פינת אשת השבוע

פינת אשת השבוע


אז תודה רבה לאשת השבוע הקודמת והמדהימה schlomitsmile היה לכולנו מרתק לקרוא ולהכנס קצת לחייך.
וכמובן מי שרוצה להיות אשת השבוע ולהיות קצת במרכז העניינים למשך שבוע מוזמנת למסרר לי.

אז קבלו את אשת השבוע הקרובה שלנו באהבה רבה:

חוטהשני


אתם מוזמנים לשרשר שאלות אחרי שהיא תכתוב על עצמה
 

חוטהשני

New member
אוקיי... נשימה עמוקה ו...

האמת שבהתחלה בכלל לא חשבתי להשתתף בדבר הזה - כי בשנים האחרונות - לא זוכרת בדיוק מתי זה התחיל - אני כותבת הרבה פחות בפורמט המכונה 'פורומים' וכותבת בעיקר במקומות סגורים יותר כמו קומונות סגורות ועוד...

אבל לאחר שקצת כתבתי כמה דברים אישיים עלי בבלוג החלטתי ללכת לאתגר הזה...

שמי שרה - בת 45 נשואה ויש לי בת אחת - בת 14.
(קיוותי ליותר אבל צריך גם להודות למתנה הזאת... ואולי ב"ה נצליח...אבל לא יודעת...)
היו לי 2 הפלות טבעיות ואז גם התברר שאני סובלת ממה שנקרא 'קרישיות יתר' [משהו גבולי... אבל בהריון הוא מפריע ואני גם משתדלת להקפיד בנושא הזה...]
יש לי תואר שני בלימודי מידע וספרנות ואני עובדת בספרית בי"ס תיכון בנתניה (בה אני מתגוררת...)

בנוגע לגיל אני ילידת נובמבר ועד אז אני נשארת בזה

הספיק לי באוניברסיטה (תואר ראשון למדתי חינוך מיוחד) תמיד לחיות את השנתון שלי ולא את הגיל שלי
כי אז אם למשל את בת 22 בשנתון של 23 עולות שאלות שאז הציקו לי כמו 'למה עשית רק שנת שירות לאומי..' [מתחילים החישובים של באיזה שנה את באוניברסיטה ועוד...] בעוד אני שירתתי שנתיים...

גדלתי בבית דתי לאומי - 5 ילדים להורים מאד חמים וגם מאד מבינים... (וכשאתה מתחתן אז אתה מבין לעתים את המזל שלך... כי חמותי זה סיפור פשוט לא יאמן - הנה דוגמה טריה - הילדה החליטה שהיא רוצה למסגר תמונה מסוימת ובעלי עשה את זה.. היא באה כולה בהתרגשות והראתה את זה לחמותי - והיא בחוסר הטקט האופייני שלה [בעלי יליד אנגליה - הם עלו כשהוא היה בן 12...] 'הוי, למה התמונה הזאת יש לך תמונות יותר יפות מזה' :-O ממש רציתי לקבור את עצמי אז..)

לגבי האחים - יש לנו ב"ה קשרים טובים. אמנם אנחנו לא מתראים יותר מידי - בעיקר בגלל מרחקים - אבל באמת הקשרים עם האחים, הגיסים/גיסות מאד טובים

אז נכון שהבת שלי היא בת יחידה - אבל אני שמחה שיש לה בני דודים - אמנם אנחנו לא מתראים כל הזמן (בעיקר בגלל מרחקים...) אבל אני משתדלת שהיא תשמור איתם על קשר טוב.

לבעלי יש הפרעת קשב (אז זה הוגדר בצורה אחרת...) וכן לבת - יש לה הפרעה לא קלה בכלל - היא מטופלת, אבל בבית יש לא מעט קשיים בגלל זה...
אני אישית לא מקטרת (כולה בת יחידה...) אבל זאת התמודדות לא קלה...

היו לה קצת קשיים חברתיים (זה גם חלק מהלקות...) אבל עכשיו זה כבר יותר משתפר - היא גם יוזמת יותר מפגשים וכד'...
 
לבת שלך יש מזל גדול

שאת מצליחה לראות את מה שאופטימי בחיים. נשמע שרצית עוד ילדים ואולי גם עוד יהיו אבל את בוחרת להתרכז במתנה שקיבלת וזה מדהים. את יודעת לראות כיצד בני הדודים איתם את דואגת לשמור על קשר ממלאים לבתך את הצורך באחים. את מצליחה לראות את השיפור שהיא עושה וההתקדמות החברתית וזה מקסים בעיני.
אני מאמינה שלראות את חצי הכוס המלאה של החיים יכול לתרום המון לאושר ולאישיות ונראה לי שאת יודעת ומצליחה לעשות את זה לפי מה שאת כותבת.
בנוגע לחמותך אני יודעת שזה יכול להיות סיפור מורכב, אני שומעת המון סיפורים על חמות שלא מסתדרת עם האשה. אבל אני חושבת שאפילו אם יוצאים לפעמים משפטים כאלה אין מה לעשות והילדים לומדים גם מזה להתמודד עם החיים. נכון אנחנו יכולים לעטוף אותם בבועת צמר גפן אבל בעולם האמיתי הם יחשפו לא אחת למשפטים פחות מחבקים אבל השאלה אם יהיו להם הכלים להתמודד איתם. בכל מקרה אני בטוחה שלחמותך יש גם צדדים חיוביים ולא הכל שחור...
רציתי לשאול יותר על ילדותך. מה זה אומר לגדול בבית דתי לאומי? איך זה להיות אחת מתוך 5 אחים?
וגם אם לא מפריע לך לכתוב עוד על הלקות של בעלך ושל בתך. מאוד מעניין אותי הנושא הזה לאחרונה, מתי אבחנתם את הלקויות? איך ידעת שיש משהו חשוד? מה גרם לכם ללכת לאבחון? איך מטפלים ומתמודדים עם לקויות מהסוג הזה?
 

ריטה1

New member
גם הבת שלי עם ADHD קשה (בת 11)

ו-99.9% שגם הקטנה (4.5), וגם הבעל- הנוירולוג שאל אותו באיבחון של הגדולה אם הוא רוצה מבצע 1+1 באבחון, עד כדי כך ה קש"ר שלו בולט.
עם השנים גיליתי שגם לי יש כנראה, אבל באופן קצת יותר מתון, אצלי תמיד שייכו את זה לאופי הג'ינג'י.
בהחל התמודדות לא קלה עם הילדה הגדולה, בעיות חברתיות מפה עד מחר, התפרצויות , כאילו אנחנו חיים עם 2 ילדות בגוף אחד, אחת מפלצת תלת ראשית עם מלא ידיים ורגליים שרצה ממש מהר ונטרפת מכל דבר, והשניה הילדה המדהימה, האינטלגנטית עם כושר ביטוי, מוכשרת כמו שד, ומופלאה ביותר (ככה זה עם ובלי כדור).
ברור שזו התמודדות קשה ויומיומית, אבל בהחלט כייף אצלנו בבית, כי הילדים האלו (כולל הבעל), אף פעם לא משעמם איתם, תמיד יש עניין, והם אוהבים מכל הלב.
שיהיה שבת שלום
 

חוטהשני

New member
שיהיה המון בהצלחה !!! אצלנו חלק מההתפרצויות נופלות פתאום באמצע הערב וזה כבר מתיש...אתה רוצה להתארגן - לסדר דברים ופאק... הכל מתפרץ...

לבעל לא קל עם זה - והכל נופל עלי לא פעם...

אני מתה עליה - אבל לא מתה על כך שאני לפעמים צריכה לסדר את כל הבלגן שנותר (כי לה כבר לא נשאר כח לסדר
) לכן אני גם מנסה ל'נתב' את הבלגן שלא ישאר בלגן במקום בולט וכד'...
להציע לה לא להשתולל בערב/לילה ועוד..
(אחד הדברים שאני למשל מתכוונת לעשות ולא תמיד יוצא זה לצאת איתה להליכה בשעות הערב - היא גם צריכה את זה כדי לשמור על המשקל...)
 

חוטהשני

New member
על המשפחה... לא זוכרת אם ציינתי שאני במקור מבאר-שבע וכיום אני גרה בנתניה (מרכז הארץ...קצת סיר לחץ...)

אני הסנדוויץ' מכל הכיוונים...
ויש לי אח מעלי ואחות מתחתי שגם קפצו כיתה...
מה שאומר סנדוויץ' לגמרי...

תמיד חשבתי שאני דפוקה אבל בהמשך (ויש לי המזל להיות הבכורה בבנות - כי באולפנה בה למדתי הייתי הראשונה...) הבנתי שאני חכמה ויש לי יכולות למידה טובות.
ביסודי היו לי קטעים שבהם לא שמרתי על מחברת נקיה (כלומר 'זנבות חתול' וכד'..)
אבל בתיכון איכשהו מצאתי את עצמי (ודווקא מחוץ לבית... בזמנו זה היה החינוך הכי טוב כי לימודים תורניים לא היו בבתי הספר העירוניים) מתחילה ללמוד טוב ולהשקיע.
למדתי טוב - אם כי לא 'דגרתי'...

מבחינה דתית גדלתי בבית פתוח ומיוחד - אנחנו היינו בהתחלה המשפחה הדתית מכל הצדדים...
בתקופה ההיא זה כנראה עניין של מזל - שני הורי הם יליד רומניה.
אמי עלתה עם סבתי (עליה אני קרויה
) ונשלחה לתיכון/פנימיה דתית
המשפחות היו דתיות - אבל חלק מהמשפחה שלה היה משכיל ולמד בצרפת (סורבון ולא נשארו דתיים...)

ואבי עלה דווקא אחרי האחים שלו - אבל היה קשור לקהילה הדתית בעירו... האחים שלו עם הזמן הורידו את הכיפה... (אם כי אחד הדודים אח"כ העדיף לשלוח את הילדים שלו לתיכונים הדתיים... כנראה ראה את ההבדל בחינוך...)

הדת גם ליוותה אותנו בהמון דברים - אבי קשור למפד"ל/הבית היהודי - יש לו בי"כ שהוא היו"ר שלו וכשהוא יצא לפנסיה הוא גם הקים בביה"כ מוזיאון...

(הורי כבר לא צעירים - אבי שיהיה בריא מעל 84 - אבל באמת ב"ה בזכות הפעילות שלהם [אין מצב שאני אמצא אותם בבית סתם... תמיד עסוקים ובעיני זה בריא מאד..הלוואי עלי...]) הם מתפקדים בצורה מדהימה !!!)
 
נשמע שיש לך משפחה שמחה

אני תמיד מתעניינת על איך זה לגדול עם הרבה אחים ואחיות כי יש לי 4 ילדים ומעניין אותי אם כיף להם כ4....
בכל מקרה האם היום את דתיה?
אם לא מתי חזרת בשאלה? מה הביא אותך לעשות את זה?
 

חוטהשני

New member
רציתי משפחה גדולה... אבל לא תמיד הכל מסתדר


אנחנו משפחה דתית.
והבת בשנים האחרונות לומדת במסגרת יותר דתית - כי המסגרות של הממ"ד הרגיל לא עונות לנו לדרישות...

יש תיכון דתי בעיר לבנות שהדרישות שם מאד קשות והן התחשבות בילדים לקוי למידה ועוד...
התכנון היה שהיא תלמד שם עם עזרה מבחוץ - אבל הבנו שעדיף לחפש אופציות אחרות...
לכן לאחר מחשבה היא למדה בז'-ח' בחינוך העצמאי - אבל בישוב מחוץ לנתניה - כאשר לשם היתה לה הסעה.
הסיבה שבחרנו במקום מיוץ לעיר היא שביה"ס היה קטן והיחס מאד אישי. ולילדה זה היה טוב...
הכוונה היתה שהיא תלמד אח"כ באולפנית (כלומר נסיעות כל יום...) מחוץ לעיר - הרבה עושות את זה...

אבל לאחר הניסיון של השנתיים עם הנסיעה היומיומית הבהיר לנו שזה לא היה לה קל בכלל...

אם כי מבחינה חברתית היה לה מאד כיף במקום.

לבסוף היא תלמד בחינוך העצמאי בעיר - כי שם היא יכולה לקבל עזרה
[האופציה היתה בין זה לבין להכניס אותה לתיכון חילוני שם יש המון עזרה לילדים לקוי למידה... אבל בשבילה העדפתי את החינוך הדתי כי היא גם ילדה מאד עדינה הנפגעת מכל שטות...]
 

חוטהשני

New member
על הלקות בעלי אובחן בציערותו ב-ADD אז זה כונה בשם אחר...

את הבת אבחנו בגיל 5 - אני לא הייתי מוכנה לאבחון הזה - כי היא סה"כ תיפקדה יפה - למרות קשיים קלים שהיו לה
(שכחתי לציין שהיא נולדה פגית בשבוע 34 אחרי הפרדות שיליה - זה גם מה שגרם לרופא לאבחן שיש לי את העניין של קרישיות יתר... כך שאני חשבתי שהבעיות שלה הם מההיפרדות שיליה ולא בטוח שזה הפרעת קשב...)

יחסית הגענו לטיפול בגיל צעיר - גם אני הייתי די מודאגת לראות שבאמת הכל תקין - אבל הבנתי שגם חמותי החליטה שזה 'פרוייקט' בשבילה... (לטוב ולרע....)

בהתחלה היתה לנו מטפלת מדהימה שעזרה - אבל בהמשך בגלל בירוקרטיה זה די נעצר...

מה שאותי עצבן זה חוסר שיתוף הפעולה של קופת החולים - במקום לעזור כאשר בקשנו עזרה הם אמרו 'יש ילדים עם קשיים יותר קשים... בסדר, אני מבינה שיש ילדים עם קשיים יותר קשים - אבל למה לא לתת עזרה למי שכן מעוניין

די ברור לי למשל שלקות הלמידה שלה היא בעיקר תוצאה מחוסר קבלת עזרה מהגורמים המתאימים (אתה עושה את ההשתדלות... ופועל במקומות שאתה יכול לפעול אבל גם בתור הורה אתה לא יכול לתת מענה שגורם מקצועי צריך לתת...)

[וכן יש לה קשיים... כי בנוסף להפרעת קשב יש לה לקות למידה... את זה כמובן רואים בבירור עכשיו בגיל 14...]

אני זוכרת שבועדת השילוב בכיתה ו' שאלה אותי אחת מהוועדה 'למה לא טיפלתם בה עד עכשיו...'
אני כמעט התפוצצתי ויש לה מזל שאני לא מאלה שמרימים שולחן אבל אני התחלתי לצעוק (ואני אחת שממש לא צועקת...) שאנחנו מטפלים בה מכיתה א' - בעצם...מאז שהיא נולדה אבל תמיד נתקלים בתגובה של 'יש ילדים עם בעיות יותר קשות...'

ואני זוכרת שהמשכתי להגיד או לסנן '...הנה התשובה מה קורה כשלא מטפלים בזמן....'
ההיא לא ידעה איפה לקבור את עצמה...
 
וואו

זה יכול לשגע את השכל התגובות האלה.
אני אף פעם לא יודעת מה נכון יותר, אם אתה רץ לאבחן ולטפל בגיל קטן יש השלכות בעיני ללחץ בגידול של הילד והמפגש שלו עם הרבה רופאים ומטפלים וגם יש לחץ של ההורה וזה משפיע בעיני בהכרח על התפקוד שלו והטיפול בילד אפילו ברמת הצבת גבולות למשל.
חוצמיזה כמה רופאים אתה יכול לראות? הרפואה הקונבנציונאלית לא תמיד יודעת מה בדיוק הבעיה ושולחים לשלול המון דברים ופוטרים בכל מיני תשובות שלפעמים נוגדות את האינטואיציה הראשונית של ההורים אבל אין מה לעשות נגד זה ואז בגלל שלא ממש יודעים מה זה את יוצא שבודקים כל כך הרבה דברים כדי לשלול וכמה אפשר? לפעמים רק הביקור אצל הרופאים האלה כל כך מלחיץ שאי אפשר להשאר שפוי.
לעומת זאת פתאום אומרים לך בכיתה ו' משפט כזה של למה רק עכשיו? אז אני חושבת שהייתי מתפוצצת.
לפעמים יש אנשים עם חוסר רגישות כזה שזה ממש הזוי.
בכל מקרה כל הכבוד לך שנשארת שפויה. זה לא קל ולא מובן מאיליו ונשמע שאת מדברת על הדברים עכשיו ממקום שליו למדי.
 

חוטהשני

New member
אי אפשר לדעת אף פעם מה נכון יותר... ביחוד שלא תמיד אפשר לפתור את הדברים ישר על ההתחלה... אבל מצד אחר - טוב להיות עם אצבע על הדופק ולנסות כן למצא את הפתרון הטוב...
 

חוטהשני

New member
בעיני זה גם תלוי באיזה איזור אתה גר... אני חושבת שלמשל במרכז הארץ החיים הרבה יותר לחוצים מאשר הדרום וכנראה גם מהצפון...

לכן אני חושבת שכל דבר שאעשה בעיני יהיה טוב....

אני פעם כתבתי שאני לא מחפשת ולא רוצה להיות 'אימא מושלמת' אלא להיות 'אימא שלמה'...
כלומר שלמה עם ההחלטות שקבלתי/קיבלנו.....
 
אחד המשפטים הגדולים שקראתי לאחרונה

זה המשפט הזה שלך על להיות אמא שלמה ולא אמא מושלמת. הצורך להיות מושלמת תמיד מכניס אותי למתח והיכולת להבין שיותר חשוב להיות שלמה עם החלטות מאשר להיות מושלמת יכולה להקל על כל כך הרבה מצבים.
אני חושבת שהבעיה המרכזית היא שלכל אחד יש דעה ולפעמים שאת לא יודעת בעצמך את התשובה המתאימה את מתבלבלת גם בדעות של אחרים וזה יכול להיות מלחיץ ומבלבל מאוד.
 

חוטהשני

New member
תודה... רופאים יכולים לפעמים לבלבל אותנו עם האבחנות...
גם סבים/סבתות לחוצות - זה אחת הבעיות שיש במערכת עם הסבתא כי לפעמים הייתי צריכה ואני עדיין צריכה(לבן שלה לצערי אין מספיק כח לעמוד מולם... אני יודעת שהם נתנו לו הרבה...אבל החוסר אונים שלו מולם לא פעם מתיש... - לא יודעת אם זה באמת כך - אבל אולי זה חלק מה'נימוס האנגלי'...) לעמוד עם שתי רגליים חזקות מאד על הקרקע כדי שילכו לפי הקו שלי....

לגבי ההורים שלו, הם באמת לא מבינים שיש שלב שהם צריכים לנוח... הם עוזרים המון, אני מודה על כך (לעתים זה מקל עלי - למשל בנושא הנהיגה שאני אישית לא מתה עליה.... למרות שאני נוהגת טוב...) אבל לפעמים יש שלב שזה כבר מוגזם...

היתה פעם שחמותי העירה ש'חבל שהילדה לא עושה כך... בנות בגילה עושות...'
(אני אישית שונאת את המשפט הזה לגמרי וגם אם אני לעתים רוצה להגיד ש'בגילך, עושים את זה..' אני מתאפקת ולא אומרת.. כי אני בטוחה שבסוף היא תעשה את הכל...)
עניתי לה פעם [כשהייתי צעירה פחות עניתי לה..זה גם לא מקובל בנימוס האנגלי שלהם
אבל היום אני בהחלט עונה ומתווכחת איתם...] מה את רוצה ממנה... עד היום כל מה שהיא רצתה היא קיבלה מכם
 

רזאי

New member
יש לי בן עם ADD ולקויות למידה.

אני מודעת לזה שלH יש השפעה גדולה, אבל רציתי לספר לך שבניצן הצליחו לשנות את הילד מקצה לקצה.
כשניסיתי לאבחן אותו דרך קופת חולים, הגדירו אותי כאמא היסטרית. טענו שאין לו בכלל בעיות ונאלצנו לאבחן ולטפל בו באופן פרטי.
מורה אחת בניצן ישבה איתו שנה ולימדה אותו אסטרטגיות. אחרי שנה היא אמרה שמכאן הוא יכול להמשיך לבד, ולתדהמתנו, זה היה נכון.
היום הוא מצטיין בתחומים שהיו מאוד בעייתיים בשבילו בעבר.
אסור להתייאש, ויש סיכוי שעוד כמה שנים המצב יהיה הרבה יותר טוב.
 

חוטהשני

New member
יש לכם כנראה מזל כי ניצן אצלנו בעיר הוא באמת על הפנים... (ואני לא היחידה האומרת את זה... )
ש מכונים שעוזרים באסטרטגיות ומאד מקלים - לנו היה גם מורה טוב שעזר לילדה.
המדהים למשל (וזה גם אחד הדברים שמראה על לקות למידה) שבתחום הלכה ודינים - שהוא לא תחום קל בכלל הילדה שולטת בצורה מדהימה ובתחומים אחרים הקשורים לשפה - והם לא קשים לא קל לה בכלל (זה קשור גם לדיסלקציה...)

עד כיתה ד' בכלל אי אפשר היה לראות שיש בעיה - כי באמת בזכות התמיכה לא היתה בעצם בעיה... זה התפרץ כשהדרישה והעומס הלימודי גדל...

בהצלחה
 

רזאי

New member
צריך למצוא את המורה המתאים.

אנחנו הגענו לניצן בעקבות המלצה על מורה מסוימת, והתעקשנו לקבל רק אותה. אין לי מושג איך ניצן ב"ש באופן כללי.
אולי תחום הלכה ודינים נראה לה חשוב לחיי היום יום שלה. צריך למצוא את הנקודה שתחבר אותה רגשית עם הנושאים שקשים לה.
אצלנו לקויות הלמידה היו כ"כ קשות, עד שהבחנתי בהם כבר בגיל שנתיים. הבעיה היתה שאחרים לא ראו אותן. המורה של כיתה א', שהיא אשת מקצוע ממש מעולה, היתה הראשונה שהסכימה איתי. אבל גם בגיל הזה, היא היתה היחידה.
בהצלחה גם לכם
 

חוטהשני

New member
אני אישית לא יודעת איך ניצן בב"ש - כעקרון ממה שזכור לי הוא נחשב לבין הטובים.
אנחנו שייכים למחוז מרכז/ת"א (גרים בנתניה...) ושם שמעתי סיפורים לא מעטים...

בנתניה יש כעקרון גם את מכון אלעד ששם יושבים מומחים טובים (שם נעזרנו בסוף בטיפולים אחרים שמאד קידמו את הילדה...לאו דווקא לימודיים כי היו גם בעיות אחרות.)

שנה הבאה היא נכנסת לכיתה ט' לכיתה ששם היא תקבל את כל העזרה והתמיכה לקראת הבגרות.
בהתחלה התלבטתי אם להכניס אותה לכיתה כזאת - לא בגלל שזאת כיתה כזאת - אלא הפחד שהיא פחות תשקיע - אבל לבסוף העדפתי שהיא תכנס לכיתה כזאת ותצליח בבגרויות - מאשר שהיא תתמודד בכיתה לקראת הבגרות (וכבר שמעתי על בנות אחרות שזה קרה להן...) ולא תרצה להמשיך ללמוד אח"כ [וכיום די ברור שחייבים ללמוד משהו גם אחרי התיכון.... הבגרות כיום לא מספיקה...]

כמו כן הפחתת הלחץ מעליה בתחום הלימודי אני בטוחה שתעזור לה בתחום החברתי...
 

רזאי

New member
בביה"ס של הבן שלי,

בי"ס מצוין באמת, הוציאו אותו לשעה ביום להוראה מתקנת. הוא אמר שזה ממש בזבוז של הזמן הזה, והוצאנו אותו משם.
אם את מתכוונת לכיתת מב"ר, אני מכירה כמה ילדים שממש פרחו שם. צריך לזכור שיש שם ריכוז של ילדים היפר אקטיביים, וילדים עם לקויות למידה שונות. לפעמים, המורות מטפלות בעיקר בבעיות משמעת ולא מספיקות ללמד. חברה שלי, שלימדה בכיתה כזאת, אומרת שזה עניין של מזל. לפעמים נופלים על כיתה של ילדים שמעוניינים להשקיע, ואז מצליחים להגיע איתם לגבהים, ולפעמים להיפך.
תנסי לעשות בירורים מקדימים לגבי אפשרות הוצאה מהכיתה הזאת לכיתה רגילה במידה ולא יהיה לה טוב שם.
 
למעלה