פינת הדילמה - אקדמיה,פרקטיקה והמציאות?
פעם, הייתה כאן פינת הדילמה, עובדים הביאו דילמות מעולם הטיפול,הארגון ובכלל מעולם העבודה הסוציאלית . הדברים נעשו תוך טשטוש פרטים מזהים.
הדילמה שאביא מקננת בראשי וניסחתי מספר הודעות מחקתי והתחרטתי לפני שליחתן. על מנת לטשטש פרטים ויותר מכך, לשמור על הציביון של דיון בדילמה כדילמה מקצועית\ערכית\אתית ולא כדילמה של מקרה בודד , אכתוב אותה בגוף שלישי.
ירון הוא עובד סוציאלי בתחילת דרכו, הגיע לעבוד באחת ממסגרות הדיור של חוק שיקום נכי נפש בקהילה ("סל שיקום"). בראיון המנהלת הבטיחה לו הדרכה אחת לשבוע והדרכה קבוצתית. במהלך הזמן הקצר בו עובד , ירון מגלה כי הבטחות לחוד ומציאות לחוד. מעבר לכך, יחס המנהלת כלפי עובדיה וכלפי הלקוחות שלה (הדיירים) לקוי ביותר, גם כלפי ירון כעובד חדש. היא אינה מדריכה אותו, אינה העבירה לו אוריינטציה מסודרת לארגון ולמסגרת. ירון נעזר בדברים שהוא זוכר מההכשרה המעשית, מבצע שיחות בדמיון עם המדריכות שלו מההכשרה, ומנסה לנחש מה הן היו מייעצות לו במקרה הזה או האחר לעשות. ירון מקבל האשמות מהמנהלת על פעולות לקויות שביצע (ללא הדרכה), צעקות על פעולות שהוא כן צריך לעשות ובעיקר נמצא בתסכול בין התפקוד העצמאי לו מצפה המנהלת לצד הציפייה שלה להתייעץ עימה בכל שטות (גם באמצע שיחות טלפוניות עם גורמי קהילה). מעבר לקשר הרעוע עם המנהלת , ירון מגלה שבאחת מההדרכות הבודדות שאכן קיבל בשירות, התכנים ששוחח עליהם, יצאו מחדר ההדרכה , והמנהלת העבירה תכנים אלו לעובדים אחרים במסגרת . ירון עימת את המנהלת עם תכנים אלו ששיתף אותה בהם כדי לקבל הדרכה והתייעצות ולא כדי לפקח , לבקר או לטעון נגד עובדי המסגרת (בעיקר עובדי הסמך המקצועיים הכפופים לירון), המנהלת מנסה להעביר את הפוקוס למדריכה השיקומית שאינה יודעת לקבל ביקורת וירון מחזיר את המנהלת לכך שנפגע ממנה אישית והאמון שלו בה נפגע כבר לאחר שבוע.
במהלך התקופה, ירון מגלה בעיות חמורות במסגרת שאינן תואמות את המצופה מהכתוב בחוק העו"סים, חוק שיקום, חוק כבוד האדם וחירותו וחוק זכויות החולה. המסגרת אינה מוגדרת כמסגרת מוסדית , אלא כמסגרת הכפופה לחוק שיקום ונהלי משרד הבריאות, אך ירון נתקל בהוראות המנהלת להנחות מדריכים להשתמש בכוח כלפי דיירים, להוציאם בכח מהדירה המילים סנקציות, ענישה , עונש חוזרות המון בשיחות הטלפוניות עם המנהלת ועם המדריכות. המנהלת מנחה לתת לאחד הדיירים תרופות בכוח ולוודא בליעתן והוראה משפילה לדייר הלוקה בתחלואה גופנית . ירון מנסה להסביר למנהלת כי הוראות אלו מנוגדות לחוק , לנהלי משרד הבריאות ולסמכויות של המסגרת. ירון מגלה כי המנהלת מתנערת מאחריות ומפילה את האחריות בכשלים המתגלים במסגרת על העובדים הזוטרים, עו"ס ועובדי סמך מקצועיים. החמור ביותר, שכספי הדיירים מנוהלים ע"י הצוות, והצוות מבצע באישור המנהלת הלוואות מכספי הדיירים ללא אישורם, חלק מהתנהגות ארגונית זו גורם לצוות הסמך מקצועי להחליט להעביר ממתקים במסיבת יום הולדת מדיירת אחת שאגרה אותם לדייר שחוגג יום הולדת ללא ידיעתה וללא אישורה. המילים "פחד" הדיירים צריכים לפחד, "צריך לעבוד איתם בגבולות ברורים, נוקשים ויד חזקה", חוזרים בדברי הצוות.
ירון החליט לעזוב מסגרת בה הוא מושפל ע"י המנהלת, שלא מדריכה אותו, מצפה ממנו למלא אחר הוראות שכלל לא מנחה אותו, מאשימה אותו ולבסוף הוא נותר בודד בספליט של עבודה עצמאית לצד האשמה בחוסר התייעצות. אך המנהלת מזירה לו כי הינו חתום לחודש נוסף והוא נשאר מחוסר רצון וברירה .
ירון משוחח עם חבריו ללימודים, ואף עם מדריכותיו מההכשרה המעשית וככל שהוא מדבר יותר על קשייו הוא מגלה שעיקר קשייו במסגרת לא נבעו מקושי הטיפולי או הקושי הארגוני אלא מהקושי להתמודד מול יחס המנהלת וחוסר מוסריות הצוות.
כעת עומדת מול ירון הדילמה המשמעותית : האם לדווח לרגולטור (דהיינו הבקרה המחוזית במשרד הבריאות) על מה שראה, או להעלים עין ולעבור למסגרת הבאה? לפי החוק הוא מחוייב ראשית למסגרת, ככה לימדו אותו באוניברסיטה, אך החיים אינה האקדמיה, והם מורכבים יותר מהחוק היבש הכתוב ש"אמורים" לעבוד על פיו, כך גם הקוד האתי וגם החוק הפכו בעיני ירון להמלצה והוא חושש לעתידו המקצועי, שלא יסומן כמי שעושה בעיות ומספר לכלוכים ובעצם לא ייעשה כלום עם המידע הזה והדיירים ימשיכו לסבול מאלימות מילולית וטרור מצד הצוות והתנהגויות שליליות נוספות בתרבות הארגונית? הצוות אינו מבין מה נורא ומה לא בסדר בהתנהגותו, המנהלת אינה מנסה להבין היכן שוגה ובשיחת העזיבה כאשר ירון שיקף לה את התנהגותה הלקוייה כלפיו , היא לא הסכימה להודות, להתנצל או לקבל אחריות על כך.
ע"פ הקוד האתי - ירון עזב כי אינו יכול להעניק טיפול מיטבי כאשר הוא עצמו נפגע חדשות לבקרים ולא פנוי לטיפול, ירון מחויב לפונים הן ע"פ החוק והן ע"פ הקוד האתי, מה עליו לעשות בעולם האמיתי? לדאוג לעצמו ולשמו או לדאוג למטופליו גם במחיר ששמו ייכתם?
פעם, הייתה כאן פינת הדילמה, עובדים הביאו דילמות מעולם הטיפול,הארגון ובכלל מעולם העבודה הסוציאלית . הדברים נעשו תוך טשטוש פרטים מזהים.
הדילמה שאביא מקננת בראשי וניסחתי מספר הודעות מחקתי והתחרטתי לפני שליחתן. על מנת לטשטש פרטים ויותר מכך, לשמור על הציביון של דיון בדילמה כדילמה מקצועית\ערכית\אתית ולא כדילמה של מקרה בודד , אכתוב אותה בגוף שלישי.
ירון הוא עובד סוציאלי בתחילת דרכו, הגיע לעבוד באחת ממסגרות הדיור של חוק שיקום נכי נפש בקהילה ("סל שיקום"). בראיון המנהלת הבטיחה לו הדרכה אחת לשבוע והדרכה קבוצתית. במהלך הזמן הקצר בו עובד , ירון מגלה כי הבטחות לחוד ומציאות לחוד. מעבר לכך, יחס המנהלת כלפי עובדיה וכלפי הלקוחות שלה (הדיירים) לקוי ביותר, גם כלפי ירון כעובד חדש. היא אינה מדריכה אותו, אינה העבירה לו אוריינטציה מסודרת לארגון ולמסגרת. ירון נעזר בדברים שהוא זוכר מההכשרה המעשית, מבצע שיחות בדמיון עם המדריכות שלו מההכשרה, ומנסה לנחש מה הן היו מייעצות לו במקרה הזה או האחר לעשות. ירון מקבל האשמות מהמנהלת על פעולות לקויות שביצע (ללא הדרכה), צעקות על פעולות שהוא כן צריך לעשות ובעיקר נמצא בתסכול בין התפקוד העצמאי לו מצפה המנהלת לצד הציפייה שלה להתייעץ עימה בכל שטות (גם באמצע שיחות טלפוניות עם גורמי קהילה). מעבר לקשר הרעוע עם המנהלת , ירון מגלה שבאחת מההדרכות הבודדות שאכן קיבל בשירות, התכנים ששוחח עליהם, יצאו מחדר ההדרכה , והמנהלת העבירה תכנים אלו לעובדים אחרים במסגרת . ירון עימת את המנהלת עם תכנים אלו ששיתף אותה בהם כדי לקבל הדרכה והתייעצות ולא כדי לפקח , לבקר או לטעון נגד עובדי המסגרת (בעיקר עובדי הסמך המקצועיים הכפופים לירון), המנהלת מנסה להעביר את הפוקוס למדריכה השיקומית שאינה יודעת לקבל ביקורת וירון מחזיר את המנהלת לכך שנפגע ממנה אישית והאמון שלו בה נפגע כבר לאחר שבוע.
במהלך התקופה, ירון מגלה בעיות חמורות במסגרת שאינן תואמות את המצופה מהכתוב בחוק העו"סים, חוק שיקום, חוק כבוד האדם וחירותו וחוק זכויות החולה. המסגרת אינה מוגדרת כמסגרת מוסדית , אלא כמסגרת הכפופה לחוק שיקום ונהלי משרד הבריאות, אך ירון נתקל בהוראות המנהלת להנחות מדריכים להשתמש בכוח כלפי דיירים, להוציאם בכח מהדירה המילים סנקציות, ענישה , עונש חוזרות המון בשיחות הטלפוניות עם המנהלת ועם המדריכות. המנהלת מנחה לתת לאחד הדיירים תרופות בכוח ולוודא בליעתן והוראה משפילה לדייר הלוקה בתחלואה גופנית . ירון מנסה להסביר למנהלת כי הוראות אלו מנוגדות לחוק , לנהלי משרד הבריאות ולסמכויות של המסגרת. ירון מגלה כי המנהלת מתנערת מאחריות ומפילה את האחריות בכשלים המתגלים במסגרת על העובדים הזוטרים, עו"ס ועובדי סמך מקצועיים. החמור ביותר, שכספי הדיירים מנוהלים ע"י הצוות, והצוות מבצע באישור המנהלת הלוואות מכספי הדיירים ללא אישורם, חלק מהתנהגות ארגונית זו גורם לצוות הסמך מקצועי להחליט להעביר ממתקים במסיבת יום הולדת מדיירת אחת שאגרה אותם לדייר שחוגג יום הולדת ללא ידיעתה וללא אישורה. המילים "פחד" הדיירים צריכים לפחד, "צריך לעבוד איתם בגבולות ברורים, נוקשים ויד חזקה", חוזרים בדברי הצוות.
ירון החליט לעזוב מסגרת בה הוא מושפל ע"י המנהלת, שלא מדריכה אותו, מצפה ממנו למלא אחר הוראות שכלל לא מנחה אותו, מאשימה אותו ולבסוף הוא נותר בודד בספליט של עבודה עצמאית לצד האשמה בחוסר התייעצות. אך המנהלת מזירה לו כי הינו חתום לחודש נוסף והוא נשאר מחוסר רצון וברירה .
ירון משוחח עם חבריו ללימודים, ואף עם מדריכותיו מההכשרה המעשית וככל שהוא מדבר יותר על קשייו הוא מגלה שעיקר קשייו במסגרת לא נבעו מקושי הטיפולי או הקושי הארגוני אלא מהקושי להתמודד מול יחס המנהלת וחוסר מוסריות הצוות.
כעת עומדת מול ירון הדילמה המשמעותית : האם לדווח לרגולטור (דהיינו הבקרה המחוזית במשרד הבריאות) על מה שראה, או להעלים עין ולעבור למסגרת הבאה? לפי החוק הוא מחוייב ראשית למסגרת, ככה לימדו אותו באוניברסיטה, אך החיים אינה האקדמיה, והם מורכבים יותר מהחוק היבש הכתוב ש"אמורים" לעבוד על פיו, כך גם הקוד האתי וגם החוק הפכו בעיני ירון להמלצה והוא חושש לעתידו המקצועי, שלא יסומן כמי שעושה בעיות ומספר לכלוכים ובעצם לא ייעשה כלום עם המידע הזה והדיירים ימשיכו לסבול מאלימות מילולית וטרור מצד הצוות והתנהגויות שליליות נוספות בתרבות הארגונית? הצוות אינו מבין מה נורא ומה לא בסדר בהתנהגותו, המנהלת אינה מנסה להבין היכן שוגה ובשיחת העזיבה כאשר ירון שיקף לה את התנהגותה הלקוייה כלפיו , היא לא הסכימה להודות, להתנצל או לקבל אחריות על כך.
ע"פ הקוד האתי - ירון עזב כי אינו יכול להעניק טיפול מיטבי כאשר הוא עצמו נפגע חדשות לבקרים ולא פנוי לטיפול, ירון מחויב לפונים הן ע"פ החוק והן ע"פ הקוד האתי, מה עליו לעשות בעולם האמיתי? לדאוג לעצמו ולשמו או לדאוג למטופליו גם במחיר ששמו ייכתם?
