בנימה פחות נעימה...
כאשר אני וחברה שלי נפרדנו, הרגשתי מאוד לגבי המושג הזה, אהבה. יצא לי משהו שיוצא להרבה אנשים מהראש לאחר שמערכות היחסים שלהם הסתיימו. אז ככה : "הוא לא רוצה להתאהב, כי הוא מפחד מהכאב, לכן הוא מגביל את הלב, ולא מרשה לו להתערב. הוא לא לחוות שוב משהו כל כך חשוב שנפסק ורגע ולוקח איתו את כל הטוב. הוא לא רוצה להיפגע ומפחד מאוד שגגה, לכן הוא מנתק מגע עם אותה המחשבה. הוא מתקשה לישון כי נשארו לו בזיכרון, תמונות ברורות שמזכירות לו את הרגע האחרון. הוא נלחץ מיד כשהוא מרגיש בדד, ומפחד לסיים את חייו לבד. כשהוא חושב על אהבה עולה על פניו אכזבה, הוא לא מוכן לתת לה שוב את אותה ההקרבה. לאהבה אין מקום יותר בחייו, וכשהיא תבוא מולו הוא יפנה לה את הגב." @ אני חושב שכל אלו שיצא להם לחשוב ככה,צריכים לברר באמת מה הם חשים לפני שהם פוסלים באהבה, ולהבין שככה פועל העולם, רגשות הם דבר מאוד נזיל, ורגשות משתנות, וצריך לדעת ללכת הלאה והבין זאת. היה לי טוב להוציא את המילים החוצה, ואז להבין שהם בולשיט אחד גדול. אבל הם עדיין מצב בחיים שאנשים חווים.