פינה חדשה

simonapelleg

New member
פינה חדשה

בוקר טוב,
שמי סימונה, חברה פה בקבוצה מזה זמן רב.
במקצועי אני מנחת הורים וקבוצותבוגרת אדלר ומכון מעגלים.
השבוע סיימתי לימודי התמודדות המשפחה בהפרעות קשב וריכוז ב"תבונה".
שמחה לפתוח פה פינה חדשה אחת לשבועיים ולהזמין אתכם לשאול שאלות בנושא הורות ומשפחה.
יום מבורך.
 

sefia

New member
ראשונה לשאול

קודם כל תבורכי על הפינה החדשה. רעיון נהדר.
אני אם לתאומים בני שנתיים וחודשיים
ברגע שחצינו את קו השנתיים היתה לי סופסוף טיפה הקלה באינטנסיביות והרגשתי שהזמן איתם הופך לכיפי יותר. הילדונת ורבלית מאד ומצחיקה אותי, והילדון סקרן וחקרן ועושה דברים מצחיקים, מוצא שימושים מעניינים לדברים קונבנציונאליים ובכללי נראה שהם מעסיקים את עצמם יותר לבד.

בשבוע האחרון שעת החזרה הביתה מהגן הפכה לי לסיוט שאני לא יודעת איך לנהוג בו.
זה מתחיל מלהכנס לאוטו - הילדון רוצה "לנהוג" המשחק האהוב עליו זה לשבת ליד ההגה ו"לנהוג". לפעמים אני מאפשרת כמה דקות משחק אבל כשמגיע הזמן לעבור לכסא לשלו - צרחות.

אח"כ כנ"ל כשיוצאים מהאוטו - רוצה לשחק באוטו ולא מוכן ללכת.
אם יש לי זמן/כח אני מאפשרת להם קצת משחק באוטו ואם לא אז מסבירה שלא ושולפת אותם מהרכב, נועלת והולכים.

מגיעים למדרגות (5 מדרגות) לעלות לבנין מהחניה, הם מתעכבים ליד שיח וקוטפים עליו וזורקים למטה. יש שם סבכה מברזל ואם אני מנסה לקחת אותם משם , נתלים עליה או מתיישבים לי על הרצפה .

בכלל הם גילו שאני אחת והם שניים ואני מוצאת את עצמי מדי פעם אם ילדונת על הידיים (וגם תיק מהעבודה, תיק הגן ואולי עוד שקית מהסופר) וילדון שמחזיקה לו את היד ומתיישבת בהפגנתיות על הרצפה או מושך אותי לאחור.

האופציות בשלב זה הן לעשות בדיוק מה שהם רוצים ולא מתאים לי (חם לי, כבר לי, אני אחרי העבודה מתה לפיפי/להוריד נעליים וכיוב'...) או למצוא את עצמי עם כל המשקל ומחזיקה את היד של הילדון חזק ומפחדת שלא תיתלש לו.

סיטואציה נוראית בעיני, שבא לי לבכות כל פעם שאנחנו מגיעים אליה.
איך אני הופכת את מאבק בכח הספציפי הזה למשהו אחר?

עד כה "צלחתי" מאבקי כח כאלו ואחרים של גיל שנתיים (מה לובשים בבוקר, לא רוצה סנדלים...) אבל פה אני חסרת אונים.

עד לפני חודשיים שינעתי אותם בעגלה שמאד אהבו. מאז שהיינו בנופש בקיבוץ וגילו את נפלאות ההליכה העצמאית ברגל - מסרבים לעגלה וגם זה כרוך במאבק, מדובר בהליכה של 2 דקות אז נראה לי הגיוני שילמדו ללכת איתי הביתה בצורה נורמלית.

סליחה על החפירה
נכחתי בהרצאות של מכון אדלר ואיני מוצאת פתרונות בשיטת "תוצאות טבעיות והגיוניות" ברגע האמת אני רק נעשית עצבנית וכמובן שכל הסיטואציה מחריפה ובסוף עולים הביתה כשאני כועסת , מחזיקה עלי את שניהם והם בוכים ואני מבואסת שככה התחיל אחה"צ שלנו.
 

simonapelleg

New member
sefia

בוקר טוב,
נתחיל מהפשןט , זו לא חפירה. לשם כך נועדה הפינה ובכלל פורום. כך שתרגישי נוח.
לפני שאענה לך, רוצה לשאול , מה עשית שצלחת את מאבקי הכוח עד כה? מה הנחה אותך?
אני מסכימה איתך , זה לא קשור לתןצאות הגיוניות וטבעיות.
הילדים גילו את היכולת שלהם הן הפיזית והן המספרית.
ולכן אני מציעה לך:
1. לגבי המשחק באוטו, שתי אופציות לבחירה: האחת אם את מרשה ויש לך זמן שישחק באוטו, לתת לו ואז בספירה של שלוש את מנתקת אותו מהמשחק.
" אני סופרת עד שלוש ואתה הולך לכסא שלך"
אופציה שנייה : מהיום אני לא מרשה לשחק באוטו, בלי קשר אם יש לך זמן או לא.
סביר להניח שבשני המקרים יבוא בכי או מרד, החשוב הוא שאת תדעי איזה דרך את לוקחת ולהיות נאמה ועקבית בה.

2.לגבי הישיבה על הרצפה, שוב לקחת נשימה אורכה, להבין שזו תקופה שכזו ולהפוך את הסיטואציה למשחק ואיך:
לשבת איתה על הרצפה, והגיד לה שיש לך רעיון וללכת בצורה אחרת עד לבית, משחק ששלושתכם משחקים בו וכל פעם או כל יום משהו אחר יחליט איך הולכים הביתה. כמו:
ללכת מהצד, לא הליכה קדמית סטנדרטית אלא להמציא הליכה אחורית, צדית, הליכה שאנו אוחזים בידיים ולא משחררים עד הבית. ולשמוע איזה רעיון יש להם להליכת שתי הדקות מהאוטו לבית שהיא הליכה שונה.
ממש להפוך למשחק.
הרעיון הוא לשבור את המעגל שנוצר ואני תצמיד ממליצה לעשות זאת בחוש הומור ולשאול לרעיונות של הילדים.

3. הרבה סבלנות , זו רק תקופה והיא עוברת ,עד להתמודדות הבאה.
בהצלחה,
אשמח להתעדכן
 

sefia

New member
תודה על המענה המהיר


וסליחה על שגיאות ההגהה (קראתי שוב את הודעתי.. פדיחה
)

לגבי איך אני מתנהלת אחרת עם הילדים שלי, גיליתי שהם מאד דומים לי (כל אחד בתכונות אחרות) ואני חושבת איך אני הייתי רוצה שינהלו מולי את הסיטואציה ......

כמו כן אני מנסה לבחור את המלחמות שלי, לאפשר כמה שיותר מרחב פעולה והתנסות, לתת בחירה מתוך 2 אופציות ואם זה לא עובד, פשוט לא להעמיד אותם ב"מבחן" שיכשלו בו.....

למשל: נהיה לי "סרט" בבוקר עם הילדונת בענייני לבוש ונעליים. אמנם רק בת שנתיים אבל דעתנית (כמו אמא שלה).
נהיה קשה לפשוט לה פיג'מה בבוקר, לא רוצה להוריד, רוצה ללבוש אותה לגן, לא מוכנ הללבוש מה שהכנתי לה.

בחירה בין שני סטים של בגדים לגן שהכנתי מראש - לא עבד טוב. המשיכה להתעקש.
הגננת הציעה שלא אריב איתה ואביא לגן עם פיג'מה והם יחליפו לה. פעמיים כך היה ותוך 5 דקות מהרגע שהלכתי כבר שלחו לי תמונה שלה לבושה והפיג'מה בתיק. אז הבנתי שזה רק מולי ההתפנקות הזו.

נסיונות "לשווק" לה את הבגדים ולתת לה דברים שהיא אוהבת (למשל חולצות בצבע מסויים או עם ציור של פרפר/פרח/קיטי) עבד חלקית

ואז החלטתי להשכיב לישון עם החולצה שתלבש מחר לגן. והפלא ופלא - בערב אחרי מקלחת אין ויכוחים, בבוקר נשאר רק להחליף חיתול ולהוסיף מכנסיים וזהו. לבושים בצ'יק. חסך לי 10 דקות טובות בבוקר.
ויתרתי על הפנטזיה של ילדונת עם פיג'מה ריחנית .


אותו דבר עם הסנדלים. בחום הכי גדול הלכה שבועיים לגן עם נעלי התעמלות וגרביים. פשוט ויתרתי. אם נוח לה - שיהיה.
אח"כ התרצתה לנעול סנדלים עם גרביים (
) ואז עברה הלאה לדבר הבא והעניין נזנח ונועלת סנדלים "כמו אמא".

לגבי ההליכה הביתה לקחתי משהו אחד (חשוב) מהצעתך. נלך מדרך אחרת . פשוט לא נעבור דרך המדרגות והשיח עם העלים החביב עליהם...בבוקר אנחנו הולכים מהדרך השניה לאוטו ואין עניינים...

תודה על העזרה

רק להתמודד עם ילדון או שניים נשכבםי לי על הרצפה ומסרבים להמשיך ללכת אני עוד לא יודעת..... נורא מתסכל

תמיד הסתכלתי על הורים שמשכו את הילד מהרצפה בכח והזדעזעתי והיום במקרים מסויימים גם אני נאלצת לעשות זאת וזה נורא בעיני.

אי אפשר להתקדם בלעדיהם כי זה חניה ויש מכוניות (קרה גם במרפאה ליד המתקן של המים שאסרתי לשחק בו והם התעצבנו)
ולהתיישב לידם עם כל הפקלאות כשאני רוצה להגיע לאנשהו - מתסכל.
 

simonapelleg

New member
בשמחה ומכל הלב.

את מעלה נקודות חשובות.
לבחור את המלחמות שלך. וזה מאוד חשוב לשים לב על מה אנחנו נכנסים לעימותים.
חלק מהדוגמאות שנתת הם בהחלט תוצאות טבעיות והגיוניות כמו שלמדת באדלר.
אני מבינה את התסכול של הישיבה על המדרכה, בדקי באמת בדרך אחרת אם זה טוב יותר, אם לא תמיד יש לך אפשרות לנסות או לשאול לעצתם על אלטרנטיבה אחרה.

ודבר נוסף וחשוב, כל דבר שאת מחליטה ללכת עליו , תנסי אותו שבוע ימים לפחות. לא להשבר מיד.
בהצלחה, אשמח להתעדכן
 

ריטה1

New member
את מוכנה לעבור לגור אצלי?

חחחח
יש לי היפרית בת 11, וקטנה בת 4.5, שכנראה הולכת באותה הדרך.
עשיתי המון סדנאות, הגדולה מטופלת לא רק בכדור, אלא גם עם פסיכולוגית כבר מגן חובה.
אין לי שאלות, רק לספר שזה התמודדות לא קלה.
אך מצד שני, חייבת להגיד שהבנות שלי כ"כ מוכשרות,(הגדולה תופרת ומעצבת בגדים, והקטנה עם שמיעה מוסיקלית וקול מדהים
וכ"כ מיוחדות, כן גם בקפיציות שלהן, ולמרות הקושי בהתמודדות איתן, ולראות את הגדולה עוברת את תחילת גיל העשרה, כשאת כל הקשיים הנפשיים של גיל הטפשעשרה, היא כבר חווה המון שנים, התלתלות הרגשיות , מצבי הרוח הקיצוניים, אנחנו כבר חיים איתם שנים.
ולפעמים גם לנו מתפלקות יציאות לא במקום, ולפעמים נמאס מההתפרצויות, וזה שהגדולה לא בוגרת כמו הבנות בגילה, אבל בסוף היום, אני מחבקת אותה, ואוהבת אותה כל כך, ואומרת לבעלי שזה לא יאומן איך הצליח לנו.
 

simonapelleg

New member
את מוכנה לעבור לגור אצלי??

והנה היופי בהורות, גם כשקשה ולא פשוט,
היכולת לראות במה התברכנו ומה יש לנו , לא מובנת מאליה. וזו החוכמה.
גם אני שיש לי כלים ואני במקצוע שנים, מתמודדת עם האתגרים בהורות. ויש תקופות קלות יותר ותקופות מורכבות יותר.
וכמו שאת אומרת , בסוף היום לראות את המזל והטוב.
אהבתי
 
ממש מעוררת השראה

איזה כיף לקרוא את מה שאת כותבת.
המקצוע הזה הורות זה מקצוע שאי אפשר להתפטר ממנו ולכן ממש כדאי שהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בנוגע אליו יהיה חיובי, מעצים, ייתן לנו כוחות. ודווקא ההורות יכולה להיות לפעמים מייאשת, לא מתגמלת, בייחוד אולי בגיל ההתבגרות, אבל אי אפשר להרים ידים. זה מדהים שאת כותבת את מה שאת כותבת כי זה כל כך נכון שאנחנו צריכים בסופו של יום להסתכל על החיובי כדי להמשיך. במיוחד בתקופות יותר עייפות, עמוסות, מורכבות בחינוך.
 

ריטה1

New member
מכל ההרצאות והסדנאות שהייתי בהם

היתה סדנא אחת שהשפיעה עלי המון, וקיבלתי ממנה המון כלים לחיים.
ואחד המשפטים החזקים שלמדתי היה, שהילדים שלנו הם הבבואה שלנו, אם נסתכל עליהם, בקלות נזהה את עצמנו, איך אנחנו היינו בגיל הזה.
ברגע שאתה שם את עצמך מול מראה, זה התמודדות לא קלה, אבל לפעמים גם מביאה איתה פתרונות, כי אנחנו יודעים מאיפה כל ההתנהגויות האלו מגיעות.
למזלי אני מכירה את בעלי מגיל 16, אז קל לי גם לראות אותו בבנות שלנו

כיף לקבל מכם את הקומפלימנטים, כי לפעמים נדמה שהסבנות עומדת לפקוע עוד שניה
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נכון, כשזה כך זה עוזר למצוא פתרונות
אבל לא תמיד זה כך.
לפעמים הילדים מאד שונים מההורים,
שמתקשים להבינם ואפילו לקבלם.
למשל הורה שמגלה שבנו הומו, או ילד שמורד בדרכי אבות.
או דוגמא שקרובה אליי: הורה נ"ט (נוירו-טיפיקל,
שהמערכת הנוירולוגית שלו טיפיקלית, רגילה),
שנולד לו ילד אוטיסט.
או להיפך- הורה שאינו נ"ט (על הספקטרום האוטיסטי
או לא על הספקטרום אבל חלק מהמגוון העצבי
Neurodiversity ) שנולד לו ילד נ"ט.

וזה מזכיר לי את שירו של ח'ליל ג'ובראן:

ילדיכם אינם ילדיכם

כי פרי געגועי החיים אל עצמם:

כי באים המה דרככם אך לא מכם,

חיים עמכם אך אינם שייכים לכם .

תנו לילדיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם,

כי להם הגיגיהם .

גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם

כי נשמתם מסתופפת בבית המחר -

שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.

אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם,

כי החיים פניהם קדימה לא אחור, ולא יתרפקו על האתמול.

אתם הקשת ממנה כחצי חיים, ילדיכם שלוחים:

הקשת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח,

ברצותו כופף קשתכם למען חציו הנורים למרחקים -

התרצו לידיו המותחות קשתכם,

כי אוהב הוא את החצים במעופם

גם את הקשתות הנענות לידו.
 
כי זה לא קל

הסבלנות היא דבר מוגבל שאפשר למתוח עד גבול מסויים.
בדיוק בגלל זה פתחתי השבוע את השרשור על ההטענה העצמית...
הדברים שאת כותבת מראים שאת אמא חושבת ומודעת וזה חלק ענקי מהעבודה.
אני בטוחה שהילדים שלך זכו באמא מדהימה
 

simonapelleg

New member
מעורר השראה

תודה על הדברים.
מעבר לכל מה שכתבתי. היחסים שאנחנו בונים עם ילדינו או נבנינו על ידי הורינו הם התקשורת שלנו. ולכן אני הופכת אאת כל ההדרכה שלי או כל נושא שאני מלמדת, חוקים, שייכות,הרגלים....ועוד לתקשורת שלנו עם הילדים ולתקשורת שלנו עם ההורים שלנו.
וזה משהו שמלווה אותנו כל החיים.
 

דינהלה1

New member
גם לי יש שאלה

קודם כל אני רוצה לאחל לסימונה מזל טוב על הפינה החדשה
. אני מאוד אוהבת את התשובות שלך ותמיד אפשר ללמוד מהן

השאלה שלי היום היא גם בקשר לתאומים שלי שהם כבר בני 5 ורבע. לאחרונה התחילה אצלם תופעה חדשה. אולי זה יראה קצת מצחיק אבל זה כבר מתחיל להיות מוגזם...
הם פשוט הפסיקו להוריד את המים באסלה אחרי שהולכים לשירותים
כמובן שברגע שאחד מהם התחיל אז גם השני נוהג אותו הדבר. כשאני פונה אליהם ומבקשת שמי שעשה זאת שילך להוריד כל אחד מתחיל להאשים את השני...(הרבה פעמים הם נוהגים כך כשהם רוצים להתחמק מאחריות ומשתפים את האח גם...)
אולי במקרה יש לך רעיון מה אפשר לעשות?
 

simonapelleg

New member
גם לי יש שאלה

תודה דינלה.
מה שלומך?
זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בשאלה כזו.
אני רוצה להסב את תשומת ליבך למספר הפעמים בהם את מבקשת מהם ביחד או לחוד להוריד את המים.
אם הבקשות חוזרות ונשנות ,לרדת מהן.
לא לבקש או להזכיר כי עושה רושם שהם מצאו דרך להעסיק אותך והפכו את העניין למשחק מבחינתם.
הייתי יושבת איתם ומשתפת אותם במה שאני מרגישה ומה זה עושה לי. לא מתוך אשמה או הרצאה. שיתוף.
" אני מרגישה שיש בינכם משחק חדש לגבי הורדת המים. אותי זה מצער כי לא נעים לי להכנס לשירותים."
לשמוע אם ומה יש להם להגיד. אבל לא להיכנס לוויכוח או הוכחה.
ברגע שתרפי וזה כבר לא יהפוך לאישיו אני מאמינה שהמשחק יגמר, כי לא תיהיה תגובה.
בהצלחה,
אשמח להתעדכן.
 

rona73

New member
פינה מבורכת


גם אני עם תאומים.הם בני שמונה.

הבעיה היא:פחד!

הם לא הולכים לחדר לבד,לא לשירותים ובעצם תלויים בי.

עד שהסברתי יפה שיש מספיק אור והם(כל אחד בתורו)יכול ללכת לבד לחדר,שירותים יש תמיד אחד שמפחד.
הפחד הוא מזומבים
ועוד יצורים,אפילו הרעשים מבחוץ מפחידים-חתול מילל,דלת נפתחת ועוד.

זה בעצם כל היום אמא בואי,אמא בואי!!

ועוד שאלה.אחד מאוד שולט בשני אומר לו מה לעשות והשני מחוסר ברירה מסכים,זה אוכל אותי.לא אוהבת את זה וכועסת מאוד שהוא אומר לו מה לעשות אבל ממשיך,איך מפסיקים את היחס
הזה שולט ונשלט.

 

simonapelleg

New member
פחד

שלום rona 73
הרושם הראשוני שלי הוא שהילדים מצאו איך להעסיק אותך והם מצליחים בזה. כל היום את סביבם.
יחד עם זאת אני לא מפחיתה בפחד של ילד ואני מכבדת אותו ומתיחסת לכך בהתאם.
ומה עושים:
מאחר ומדובר בילדים גדולים שאפשר לשבת ולדבר איתם ולהתייעץ איתם על פתרונות או רעיונות איך להתגבר על הפחדים , הייתי עושה זאת .

"אנחנו עושים ישיבת " מלחמת" הפחדים שלנו ומציאת פתרונות".
אני מגיעה לישיבה הזו עם בריסטול וטושים וכותבת את הרעיונות שעולים בהתגברות על הפחדים.

בנוסף: אני עושה טבלה בה אני מסמנת 8 פעמים רצופות שהילדים הלכו לבד לחדרם. הם מצופרים במשהו קטן שאתם אוהבים לעשות יחד.

התרגול הזה אמור להעשות במשך שעה חצי שעה לפחות כל יום אחר הצהרים.


לגבי היחסים בינהיים שאחד שולט והשני נשלט . גם פה הייתי ממעיטה בהתערבויות. ונותת להם להתמודד עם המצב.
לפני שאני נכנסת לחוסר ההתערבות שלי, אני עושה הכנה.
" חשבתי לעצמי כבר כמה זמן שאני סומכת עליכם שאתם יכולים להסתדר זה עם זה. וכל פעם כשאני מעירה לכם זה לא נעעים לי וכנראה לא נעים לכם. ולכן עשיתי החלטה עם עצמי להראות לכם שאני יודעת וסומכת עליכם שאתם יודעים להתסתדר ומהיום אני לא אעיר ואתעצבן "
משהו בסגנון הזה. כמובן חשבי על משפטים את מתחברת אליהם.

מקווה שנתתי נקודות חדשות למחשבה.
אשמח להתעדכן.
בהצלחה, שבת מבורכת
 

rona73

New member
הרושם הראשוני שלך נכון


אבל למרות זאת אני גם לא מפחיתה מהפחדים של האחד.

אנסה את מה שכתבת כי השיטה שלי ממש לא עובדת.

תודה.
 
למעלה