסס על בלבול, טעות פעוטה שנפלה. ואי אפשר "להרים אותה" כי דעתו של כל העולם השתבשה. אתה צודק בהחלט בכך שלהיבט הפילוסופי כאן יש השפעה מכרעת. אגש מיד לפתרון הסכסוך: בתקופת מלחמת השחרור העולם הערבי סירב לקבל את "החלוקה", סירב לקבל את החלטת האו"ם על הקמת המדינה, וקם עלינו להשמידנו. לצערו הרב הוא נכשל ומיד החל לייבב: "אכלו לי, שתו לי, גירשו לי, כבשו לי". ובכן, יש כאן שתי הפתעות. ראשית: אין מלחמות עם ביטוח. לו העולם הערבי היה מנצח - האם היה מחזיר לנו את השטחים שהיה כובש מאיתנו? לא, ולו מן הסיבה שלא היה משאיר למי להחזיר. הם היו אונסים את הנשים ורוצחים את הגברים (או ההיפך, בהתאם לטעם האישי). מדוע שאנחנו נחזיר לו? מה פתאום בכלל נכנס הפטנט הזה של "מלחמות עם ביטוח"? איזו מן מלחמה זו: אם הוא מנצח - הוא משמיד אותנו ולוקח את השטחים שלנו, אם אנחנו מנצחים - חובתנו לפצותו. אפילו מצחיק זה לא, רציני בוודאי שלא. יתירה מכך, העולם הערבי לא קם עלינו רק כדי לכבוש את השטחים שלנו, אלא כדי להשמידנו. השמדת עם איננה דבר של מה בכך. תיאורטית זכותנו היתה להשמיד אותו. זה לא כוס התה שלנו, האם מגיע לנו עונש על כך?... לפלסטינים לא מגיע מאום למעט הזכות להודות לנו על כך שלא עשינו להם את מה שהם עשו לנו! אי לכך ובהתאם לזאת, מאחר והעולם הערבי אחראי על כל מערכות ישראל והשלכותיהן, עליו לשאת בכל הנדרש לפתרונן. עליו לפתור את הבעיה הפלסטינית בשטחו ולשלם לנו פיצויים על נסיונותיו הרבים להשמידנו וכן על גירוש יהודי ערב. אפשר לערוך את השילומים במתווה של גרמניה, יש כבר נסיון. מומחים כבר יקבעו את הסכומים: מאות מיליארדים או טריליארדים. הנה פתרתי לך את הסכסוך שאיש לא הצליח לפתור אותו. עד שהתפיסה העולמית תבשיל להפנים את נקודת המבט הפשוטה הזו ניתן בינתיים לעשות עוד דבר פעוט: לדרוש מכל ראשי האיסלאם למיניהם לגנות בצורה פומבית, נוקבת, חד משמעית את האיסלאם הקיצוני והטרור, ולהבהיר שהוא אינו מייצג את האיסלאם. להכריז שהרג חפים מפשע הוא פשע שהעונש עליו בעולם הבא הוא גהינום, בוודאי שלא מחלקים עליו פרסים. להזים את אגדת הבתולות, ולהודיע שכל מוסלמי צריך להילחם נגד האיסלאם הקיצוני ולהסגירו לשלטונות. יעשו זאת - הצרות שהאיסלאם הקיצוני עושה לעולם יסתיימו תוך מספר שבועות. לא יעשו - העניינים יתבררו, יהיה ברור מי נגד מי. יפסיקו להשתמש במושג "איסלאם קיצוני", יהיה ברור שהמאבק הוא בין האיסלאם לעולם המערבי, לא יוכלו להשתמש יותר ממושגים כמו הסתה או גזענות, והעוקץ של המלחמה המתוחכמת הזו ינטל ממנה. גם כך היא תחוסל בקלות תוך מספר חודשים, שכן תרבות המערב חזקה פי עשרות מונים מתרבות ערב. הנה שוב פתרתי לך את הסכסוך. כל הנדרש הוא בסה"כ חשיבה עצמאית. זה הכל. במקרה אני יודע לחשוב לבד.
 
פתרון הסכסוך

אני מודה לך על ההעזה, ומבלי להיכנס לוויכוח, הרשה לי לשאול כמה שאלות, אפרופו פילוסופיה: 1. "העולם הערבי סרב"... האם זה כל כך אוטומטי לזהות קיבוץ גדול של אנשים עם מנהיגיהם? 2. מאימתי מתחילים לספר את הסיפור? האם החלטת החלוקה היא נקודת מוצא יחידה? אולי ההסטוריה מתחילה עם העליה הציונית בשנות השמונים של המאה התשע עשרה? 3. אם אפשר לסיים את הסכסוך בהחזרת השטחים שנכבשו בשנת 1967 אזי אולי העולם הערבי כ ן השלים עם הפסדי הקרקעות של 1948? 4. האם הדור הנוכחי של הפלסטינים צריך לשלם על טפשותם ורשעותם של דור הסבים והורי הסבים? 5. האם הקטגוריה "צדק" בכלל רלוונטית וחשובה? אולי חמלה, אמפתיה, סולידריות בין לאומית יועילו הרבה יותר? כמובן שאינך צריך |לענות". כל תשובה לשאלות הללו מקפלת, לדעתי, השקפת עולם מורכבת בפני עצמה.
 

aharon5

New member
שאלות מצויינות

אני בד"כ נוהג להבטיח על כל שאלה טובה תשובה מצויינת, כעת אני בבעיה... אבל אנסה. 1. "העולם הערבי סרב"... האם זה כל כך אוטומטי לזהות קיבוץ גדול של אנשים עם מנהיגיהם? הייתי מוסיף שאלת עזר: מהי מגמה של ציבור? אני חושב שהתשובה די טריביאלית. למשל, כאשר הנאצים קמו להשמיד יהודים - המגמה שלהם היתה ברורה. כאשר צבאות של מדינות ערב רבות קמו עלינו להשמידנו - המגמה היתה ברורה. כאשר כמאה אחוז מהתנהגות מנהיגי ערביי ישראל וכן הציבור הערבי-ישראלי ככלל הוא לטובת האוייב ונגד המדינה, הרי שברור למי הם נאמנים כציבור וכמגזר. בכל כלל יש יוצאים מן הכלל, אם תמצא אחמד אחד או שניים, או אפילו מיליון שחושבים אחרת, זה בהחלט מעודד, אבל זה לא יכול לסתור ו-או להסתיר את המגמה. אם יצטרפו הבודדים הללו לכדי כח אפקטיבי - המגמה תשתנה. אנחנו רואים סימנים, רואים ניצוצות, לא מעט (במקרה אספתי דוגמאות די משמעותיות). לצערנו עדיין המגמה של ארצות ערב ברורה והיא נגדנו. יש לקוות שהתנועה ההפוכה תגבר, ניתן להניח שזה אכן מה שיקרה. למרבה הצער זה עדיין בהתהוות ולכן המגמה עדיין נותרה בעינה: העולם הערבי עדיין שואף להשמידנו. עם כל הצער שבדבר, ויש (הרבה). העזתים בחרו במפלגה בעלת מצע עם מאפיינים נאצים (השמדת עם) ולכן דמם בראשם. האם הם מוסתים, לא מוסתים? זו בעיה שלהם. אנחנו לא יכולים להיות אפוטרופסים שלהם ולומר: הם רוצים להשמיד אותנו, אבל זה לא באמת מה שהם רוצים, זה רק בגלל שהסיתו אותם. זה אמנם נכון, אבל עדיין הם אינם ילדים מפגרים והם אחראים לבחירתם. גם לבנון, כמובן אחראית לפעילות החזבאללה, זה היה נכון גם לפני שהחיזבאללה הפך להיות חלק מהשלטון. באיראן סביר להניח שרוב הציבור נגד השלטון, המנהיגים מחזיקים את השלטון בכח. בצפון קוריאה בוודאי שכל קשר בין ההנהגה לציבור המסכן הפוך בהחלט. גם בטורקיה לא בטוח שהמנהיג מבטא את רצון רוב העם. אבל, עדיין למדינה יש אחריות על מדיניותה. לכן, אגב, אני המלצתי לחסל את ההנהגה האיראנית במקום לרדוף אחרי הכורים. שורה תחתונה: התשובה לשאלתך היא לא! לא תמיד הזיהוי הוא אוטומטי, אבל עדיין יש למדינה או לקבוצות גדולות של אנשים מגמות, והאחריות על המגמות שלהם נופלת עליהם. אלא אם כן הם שבויים בידי עריץ, כמו בצפון קוריאה, סודאן, איראן, וכך הלאה. אם תיפול פצצת אטום בארץ ניאלץ להשמיד ערים באיראן, הרבה חפים מפשע יושמדו, אבל זה לא יהיה חדש. מאז ומתמיד מיליונים מתו כתוצאה מהחלטות מנהיגים. === 2. מאימתי מתחילים לספר את הסיפור? האם החלטת החלוקה היא נקודת מוצא יחידה? אולי ההסטוריה מתחילה עם העליה הציונית בשנות השמונים של המאה התשע עשרה? טוב, זה סיפור מאוד עצוב, הנושא כזה כאוב... כמו שאומרת להקת כוורת. לעניות דעתי כל המרבה הרי זה משובח, ז"א צריך תמונת מצב רחבה ככל האפשר. אני הייתי מתחיל ביציאת מצריים. כתבי הקודש ששלושת רבעי עולם מתייחס אליהם בכבוד טוענים שזו הארץ המובטחת. ממשיכים דרך העליה הציונית כפי שאמרת, ושם יש הרבה אינפורמציה לכך שהארץ היתה ריקה, ורוב "הפלסטינים" כביכול. הם בעצם מהגרים ערבים שנהרו אז לכאן עקב פעולות הטיוב של הארץ שעשו החלוצים. בקיצור: אתה צודק, נקודת המוצא צריכה להיות רחבה, אבל רק כרקע, אי אפשר לחזור לעבר העתיק בכל דיון פוליטי. === 3. אם אפשר לסיים את הסכסוך בהחזרת השטחים שנכבשו בשנת 1967 אזי אולי העולם הערבי כ ן השלים עם הפסדי הקרקעות של 1948? נכון. לא נכנס כאן לכל הדוגמאות של אווילות השמאל, אבל אין ספק שמדובר באחת הבולטות שבהן. השמאלנים החליטו ש "ה-כיבוש" זה כיבוש 67 (כנראה שלא היו עוד כיבושים בעולם חוץ ממנו), ואם רק נחזיר להם את השטחים הללו מיד ערפאת יחבק את שרון ויפצח עמו במחול. טוב, אלו הזיות שלום, אנחנו צריכים להיות מציאותיים. המציאות (שהערבים אינם מתאמצים להסתירה היא שגם כיבוש 48 לא יניח את דעתם אלא סילוק / השמדת כל היהודים מכאן. === 4. האם הדור הנוכחי של הפלסטינים צריך לשלם על טפשותם ורשעותם של דור הסבים והורי הסבים? כמובן שלא, הדור הזה משלם על טיפשותו הוא. הדור הזה מוסת, כמו הדור שקדם לו הוא שטוף שנאה, וכפי שאמרה גולדה מאיר הם שונאים את היהודים יותר מכפי שהם אוהבים את ילדיהם. הם משלמים על כך. בינינו, רמזתי על כך גם בשאלה הראשונה: הם אמנם לא ילדים מפגרים, אבל הם לא לגמרי אחראים לרגשותיהם, הם מוסתים. מתבצעת עליהם מניפולציה אדירה של בית חרושת שלם של הסתה. השהידים שלהם גיבורים לאומיים, דואגים שהם יחיו בתנאים קשים ומספרים להם שזה בגללנו, משסים אותם בנו, ומי שמעז לפתוח את הפה ולומר את הדברים ה"לא נכונים" פשוט תולים אותו על עמוד חשמל. העניין הוא שאנחנו לא אמא שלהם, לא סבתא שלהם ואפילו לא סופר נני שלהם. הם בחרו בטרור, הם רוצים טרור, הם מתעקשים על טרור - הם יקבלו טרור. מה שאפשר לעשות זה לערוך משאל עם אנונימי ובו לשאול: האם הם באמת רוצים בטרור, או שמא הם חשים שהם כבולים על ידי הטרור ולא מצליחים להפטר ממנו. במקרה כזה העולם צריך לבוא לעזרתם ולדלות את הטרוריסטים מתוכם. === 5. האם הקטגוריה "צדק" בכלל רלוונטית וחשובה? אולי חמלה, אמפתיה, סולידריות בין לאומית יועילו הרבה יותר? כולם מדברים על שרון, אף אחד לא מדבר על פרס... הצדק כמובן לא רלוונטי. יש כאן מאבקי כח, העולם הערבי חזק, אלים, מפחיד, אז הוא מנצח. אין כמובן גם שום קשר לחמלה ואמפתיה. מדובר בחבורת פראים מוסתת שטופת שנאה. אחזור שוב על מה שאמרתי כבר פעמיים: הם לא ילדים מפגרים, הם אחראים על בחירתם ככל אדם בוגר. הם רוצים טרור - הם יקבלו מלחמה. והבה נודה, במלחמה הבאה יפגעו הרבה יותר אזרחים ודוח גולדסטון הבא יהיה עשרות מונים חמור יותר מן הנוכחי, (לאחר שהנוכחי עודד את המחבלים לעשות שימוש באזרחים כבשר תותחים). כמו כל אדם בעולם, החל מילדים וכלה באומות - עליהם לשאת בתוצאות מעשיהם. הם רוצים מלחמה - שיהיה להם לבריאות, זה בדיוק מה שהם יקבלו. עד שיצא להם החשק. רק צריך לדאוג שבמלחמה כמו במלחמה. בלי גולדסטונים ובלי בצל"ם. כאשר נוכל להילחם כמו בני אדם בלי שעלוקות שמאלניות יהיו לנו על הצוואר, אין ספק שהם יוותרו מהר מאוד על "התענוג". === שמחתי לענות, אני מאוד אוהב דיונים מן הסוג הזה, במיוחד שאלות כה מעניינות כמו שלך. במקרה יש לי גם את התשובות הנכונות.
 
אתגר לגולשים

אהרון נתן תשובות מצויינות (כלשונו) לשאלות. הייתי שמח לקרוא תשובות מצויינות באותה מידה אך שונות בתכלית בתוכנן לאותן שאלות עצמן. התרים מי מן הגולשות את הכפפה? הישיב מי מן הגולשים את הכדור?
 

aharon5

New member
אתגר נוסף

ראשית ברצוני לברך על הפתיחות המחשבתית. יש בהחלט תחושה של קיבעון או סטריאוטיפ לפיו כל אחד צריך לעסוק בתחומו. המתעניינים באקטואליה - יתעסקו באקטואליה, והפילוסופים יעסקו ביקומים מקבילים. אני מסכים עם הנאמר, שההיבט הפילוסופי אכן חשוב ממדרגה ראשונה לכל אזרח ואזרח. אינני יודע מה זה פילוסופיה, נדמה לי שזה הטלת הספק, ואם זה נכון - זה מספיק. מספיק כדי שגם אני אכתוב כאן. אני אמנם יודע לענות על שאלות קשות, אך זה לא אומר שאינני יודע לשאול. שנאמר: לפעמים חשוב יותר לשאול את השאלות הנכונות, מאשר לדעת את התשובות הנכונות לשאלות הלא נכונות. השאלה שלי, שאותה אני מעניק חינם לעולם, בהקשר לפילוסופיה האקטואלית היא: האם יכול להיות (היעלה על הדעת), שהקריסה הכוללת שחווה האנושות בכל התחומים החברתיים, ולא רק, איננה כפי שנהוג להאמין: תוצר בלתי נמנע של ניהול חברה אנושית עצומה רבגונית ותוססת, אלא תוצאה ישירה של קריסת אידיאולוגיה שגויה הנהוגה בתקופתנו? כולנו חלק ממנה, כולנו מאוהבים בה וכולנו לא מסוגלים להעלות על דעתנו שפאר תפארתנו היא לא יותר מסחורה נרקבת. זה יכול להיות? אני לא באמת מצפה מכם לענות על השאלה, אין סיכוי. כולנו שוחים בביצה, אם הפרופסורים הכי גדולים לא מבחינים בה, קשה להאמין שאתם תצליחו לבד. ארמוז לכם: בהודעה קודמת דיברתי על ההיבט הכלכלי של התרבות שלנו: תרבות הקפיטליזם החזירי המכרסמת אותנו לדעת. הפעם ניגע בקודש הקודשים (תרתי משמע) "תרבות הנאורות", או שמא דת הנאורות... נאורות בתקופתנו היא כמעט מילה נרדפת לאינטיליגנציה. לומר על מישהו שהוא נאור יחשב כהחמאה, איש לא יעלב מכך. לעומת זאת המילה "שמאלן" אט אט הופכת להיות מילת גנאי. אנשים חוששים להגדיר עצמם כשמאלנים, מעדיפים לכנות עצמם כ"מרכז" (שפירושו האמיתי הוא: שמאלן ביישן). פעם שמאלן היה גם תואר כבוד, האם יכול להיות שתהליך דומה יקרה לתואר "נאור"? לכפור בגדולתה של תרבות הנאורות זהו מעשה שפעם היו שורפים בגינו על המוקד. זו כפירה ברוח הקודש של תקופתנו. כולם יודעים שהנאורות היא נפלאה, כולם גאים בה, וכולם רוצים להיחשב נאורים. מי שקצת מכיר את האנושות מבין שהצרות הכי גדולות שלה נבעו ממצבים בהם כולם ידעו ש... ניקח שלוש דוגמאות: ביטחון + פנים, וחינוך. ביטחון: פעם היה לי יותר קשה להסביר, היום הודות לגולדסטון זה נהיה קלי קלות. הנאורים האווילים, מרוב התלהבות לשמור על המוסר והחוק הבינלאומי, הם לא שמים לב שבשורה התחתונה הם מעודדים שימוש באזרחים כבשר תותחים. אם יש משהו שהוא ודאי כיום, הרי הוא שדוח גולדסטון הבא יהיה חמור עשרות מונים, שכן יהרגו הרבה יותר אזרחים. ממש משתלם לטרוריסטים לחגור סביבם חגורה עבה של אזרחים, הכל באדיבותם של בני דת הנאורות. ביטחון פנים: מרוב התלהבות מן הצורך ליישם את דת הנאורות הדוגלת בליברליות, חוסר גבולות, והבנת הפושע, לא הבחינו הנאורים האווילים שהם הפכו את הפשע למשתלם. מדי פעם צץ גאון תורן ומודיע לתדהמת הקהל כי הענישה קלה מדי... חינוך: גם אני לא רוצה לברבר יותר מדי, נסתפק בדוגמה חביבה: נאורה, שלא מבינה כלום בחינוך מתפקדת על תקן של מחנכת דגולה. היא מלמדת הורים כיצד יש לנהוג עם ילדיהם, כאשר על פי דבריה ניתן להבין שהיא מעולם לא עשתה זאת בעצמה. מתלהבת מאידיאולוגיית הנאורות שלה היא מרצה בלהט ופולטת שטויות בכיף. פרטים אפשר לראות בתגובה 25. נאורים עליך שמשון. אווילים מנהלים את העולם הזה. זה יכול להיות דבר כזה? מה אתם אומרים פילוסופים?
 

mormorto3

New member
השאלה כמה זה "יחזיק"

ולא יכנסו הדפוסים ההם שדיברת עליהם גם לפה.
 
למעלה