פינת הדיון - מה השרוול נתן לך לתת לעצמך? |שוק

ליבי3617

New member
פינת הדיון - מה השרוול נתן לך לתת לעצמך? |שוק

בעקבות השרשור המקסים של אמיר, עלתה בי השאלה היום.
עוד מעט שבת נכנסת אז אני אענה ביציאתה. אתם בינתיים מוזמנים להרהר ולכתוב תובנות בנושא.

ברגע שעשינו תהליך, אני בטוחה שהתגלו כל מיני דברים.
אחד הדברים שלמדנו בקבוצה הוא לפרגן לעצמי, למצוא את עצמי, לבטא את עצמי.

אז אני מחכה לשמוע מכם.
ואת התשובות שלי תקבלו ביציאת השבת

 

גלית 1967

New member
נתן לי בריאות -דקה לפני שהיתי יכולה להגיע


למצב לא טוב.
אי מרגישה שחזרתי לעצמי.
בקיצור מריגשה מעולה
 
בראש ובראשונה השרוול העניק לי בריאות

כל התרופות הופסקו - ערכי סוכר תקינים (הייתי על סף תחילת טיפול באינסולין) , לחצי דם נמוכים והמרגש מעולה.
בפן השני השרוול העניק הרבה חשיבה על עצמי, החזיר לי את האני כמרכז - פתאום התחלתי לדאוג לעצמי, להעניק גם לעצמי במקביל לאחרים ולא אחרי אחרים (אם בכלל).
בקיצור, השרוול החזיר לי שמחת החיים.
 
עכשיו אני שולט באוכל, הוא לא שולט בי.

נשמע קלישאתי, אבל כל מילה נכונה.
ואוהוהו, איך שהוא שלט בי.
 

מרים 882

New member
השרוול החזיר לי

את שמחת החיים שקצת אבדה לי
עכשיו,רגע לפני 40 נראית הכי טוב מאי פעם.
 

יעל2110

New member
נתן לי פיקחון

אני עשיתי את הניתוח במחשבה שאני לא ארצה להיות בעתיד חולה ורק זה - לא חשבתי על עצמי שאני נראית נורא ושאני סבבה בינתיים מבחינה בריאותית כי הבדיקות דם שלי תמיד יצאו טוב.
לפני איזה חודשיים חיפשתי תמונות במחשב ונתקלתי בתמונות שלי לפני שנה ונחרדתי.. וזה היה לי ממש עצוב להבין שאני פשוט הייתי עיוורת למצבי..
גם פתאום עכשיו אני עולה במדרגות בלי לרצות למות, מזיעה פחות בקיץ, רוקדת בלי להתעייף מהר, יושבת מזרחית ומשכלת רגליים, וקופצת הרבה - סתם, כי זה כיף=) ואלה דברים שלא ידעתי שהיו חסרים לי עד שהם הופיעו שוב
 

חנה101010

New member
שיתפתי את בעלי...

כי לא באמת ידעתי לשים את האצבע. והוא כשותף בתהליך וגם כמתבונן מהצד הביא את התובנות שלו:
אז קודם כל קיבלתי כוחות מחודשים להאמין ביכולות שלי. לא רק בנושא ההרזיה. בעוד תחומים, אני יכולה להגיד לעצמי - את מסוגלת. חלק מזה נובע מהעבודה עם מאמנת הכושר שלי, שבכל פעם מציבה לי גבולות חדשים וגורמת לי לפרוץ אותם. עם הרבה מאמץ אבל גם עם מבט מלא תימהון. מה, אני? וזה משליך על כל תחומי החיים.
אני מעזה להציב גבולות לאחרים. לא לבטל את עצמי. זה עדיין בתהליך למידה. מבטיחה להשתפר.
נותנת לעצמי לקבל מחמאות וליהנות מהן. גם בנושא הפיזי... מי שמכיר, יודע שזה קשה לי. אני רגילה להסתיר את עצמי ופתאום מסתכלים על הגוף שלי ומחמיאים... ואני נהנית. סוג של יציאה מהקונכיה.

מאפשרת לעצמי ליהנות גם מביס עוגה בלי רגשות אשם. מרגישה מאוד בשליטה על נושא האכילה.
מרשה לעצמי להגיד כמה שקלתי / כמה רזיתי. שתדעו שהפעם הראשונה שאמרתי למישהו כמה אני שוקלת היה בפורום, כשהכנתי לי טיקר לפני הניתוח. לפני כן, לרוב לא ידעתי כמה אני שוקלת וגם כשכן לא חלקתי את המידע עם אף אחד (חוץ מבעלי כמובן...)
ובשורה תחתונה אני חווה סוג של העצמה אישית / נשית. תקראו לזה איך שתרצו.
שלא ייגמר לעולם.
 
חנה, את מפתיעה כל פעם מחדש

וכמה כיף לקרוא את הפוסטים שלך.
את מנסחת כל כך יפה, ובצורה כה נבונה!
"מים שקטים חודרים עמוק", מה? קלישאה שמתאימה לך כמו כפפה...
נשמח לקרוא עוד, אז תכיני את המקלדת.
 

חנה101010

New member
ועוד משהו

גורו יקר.
אמנם אני רואה שאתה עסוק למדי בפורום הישן, במלחמה בטחנות הרוח. אבל אל תשכח אותנו כאן.
מזמן לא קראנו איזה פוסט מעמיק תובנות שלך. אז קדימה לעבודה.
 
צודקת...

דווקא פירסמתי כאן פוסט בנושא הסוכר (לינק לכתבה מרתקת),
אבל אחרי שעתיים גיליתי את אותו הפוסט בפורום הישן, הפעם מפורסם תחת שם המנהל...
זו שיטת עבודה מעניינת.
 

צביקה 144

New member
גורו-גורו

חנה,
דימוי מעניין בחרת !
ללא ספק, דניאל הוא 'חוקר רגש' אמיתי,
מוביל ב'פור' גדול על רובנו בהבנת נבכי הנפש
שהובילה אותנו אל סכין המנתח...(או אל מכשיר
הלפרוסקופ).
אין ספק שטוב להיות במקום בו הוא נמצא
ולא חשוב איפה המקום הזה....
וכן, גם אני אוהב לקרוא את מה שאת כותבת !
יכולת ביטוי וניסוח שווה הרבה בחיים...
 
הגורו השני

תודה על המילים החמות צביקה,
וכמובן, Same to you. שמח מאד להיות היכן שאתה, הפוסטים שלך תרמו לי מאד, ולכולם.
נושא "הראש" בתהליך אכן מרתק אותי, אולי כי לפני הניתוח מעולם לא הייתי אצל פסיכולוג, ופתאום... בום. נחשפתי לעולם חדש, שבמבט לאחור חבל שלא נפתחתי אליו קודם. אני גם חוזר אליו שוב ושוב בקבוצת התמיכה, בהסכמת המשתתפים. ברשותכם אעלה מדי פעם פוסטים בעניין. אני חושב שזה 50 אחוז מהתהליך, ובוודאי שזה קריטי לטווח הארוך, לשמירה על הישגי השרוול לאחר שנה. ימים יגידו.
 

ליבי3617

New member
כל דבר שתוכל לחשוף (כמובן שלא יותר מדי
)

מועיל לכולם.
תרגישו חופשי תמיד.
 

רלי123

New member
נהנתי מכל מילה

שלום חדשה קוראת בשקיקה כל מילה שלכם כדי ללמוד על התהליך .
נפגשתי כבר עם דר סובחי, כרגע בשלב הבדיקות לפני ניתוח ב- 9/9 אני נפגשת איתו שוב לאחר סיום הבדיקות ואני מקוה
שעד סוף אוקטובר תחילת נובמבר אני יעבור את הניתוח.
מזדהה עם כל מילה שלך מקווה שאני ארגיש ככה בעוד שנה כי זו המטרה שלי מעבר לנושא הבריאותי
תודה על השיתוף
רלי
 

חנה101010

New member
לי ברוכה הבאה

שיהיה בהצלחה. גם אני מנותחת של ד"ר סובחי. מקצוען לעילא ולעילא. נעים הליכות ומשדר שקט נפשי. השקט שלו מדבק ממש. אני זוכרת את עצמי לפני הניתוח, ממש לפני שנרדמתי, רואה אותו רגוע, ויודעת שהכל יהיה בסדר.
חנה
 

ליבי3617

New member
השרוול נתן לי

קודם כל את הרצון להמשיך, כי באמת שלא רציתי.. חשבתי שיום הולך ויום בא ואני תמיד נשארת עם המאבקים, דחוייה ושמנה.
את היכולת לבקש בשביל עצמי - בעבר לא חשבתי שמגיע לי.
את הרצון לצאת ולהיראות - לצאת לאירוע ולהתלבש יפה, לצאת לדייט בלי להיות בטוחה שהנה הוא זורק אותי, לצאת לחופשה וליהנות מהרעיון של ללבוש בגדים נוחים ונעימים בלי להיראות הר.
את יכולת הדיבור ההומור והשנינות - פעם זה היה מופנם. לא חשבתי לרגע להוציא משהו כי מי היה מקשיב לי?

לתת לעצמי לגיטימציה. בגדול.
 

חנה101010

New member
איזה שרשור עוצמתי!

אני ממש נפעמת.
אתם קולטים איזה כוחות יוצאים פה?
ליבי, את מדהימה. זהו. נגמרו לי המילים.
 

אליה1

New member
השרוול נתן לי חופש


לפני הניתוח כל עוד האוכל המרכזי על השולחן או בבופה לא היו נגמרים,
לא הייתי נרגעת. כל הזמן קיויתי שמישהו אחר יאכל את האוכל שם עבורי...
שייקח ממני את המטלה הזאת. סופקתי רק אחרי שאכלתי הררי אוכל...
כיום זה לא אישיו. אני יכולה לאכול כמה כפיות מכל מנה ולהרגיש מאוד מסופקת.
ממש יציאה מעבדות לחירות


והבונוס - הפולניה הזאת למדה לזרוק אוכל!!!
אושר אדיר.
 
למעלה