תשובות
מהסוף להתחלה.....
לאחר לידת הילדים עברתי לבית הורי למשך חופשת הלידה. הנחתי שלאחריה אחזור לדירתי (קומה 1 ללא מעלית וחניה) מה התברר לי מאד שאפתני ככל שעבר הזמן ולכן שכרתי דירה בישוב סמוך מאד להורי.
אמי היא מקור הגיבוי העיקרי וכמעט היחיד שלי. הילדים בגן ממש ברחוב של הורי, מרחק 5 ד' נסיעה ברכב, והיא זו שמוקפצת באמצע היום אם צריך להוציא ילד עם חום מהגן (בהנחה שהיא יכולה)
כמו כן במקום העבודה הנוכחי אני חייבת להשאר עד מאוחר יומיים בשבוע ולכן בחצי השנה האחרונה היא מוציאה אותם מהגן יומיים בשבוע, באה איתם אלי ונמצאת איתם עד שאני חוזרת כולל א. ערב ומקלחות.
היא דמות מאד משמעותית עבורם והיא מטורפת עליהם, במיוחד כי ממש גדלו אצלה בבית בתחילת חייהם. היא פוגשת אותנו כל בוקר בכניסה לגן ואחה"צ כשלוקחים אותם. המנהג נולד כשהיו קטנים יותר והיא עזרה לי להכניס אותם לגן (הם היו נרדמים בדרך באוטו) ועכשיו זה השתרש והיא חייבת לראות אותם כל יום אפילו אם זה לחמש ד'. הם מצידם שואלים "איפה טטה?" בשניה שנכנסים ליישוב.
לאחרונה אני גם מסתייעת בבייביסיטר שהילדים מתים עליה (היתה סייעת בגן) כשאני צריכה לצאת בערב, אחרי שהם ישנים. אם אני לא מתעלפת..
לגבי העבודה... אני בתמימותי חשבתי שמה שהיה - הוא שיהיה. והתבדיתי. חזרתי מחופשת לידה לתפקיד מנהלת חטיבה בחברה שעבדתי בה כמעט 4 שנים בתפקיד בכיר והייתי מאד מוערכת, רק כדי לגלות שפתאום מתחשבנים איתי על שעות (לפני כן לא דיווחתי שעות ונתתי כמה שהיה צריך, גם מהבית וגם כשניהלתי סניף מרוחק בצפון) ופתאום בשכר "גיליתי" שמחשבים לי % משרה נמוכים יותר למרות שהמשרה שלי הינה "משרת אמון" בכירה.
לאחר שהחברה נסגרה, מצאתי עבודה מוצלחת עם שכר גבוה ואפשרות לעבוד מרחוק ולנהל את הלו"ז שלי ככה שאוכל להוציא את הילדים מהגן כל יום (ולהמשיך לעבוד מהלפטופ בבית בערב) אבל זה החזיק מעמד שנה. הקמתי להם מוקד מאד גדול ותשתית לפעילות גדולה ואז באו דרישות נוספות שכבר לא התאימו לי.
והשיא הוא במקום הנוכחי שאליו התקבלתי למשרה בכירה עם סיכום ברור מראש על שעות ושכר. סוכם על יום אחד ארוך בשבוע והיתר יושלם מהבית.
פתאום עלתה דרישה לעוד יום בשבוע
פתאום התחלף מנכ"ל והחדש ממש לא מבסוט מהסידור בלשון המעטה. אני סופגת מדי יום הערות על השעות כגון "מישהי בתפקיד שלך צריכה לעבוד מ08:00 עד 20:00" וכיוב'.....
לא משנה שהתפוקות שלי גבוהות, המחלקה שלי מנוהלת ומתוקתקת ואין שום דבר שנזנח או איני מספיקה.
עכשיו החברה נרכשה ע"י גוף גדול ושוב אני באותה סיטואציה של רמיזות על השעות והחשש שלא יחליטו להחליף אותי במישהי שהיא אני ,רק לפני הילדים (מצחיק אבל עצוב).
בקיצור - לא כיף.
פעם, הייתי קמה והולכת בחלק מהסיטואציות. ידעתי מה אני שווה ומה אני רוצה במקום עבודה והיה לי הלוקסוס לחפש משהו שיתאים לי.
היום מערך השיקולים השתנה וכמפרנסת יחידה אני סופגת לא מעט .....
לגבי היחידנות, נכון שלפעמים קצת קשה כשהכל על הכתפיים שלי ואני מתחלקת למיליון חלקים קטנים שצריכים לתפקד, וזה קורה בעיקר בתקופות ש"צרות באות בצרורות" ותמיד כרוכה בזה גם מחלה של הילדים שמערערת אותי...
אבל אני חושבת שהקושי העיקרי נובע מגידול התאומים. לגדל שני ילדים ביחד, בו זמנית זו מתנה מדהימה ואתגר מאד גדול בו זמנית.
מה עוד שזה "שובר" את כל מה שחשבתי על הורות בכלל וההורות שלי בפרט.
מקווה שלא חפרתי מדי
לא ממש רואה חסרונות....