פינק פלויד ובעיות נפשיות.

[סכיזואיד]

פינק פלויד ובעיות נפשיות. ../images/Emo121.gif

אני שוקל ברצינות להכין עבודה (אני לומד פסיכולוגיה) המקשרת בין שירים של פינק פלויד לבין פתולוגיות נפשיות.

למשל, THE WALL יכול בהחלט לשמש כדוגמא יפה להתפתחות סכיזופרניה בילדות. ANIMALS

(DOGS) משקף הפרעת אישיות גבולית וכו'. אשמח אם תחוו את דעתכם לקשרים נוספים, בעיות אישיות ונפש שניתן למצוא בדיסקים שלהם...

 

[ציףציף1000]

פלויד ובעיות נפשיות

קח בחשבון שהשגעון הוא אחד מהנושאים המרכזיים עליהם ווטרס כותב, בכלל. זה מופיע כמעט בכל השירים שלו, החל מ-1968, בוודאי מופיע בכל היצירות המרכזיות של הפלויד. ווטרס נמשך לנושא בגלל מה שקרה לסיד בארט, כמובן, ומתוך הזדהות עמו. הטיעון המרכזי שווטרס מעלה ביצירות שלו הוא ששגעון הוא תולדה של לחצים יומיומיים (כך ב-DSOTM , ב-Animals למשל) ו/או הלחצים של תעשיית המוסיקה על אמנים רגישים (כך כמעט בכל השירים שלו, החל לפחות מ-Cymbaline, דרך Wish You Were Here ועד "החומה"). אני בספק אם ווטרס התכוון, במרבית שיריו, להפרעות נפשיות ספציפיות. רק בשנות השמונים הוא גיבש סופית את העמדה בה הוא מחזיק כיום: שבארט סבל/סובל מסכיזופרניה. לפני כן הנושא היה מטושטש אצלו, וזה התבטא גם בשיריו. לא בדקתי את העניין מקרוב, אבל יש לי הרגשה שה"שגעון" אצלו היה מקושר, רוב הזמן, לחוסר יכולת לתקשר עם אחרים, פיזית ורגשית, והתנתקות מחיי היומיום. ווטרס חשש מהשגעון יותר מהכל - אך גם ראה בכך סממן לגאונות ולכן, באופן פרדוכסלי, גם נמשך לשגעון, באופן תת מודע.

 

[סכיזואיד]

עם יודעין או בלי... ../images/Emo29.gif

גם, ואולי דווקא בגלל, למרות שלא התכוון להפרעות נפשיות ספציפיות כשכתב את שיריו אפשר לראות לפי תיאוריו את מחשבות העצמי או תיאור הסביבה את ההפרעות הנ"ל. למשל, כשווטרס מתייחס לאמא בשיר "Mother" ומתאר את השפעת האם הטיפוסית על הילד- אני מוצא התאמה כמעט זהה בין תיאורו לבין תיאורים בספרות הפסיכולוגית (המודרנית) לגביי סגנון אמהות המטפח סכיזופרניה. אין ספק שהוא לא התכוון ספציפית לזה (ואפילו חלק מהספרות בנושא נכתבה לאחר שכתב את השיר) אבל מהביקורת שלו נגד החברה והתנהלותה דאז, עולים הדברים. אני אגב נמשך ביותר לסוג המסר המסויים של ווטרס באינסוף שירים ובאינסוף דיסקים לגביי האדם והצורה השיקרית והחסרת משמעות (ההצגה) בה הוא מכלה את זמנו ומחשבותיו. השיר הטוב ביותר לתאר זאת הוא כמובן DOGS המתאר את ההפעלות היומיומיות האינסופיות שצריך להתמודד איתם ולהפעיל אחרים כדי להצליח. המסר עובר גם ב TIME למרות שעם שינוי קל ועד לשיר NOT NOW JHON בFINAL CUT שגם הוא אחד מהפייברוטים שלי. פיספסתי משהו?

 

[ציףציף1000]

אמממ..

שני הכיוונים שהזכרת אינם חביבים עלי או מעניינים אותי במיוחד - אבל זה הטעם שלי. לגבי אמהות וסכיזופרניה - תאוריות כאלו הופרכו מזמן (יש לי תואר בפסיכולוגיה). זה היה חלק ממגמה סקסיטית יותר רחבה של האשמת אמהות בהפרעות נפשיות בכלל, כולל אוטיזם, לדוגמא. היום ידוע שקיים מרכיב גנטי משמעותי בהפרעות הללו, בוודאי בסכיזופרניה, שהיא תורשתית, וגם באוטיזם - לאור ממצאים מהזמן האחרון. אין דבר כזה "סגנון אמהות המטפח סכיזופרניה". אבל אתה זכאי, כמובן, להחזיק בדעתך. בשיר שנתת כדוגמא, ווטרס למעשה כתב על אמו. בראיונות מוקדמים הוא הכחיש זאת נמרצות, אך בשנים שלאחר מכן הודה בכך, בחצי פה. היא ללא ספק היתה אחד האנשים המשמעותיים בחייו (ראה הפרודיה למטה...). הוא לא ייחס לה טיפוח סכיזופרניה, למיטב הבנתי. סקסיסטיות, לעומת זאת, היא אחת מאבני היסוד של כתיבתו. לגבי המסר שלו לגבי התנהלותם של בני אדם ביצירות שנתת כדוגמא - לא הטעם שלי, מה לעשות. אני רואה בכך ציניות ופסימיות מוגזמת, תפישה דיכוטומית של האדם או כקרבן תמידי (פינק ב"החומה") או כתוקף אכזרי (Animals וכו'). ווטרס היה הרבה יותר רך והומני בתקופה שלפני DSOTM, ובשנים האחרונות (סוף שנות התשעים/תחילת שנות האלפיים).

 

[סכיזואיד]

תגובה מעניינת אבל לא ממש מדוייקת...

זה לא נכון להגיד שסכיזופרניה (שהיא אגב קטגוריית על של מאפיינים אבנורמליים נרחבים ושונים זה מזה), נקבעת באופן מוחלט ע"י התורשה הגנטית. אין ספק שבסיס גנטי כזה בהחלט קיים, אך מחקרים רבים (בייחוד בתאומים זהים שגדלו בבתים שונים) מאששים את העובדה כי לסביבה יש חלק מכריע אם לא אבסולוטי בפיתוח המחלה. ההשקפות המודרניות ביותר מדברות על סגנון אמהות (או הורות אם יש לך נקודת תורפה לנושא...) אמביוולנטי המטפח הפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה. למשל; אמא שבאה לחבק את הבן שלה, מרפה אותו קצת והוא ישר מרפה בחזרה, האם אומרת לו (למרות שהיא הרפתה ראשונה): "למה אתה לא מחבק אותי? אתה לא אוהב אותי כבר?" או למשל הורים שמפעילים סגנון הורות סמכותני ולא מקשיבים לילד לעולם, התסכול שלו מקבל צורה של תסמינים סכיזופרניים. הרבה ילדים שזכו לדפוסי הורות כאלה, שלא היה להם עם מי לדבר, החלו לדבר לעצמם וליצור חברים דמיוניים. חברים דמיוניים אלה ליוו אותם עד יומם האחרון - סכיזופרנים. ושוב בקשר לתגובתך על ווטרס- לא אמרת שהוא ייחס למלל שכתב את הנושא שאני מייחס. הוא רק תיאר מציאות. היופי פה זה שהתיאור הזה של המציאות מלמד אותנו יותר ממה שרצה ווטרס לאמר. אגב- אין פה מקום לסטריאוטיפיים מיניים. את יכולה להחליף את כל ה"אמא" ב"אבא" וזה לא ישנה הרבה. תפקיד האם מודגש כי מן הסתם היא המטפלת המרכזית (בייחוד בשנות הארבעים-חמישים)- מתי שרוג'ר גדל.

 

[ציףציף1000]

בקיצור

לא אמרתי שרק התורשה גורמת לסכיזופרניה. היא כן גורם מכריע, אך לא יחיד. לסביבה יש השפעה, אבל פחותה. כך, לפחות, על פי המחקרים האחרונים המוכרים לי. באשר ל"סגנונות הורות" - מקורה של התאוריה הזו הוא בשנות השבעים. היא זכורה לי טוב. היא אינה מקובלת כיום - כך על פי המרצים שלי באונ', ועל פי הספרות המקצועית המוכרת לי. היא בהחלט היתה חלק ממגמה סקסיסטית. יש על כך ספרות. באשר לווטרס - כאן השאלה מעניינת יותר. האם הוא באמת מתאר מציאות? או שזו רק התפישה המעוותת שלו, הנובעת מכך שהוא מרכיב משקפיים שחורים? ובכלל, מהי המציאות? הרי כל אחד רואה אותה באופן שונה. אפילו ווטרס עצמו שינה דעתו, עם הזמן.