לגבי שאלותייך
אני בטוחה שכל הורה שחווה פגיה ההתחלה שלנו שונה!
כל אמא הייתה רוצה להחזיק את התינוק ברגע שיוצא מהרחם, להריח אותו וכמו שאומרים להסניף ולהנציח את הרגע, להניק מהשלב ההתחלתי ולרוב כאשר יש פגות והיא קיצונית לא רק ההתחלה הקטנה הזאת שונה אלא האופן הטיפול בילד אחר, פתאום מישהו אחר דואג לו, את בבית והוא נמצא שם, הרגשה מאוד קשה.
היציאה הביתה והתפתחות הילד היא זאת שמשפיעה על שוני ההורות. , כמובן שיש המון סיפורים לטובה, אך אקח את הסיפור שלי ,רעות מלידתה מטופלת, 3 פעמים בשבוע הולכת איתה לטיפולים, איך אפשר להשוות אמא שבגיל שנה הולכת ומשוויצה עם הילדה שעושה צעדים ראשונים ואני חוזרת מפיו' כי הבת שלי עוד לא עומדת על 6?
אמא שלי אמרה למה את לא מלבישה את הילדה יפה? תראי בגינה את יוצאת דופן, אמרתי לה תראי לי תינוק שבמשך שנה רק זוחל וזוחל,שתינוק בדרך כלל בשנה מתהפך - -עומד על 6- זוחל - עומד- הולך!
באותה תקופה - פרנסתי טוב את חנויות הבגדים בעיקר בשל החלפת מכנסיים והמון...
לגונן - כן בשנה הראשונה לא חשפתי אותה הרבה, אבל מהרגע שהכנסתי אותה לגן נשברו הכלים בגיל שנה ו 9 חודשים הכנסתי אותה לגן פרטי שהשהות שלו הייתה מינמלית (אפילו הגננת התחשבה ולא לקחה לי תשלום עבור חודש).
רגשות אשם אין לי - הרעלת לא משהו שיכולתי לדעת, לא משהו שיכולתי למנוע, כי הבדיקות נעשות אחרי שיש בעיה ולא לפני, כיום אני יודעת שבהריון הבא אצטרך קלקסן ומתחילתו אהיה בסיכון גבוה.
אחד הפידבקים שבזמנו קיבלתי הוא - שהקדשתי את זמני לא את רוב הזמן אלא את כל הזמן שהיה לי לטיפול שלה, היום במבט לאחור אני כל כך שמחה שהייתה לי האפשרות לעשות זאת כי זה מה שקדם אותה.
