זה באמת כמו בסרט דלתות מסתובבות
כשכתבתי שהייתי לקראת הזרעה שלישית לפני הגילוי זה היה ממש ממש קרוב, הייתי כבר במעקב זקיקים ובדיקת דם שעשיתי ביום שני הראתה שלמחרת אפשר לבצע הזרעה, אך באותו יום שני קבלתי בצהריים את הטלפון ששינה הכל, אילו היו מחכים אפילו יום עם הטלפון זה היה יכול להיות בעייתי, כי אחרי הזרעה במשך שבועיים לא היו נוגעים בי עד התוצאות ואם הייתי נקלטת? בכלל קשה לי לחשוב על זה. אחרי הגילוי של הרופא והשיחה המפחידה ,האדם הראשון שהתקשרתי אליו ולא בקלות זאת אמא שלי, בהמשך זה עבר לשאר בני המשפחה, ההתחלה היתה מאוד מפחידה, הרופאים אמרו לי שזה סוג מסוכן( סרקומה) ובגלל שהפצע היה בגוף שלי כבר בערך שנתיים לא ידעו עד כמה הוא התפשט בגוף, תוך כדי בדיקות (דם,סי טי, MRI) גם הייתי בשיחות עם מישהי דרך המחלקה האונקולוגית בלין, אחרי חודש בערך התברר שתפסתי מאוד מוקדם סרטן שיכל להיות מאוד אלים , אבל מכיוון שבניתוחון הכירורגי לא התייחסו אליו כגידול והוציאו רק את הפצע השאירו חלק קטן מההיקף שבו יש גם תאים סרטיים וזה אילץ אותי לעבור ניתוח יותר מורכב ברגל עם הרדמה מלאה, אחר"כ כמה ימי אישפוז שבהם הרגשתי שחסר לי בן זוג בכל מה שאני עוברת ולכן הבטחתי לעצמי שאני לא מרימה ידיים בנושא הזוגיות.
בדיעבד גם זה הציל אותי כי בסופו של דבר גם המעבר לאימהות היה אצלי מורכב הרבה יותר ממה שחשבתי והפתיעה אותי והיו לי לא מעט רגעים מאוד קשים שאם לא היה לי את בעלי אין לי מושג מה היה קורה. לגבי ההשפעה של מה שעברתי זה בהחלט השפיע בכך שלמדתי מאוד לסמוך על האינסטינטים שלי, אילו הייתי מקשיבה בזמנו לרופאים לא הייתי כאן היום, מצד שני יש בי פחד מתמיד שאם הגוף שלי כבר פיתח גידול סרטני האם זה אומר שזה יכול לחזור והיכן? זה מאוד מפחיד. דרשתי בגיל 40 לעשות ממוגרפיה, למרות שאין מאה אחוז לבדיקה הזו.
לצערי אני נכשלת בשנה האחרונה בלישמור על הבריאות והמשקל- מאבק של שנים זה המשקל ובהתחלה מאוד היה חשוב לי לשמור ולהזהר בעקבות מה שעברתי ועכשיו זה נידחק מכל מיני סיבות, אני מקווה לחזור קצת למוטיבציה שהיתה לי בקרוב
