מצוות הצדקה שקולה לדעת (חלק מ)חז"ל לכל המצוות שבתורה. יש לה היבטים חיובים ושליליים כאחד; כך למשל, אדם מחויב ליתן צדקה מחד, אך גם חל עליו איסור להתעלם ממבקש צדקה מאידך. אלו שני דברים שונים. שתי מצוות שונות. האחת מצוות עשה וחברתה מצוות לא תעשה.
למצוות הצדקה גדרים וכללים ברודים. לכתחילה ההוראה היא לתת חמישית (20%) מהכנסותינו לצדקה. כלומר היהודי נדרש למעשה לשתי מערכות 'מס הכנסה', גם זה שהמדינה האזרחית מחייבת אותו וגם זה שההלכה היהודית מחייבת אותו.
כמו בשיטת המס האזרחית, גם כאן יכול הנותן לקזז עלויות שהיו לו לצורך מימוש ההכנסה. כלומר אם הוצאתי 900 ₪ כדי להרוויח 1,000 ₪, החישוב ייעשה כלפי ה100 ₪ שבאמת הרווחתי ולא כלפי ה1,000 ₪ שנכנסו לי לחשבון. גם הוצאות אחרות ניתן לקזז, כמו למשל מס ההכנסה האזרחי, שהרי מה שבאמת הרווחתי, זה ה100 מינוס הוצאות המס.
החיוב כלל כלפי כל הכספים שנכנסים אלינו, בין אם מדובר במשכורת מיגיע כפיים, ברווח ממניות (למשל), או במתנה כספית שקיבלנו.
כקיום בדרגה מופחתת של מצוות הצדקה ייחשב מתן עשירית (10%) מהרווחים. כאן נכנס הגדר שהזכרתי קודם באמירה: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". כלומר גם עשיר מופלג לא מחויב (ויש שיאמרו שממש אסור לו) לתת יותר מ20% אבל לעומתו העני או הפחות עשיר, מחויב לתת 10% גם אם זה קשה עליו (יש לכך חריגים וכל אחד יעשה שאלת רב במקום בו זה רלוונטי).
נוצר כאן מעגל מעניין ויפה (לטעמי לפחות), של אחריות הדדית. אדם שיושב ומקבץ נדבות, אלו שיתנו לו כמה שקלים יראו זאת (ובצדק) כקיום מצוות צדקה מבחינתם. אולם הוא עצמו לא יוכל לקחת את כל הרווחים האלה לעצמו, אלא יידרש לתת עשירית מכל מה שקיבל במסגרת זו, כצדקה לאחרים. ואותם אחרים גם הם, מכל מה שיקבלו, אולי במסגרת קיבוץ נדבות ואולי בדרכים אחרות, הם שוב יצטרכו לתת הלאה. ויש הסוברים שעניים שנמצאים במצוקה של ממש פטורים ממעשר כספים וכאמור הנזקקים לכך יתייעצו עם פוסק הלכה.
מצוות הצדקה היא המצווה היחידה אשר נאמר עליה שמותר לנו לבחון עליה את הקב"ה. זה מתייחס לקביעה לפיה הנודר צדקה לא מפסיד מכך כלכלית, או בכל אופן זוכה לברכה במעשה ידיו (כמובן לא אם מתרשל ומסתמך על הנס כדי לשבת ולא לעשות כלום).
מצוות צדקה איננה רק סיוע לעניים וגם סיוע ללימוד תורה תיחשב כצדקה לכל דבר ועניין וכך גם עניינים נוספים כמו למשל הצלת יהודים משמד ל"ע וכיו"ב. יש הסוברים שאפשר להכליל בכך כל מצווה, אך בדרך כלל לא נהוג לעשות כן. אולם בכל מקרה זה דווקא למצוות של אחרים ולא ניתן לשלם מתקציב מעשר הכספים עבור מצוות שמקיים בעצמו (כמו רכישת אתרוג מהודר למשל או הענקת חינוך לילדיו בגילאים הרלוונטיים לעניין זה).
על אף שכיום יש כאלה השוללים זאת עקב השינוי (לטובה) במחירי הספרות, ניתן לרכוש ספרי תורה (הכוונה לספרי לימוד תורה) מכספי מעשר. העושה כן יציין בתוך הספר שהוא נרכש מכספי מעשר, כך שכל המזדמן לביתו ויעיין בספרים יידע שאלו לא שייכים לבעל הבית (או אם תרצו, שייכים לבעה"ב האחד והיחיד
) וכל אחד יוכל לקחתם וללמוד מהם.
לכתחילה המצווה היא לסייע לעני לחזור ולעמוד על רגליו וככל שניתן עדיף לסייעו שלא ליפול לעוני לכתחילה. כך למשל כידוע ענייני עוני הם מעין 'מדרון חלקלק' מסוכן. אדם מתחיל מקושי לשלם את המשכנתא חודש אחד, מתדרדר משם להוצאה לפועל, מתוך כך צובר חובות יותר כבדים וכו'. על כן אם נוכל לסייע ליהודי כזה כבר בשלב ראשון ועוד בטרם ירד מנכסיו לחלוטין, נעשה זאת במקום להמתין עד שיזדקק לתרומתנו מתוך עוני של ממש ולעניין זה גם סיוע בהלוואה יתכן שתיחשב כצדקה והכל לפי העניין.
מתוך המטרה לסייע לאדם לחזור ולעמוד על רגליו, מתן תרומה לארגון המלמד את העניים כיצד לנהל את כספם נכון יותר וכו', תיחשב מתן צדקה לכל דבר ועניין ויתכן שבדרגת הידור גבוהה.
רשאי האדם לחלק את תקציב המעשר שלו למספר גורמים כמו למשל מעט לעני, מעט ללימוד תורה, מעט לספרות תורנית, מעט לחולים הנזקקים לכך וכדו'.
כידוע בדרך כלל נקבעו 8 דרגות במתן צדקה והמהודרת מכולן נחשבת זו בה התורם לא יודע למי תרם והנתרם לא יודע ממי נתרם. הדרך הפשוטה מאוד לעשות זאת בימינו היא באמצעות גבאי צדקה (לרבות הארגונים העוסקים בכך) שבדרך כלל מצויים בכל עיר וקהילה.
כספי המעשר הם כמו מעין תקציב שנתי והתרומה לא חייבת להיות מדויקת מידי חודש. כך יכול אדם בחודש א' לתרום מעט פחות ממה שהוא חייב ולהשלים זאת בחודש שלאחר מכן, ובלבד שבס"ה היקף התקציב יישמר. כך ינהג אדם שבתקופה מסוימת פחות רווח לו (ולא הגיע לעוני ממש שאז פטור כלל על-פי רבים). והדבר עובד גם הפוך, כאשר ליהודי יש אפשרות לתרום יותר בתקופה מסוימת (ולא בגלל הכנסות גבוהות יותר שאז הרי חייב לכתחילה בהגדלת התקציב) הוא יכול בחודש שלאחר מכן להקטין את סכום התרומה, כך שבסופו של דבר הדברים יתאזנו.
אין להשתמש בתקציב מעשר הכספים לחובות אחרות המוטלות עליו בהלכה. כאן נכנסת השאלה שהצגנו בתחילת הדברים, ביחס לכך שהמצווה יתכן שהיא מצוות עשה בעניינים מסוימים ומצוות לא תעשה במקרים אחרים.
כך אם אמרנו שאסור לו לאדם להתעלם מבקשת צדקה מפורשת, למשל של מקבץ נדבות המתדפק על דלתו, לא בטוח שניתן לתרום לו מתקציב מעשר הכספים ויש האוחזים שצריך להפריד בין הדברים. מנהג טוב לעניין זה הוא להקפיד על מעשר (10%) לעניינים ייעודיים אותם רושם לעצמו ואת הצדקה שהוא תורם 'בדלת', ייתן מעבר לכך. בדרך זו על הוא מקיים את מצוות הצדקה בהידור, ומתקרב מהמעשר המינימלי לחמישית המועדפת על אף שאינו מחויב בכך פורמלית.
כמו תמיד נציין שהדברים הובאו בקיצור האומר והמעוניינים להרחיב וללמוד יכולים לעשות זאת על נקלה בימינו באמצעות המרשתת. בכל שאלה הדורשת זאת יש לשאול חכם (פוסק הלכה) כיצד לנהוג.
למצוות הצדקה גדרים וכללים ברודים. לכתחילה ההוראה היא לתת חמישית (20%) מהכנסותינו לצדקה. כלומר היהודי נדרש למעשה לשתי מערכות 'מס הכנסה', גם זה שהמדינה האזרחית מחייבת אותו וגם זה שההלכה היהודית מחייבת אותו.
כמו בשיטת המס האזרחית, גם כאן יכול הנותן לקזז עלויות שהיו לו לצורך מימוש ההכנסה. כלומר אם הוצאתי 900 ₪ כדי להרוויח 1,000 ₪, החישוב ייעשה כלפי ה100 ₪ שבאמת הרווחתי ולא כלפי ה1,000 ₪ שנכנסו לי לחשבון. גם הוצאות אחרות ניתן לקזז, כמו למשל מס ההכנסה האזרחי, שהרי מה שבאמת הרווחתי, זה ה100 מינוס הוצאות המס.
החיוב כלל כלפי כל הכספים שנכנסים אלינו, בין אם מדובר במשכורת מיגיע כפיים, ברווח ממניות (למשל), או במתנה כספית שקיבלנו.
כקיום בדרגה מופחתת של מצוות הצדקה ייחשב מתן עשירית (10%) מהרווחים. כאן נכנס הגדר שהזכרתי קודם באמירה: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". כלומר גם עשיר מופלג לא מחויב (ויש שיאמרו שממש אסור לו) לתת יותר מ20% אבל לעומתו העני או הפחות עשיר, מחויב לתת 10% גם אם זה קשה עליו (יש לכך חריגים וכל אחד יעשה שאלת רב במקום בו זה רלוונטי).
נוצר כאן מעגל מעניין ויפה (לטעמי לפחות), של אחריות הדדית. אדם שיושב ומקבץ נדבות, אלו שיתנו לו כמה שקלים יראו זאת (ובצדק) כקיום מצוות צדקה מבחינתם. אולם הוא עצמו לא יוכל לקחת את כל הרווחים האלה לעצמו, אלא יידרש לתת עשירית מכל מה שקיבל במסגרת זו, כצדקה לאחרים. ואותם אחרים גם הם, מכל מה שיקבלו, אולי במסגרת קיבוץ נדבות ואולי בדרכים אחרות, הם שוב יצטרכו לתת הלאה. ויש הסוברים שעניים שנמצאים במצוקה של ממש פטורים ממעשר כספים וכאמור הנזקקים לכך יתייעצו עם פוסק הלכה.
מצוות הצדקה היא המצווה היחידה אשר נאמר עליה שמותר לנו לבחון עליה את הקב"ה. זה מתייחס לקביעה לפיה הנודר צדקה לא מפסיד מכך כלכלית, או בכל אופן זוכה לברכה במעשה ידיו (כמובן לא אם מתרשל ומסתמך על הנס כדי לשבת ולא לעשות כלום).
מצוות צדקה איננה רק סיוע לעניים וגם סיוע ללימוד תורה תיחשב כצדקה לכל דבר ועניין וכך גם עניינים נוספים כמו למשל הצלת יהודים משמד ל"ע וכיו"ב. יש הסוברים שאפשר להכליל בכך כל מצווה, אך בדרך כלל לא נהוג לעשות כן. אולם בכל מקרה זה דווקא למצוות של אחרים ולא ניתן לשלם מתקציב מעשר הכספים עבור מצוות שמקיים בעצמו (כמו רכישת אתרוג מהודר למשל או הענקת חינוך לילדיו בגילאים הרלוונטיים לעניין זה).
על אף שכיום יש כאלה השוללים זאת עקב השינוי (לטובה) במחירי הספרות, ניתן לרכוש ספרי תורה (הכוונה לספרי לימוד תורה) מכספי מעשר. העושה כן יציין בתוך הספר שהוא נרכש מכספי מעשר, כך שכל המזדמן לביתו ויעיין בספרים יידע שאלו לא שייכים לבעל הבית (או אם תרצו, שייכים לבעה"ב האחד והיחיד

לכתחילה המצווה היא לסייע לעני לחזור ולעמוד על רגליו וככל שניתן עדיף לסייעו שלא ליפול לעוני לכתחילה. כך למשל כידוע ענייני עוני הם מעין 'מדרון חלקלק' מסוכן. אדם מתחיל מקושי לשלם את המשכנתא חודש אחד, מתדרדר משם להוצאה לפועל, מתוך כך צובר חובות יותר כבדים וכו'. על כן אם נוכל לסייע ליהודי כזה כבר בשלב ראשון ועוד בטרם ירד מנכסיו לחלוטין, נעשה זאת במקום להמתין עד שיזדקק לתרומתנו מתוך עוני של ממש ולעניין זה גם סיוע בהלוואה יתכן שתיחשב כצדקה והכל לפי העניין.
מתוך המטרה לסייע לאדם לחזור ולעמוד על רגליו, מתן תרומה לארגון המלמד את העניים כיצד לנהל את כספם נכון יותר וכו', תיחשב מתן צדקה לכל דבר ועניין ויתכן שבדרגת הידור גבוהה.
רשאי האדם לחלק את תקציב המעשר שלו למספר גורמים כמו למשל מעט לעני, מעט ללימוד תורה, מעט לספרות תורנית, מעט לחולים הנזקקים לכך וכדו'.
כידוע בדרך כלל נקבעו 8 דרגות במתן צדקה והמהודרת מכולן נחשבת זו בה התורם לא יודע למי תרם והנתרם לא יודע ממי נתרם. הדרך הפשוטה מאוד לעשות זאת בימינו היא באמצעות גבאי צדקה (לרבות הארגונים העוסקים בכך) שבדרך כלל מצויים בכל עיר וקהילה.
כספי המעשר הם כמו מעין תקציב שנתי והתרומה לא חייבת להיות מדויקת מידי חודש. כך יכול אדם בחודש א' לתרום מעט פחות ממה שהוא חייב ולהשלים זאת בחודש שלאחר מכן, ובלבד שבס"ה היקף התקציב יישמר. כך ינהג אדם שבתקופה מסוימת פחות רווח לו (ולא הגיע לעוני ממש שאז פטור כלל על-פי רבים). והדבר עובד גם הפוך, כאשר ליהודי יש אפשרות לתרום יותר בתקופה מסוימת (ולא בגלל הכנסות גבוהות יותר שאז הרי חייב לכתחילה בהגדלת התקציב) הוא יכול בחודש שלאחר מכן להקטין את סכום התרומה, כך שבסופו של דבר הדברים יתאזנו.
אין להשתמש בתקציב מעשר הכספים לחובות אחרות המוטלות עליו בהלכה. כאן נכנסת השאלה שהצגנו בתחילת הדברים, ביחס לכך שהמצווה יתכן שהיא מצוות עשה בעניינים מסוימים ומצוות לא תעשה במקרים אחרים.
כך אם אמרנו שאסור לו לאדם להתעלם מבקשת צדקה מפורשת, למשל של מקבץ נדבות המתדפק על דלתו, לא בטוח שניתן לתרום לו מתקציב מעשר הכספים ויש האוחזים שצריך להפריד בין הדברים. מנהג טוב לעניין זה הוא להקפיד על מעשר (10%) לעניינים ייעודיים אותם רושם לעצמו ואת הצדקה שהוא תורם 'בדלת', ייתן מעבר לכך. בדרך זו על הוא מקיים את מצוות הצדקה בהידור, ומתקרב מהמעשר המינימלי לחמישית המועדפת על אף שאינו מחויב בכך פורמלית.
כמו תמיד נציין שהדברים הובאו בקיצור האומר והמעוניינים להרחיב וללמוד יכולים לעשות זאת על נקלה בימינו באמצעות המרשתת. בכל שאלה הדורשת זאת יש לשאול חכם (פוסק הלכה) כיצד לנהוג.