פינת ההלכה היומית והפעם, מצוות הצדקה.

Harrington

Well-known member
מנהל
מצוות הצדקה שקולה לדעת (חלק מ)חז"ל לכל המצוות שבתורה. יש לה היבטים חיובים ושליליים כאחד; כך למשל, אדם מחויב ליתן צדקה מחד, אך גם חל עליו איסור להתעלם ממבקש צדקה מאידך. אלו שני דברים שונים. שתי מצוות שונות. האחת מצוות עשה וחברתה מצוות לא תעשה.

למצוות הצדקה גדרים וכללים ברודים. לכתחילה ההוראה היא לתת חמישית (20%) מהכנסותינו לצדקה. כלומר היהודי נדרש למעשה לשתי מערכות 'מס הכנסה', גם זה שהמדינה האזרחית מחייבת אותו וגם זה שההלכה היהודית מחייבת אותו.

כמו בשיטת המס האזרחית, גם כאן יכול הנותן לקזז עלויות שהיו לו לצורך מימוש ההכנסה. כלומר אם הוצאתי 900 ₪ כדי להרוויח 1,000 ₪, החישוב ייעשה כלפי ה100 ₪ שבאמת הרווחתי ולא כלפי ה1,000 ₪ שנכנסו לי לחשבון. גם הוצאות אחרות ניתן לקזז, כמו למשל מס ההכנסה האזרחי, שהרי מה שבאמת הרווחתי, זה ה100 מינוס הוצאות המס.

החיוב כלל כלפי כל הכספים שנכנסים אלינו, בין אם מדובר במשכורת מיגיע כפיים, ברווח ממניות (למשל), או במתנה כספית שקיבלנו.

כקיום בדרגה מופחתת של מצוות הצדקה ייחשב מתן עשירית (10%) מהרווחים. כאן נכנס הגדר שהזכרתי קודם באמירה: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". כלומר גם עשיר מופלג לא מחויב (ויש שיאמרו שממש אסור לו) לתת יותר מ20% אבל לעומתו העני או הפחות עשיר, מחויב לתת 10% גם אם זה קשה עליו (יש לכך חריגים וכל אחד יעשה שאלת רב במקום בו זה רלוונטי).

נוצר כאן מעגל מעניין ויפה (לטעמי לפחות), של אחריות הדדית. אדם שיושב ומקבץ נדבות, אלו שיתנו לו כמה שקלים יראו זאת (ובצדק) כקיום מצוות צדקה מבחינתם. אולם הוא עצמו לא יוכל לקחת את כל הרווחים האלה לעצמו, אלא יידרש לתת עשירית מכל מה שקיבל במסגרת זו, כצדקה לאחרים. ואותם אחרים גם הם, מכל מה שיקבלו, אולי במסגרת קיבוץ נדבות ואולי בדרכים אחרות, הם שוב יצטרכו לתת הלאה. ויש הסוברים שעניים שנמצאים במצוקה של ממש פטורים ממעשר כספים וכאמור הנזקקים לכך יתייעצו עם פוסק הלכה.

מצוות הצדקה היא המצווה היחידה אשר נאמר עליה שמותר לנו לבחון עליה את הקב"ה. זה מתייחס לקביעה לפיה הנודר צדקה לא מפסיד מכך כלכלית, או בכל אופן זוכה לברכה במעשה ידיו (כמובן לא אם מתרשל ומסתמך על הנס כדי לשבת ולא לעשות כלום).

מצוות צדקה איננה רק סיוע לעניים וגם סיוע ללימוד תורה תיחשב כצדקה לכל דבר ועניין וכך גם עניינים נוספים כמו למשל הצלת יהודים משמד ל"ע וכיו"ב. יש הסוברים שאפשר להכליל בכך כל מצווה, אך בדרך כלל לא נהוג לעשות כן. אולם בכל מקרה זה דווקא למצוות של אחרים ולא ניתן לשלם מתקציב מעשר הכספים עבור מצוות שמקיים בעצמו (כמו רכישת אתרוג מהודר למשל או הענקת חינוך לילדיו בגילאים הרלוונטיים לעניין זה).

על אף שכיום יש כאלה השוללים זאת עקב השינוי (לטובה) במחירי הספרות, ניתן לרכוש ספרי תורה (הכוונה לספרי לימוד תורה) מכספי מעשר. העושה כן יציין בתוך הספר שהוא נרכש מכספי מעשר, כך שכל המזדמן לביתו ויעיין בספרים יידע שאלו לא שייכים לבעל הבית (או אם תרצו, שייכים לבעה"ב האחד והיחיד 😊) וכל אחד יוכל לקחתם וללמוד מהם.

לכתחילה המצווה היא לסייע לעני לחזור ולעמוד על רגליו וככל שניתן עדיף לסייעו שלא ליפול לעוני לכתחילה. כך למשל כידוע ענייני עוני הם מעין 'מדרון חלקלק' מסוכן. אדם מתחיל מקושי לשלם את המשכנתא חודש אחד, מתדרדר משם להוצאה לפועל, מתוך כך צובר חובות יותר כבדים וכו'. על כן אם נוכל לסייע ליהודי כזה כבר בשלב ראשון ועוד בטרם ירד מנכסיו לחלוטין, נעשה זאת במקום להמתין עד שיזדקק לתרומתנו מתוך עוני של ממש ולעניין זה גם סיוע בהלוואה יתכן שתיחשב כצדקה והכל לפי העניין.

מתוך המטרה לסייע לאדם לחזור ולעמוד על רגליו, מתן תרומה לארגון המלמד את העניים כיצד לנהל את כספם נכון יותר וכו', תיחשב מתן צדקה לכל דבר ועניין ויתכן שבדרגת הידור גבוהה.

רשאי האדם לחלק את תקציב המעשר שלו למספר גורמים כמו למשל מעט לעני, מעט ללימוד תורה, מעט לספרות תורנית, מעט לחולים הנזקקים לכך וכדו'.

כידוע בדרך כלל נקבעו 8 דרגות במתן צדקה והמהודרת מכולן נחשבת זו בה התורם לא יודע למי תרם והנתרם לא יודע ממי נתרם. הדרך הפשוטה מאוד לעשות זאת בימינו היא באמצעות גבאי צדקה (לרבות הארגונים העוסקים בכך) שבדרך כלל מצויים בכל עיר וקהילה.


כספי המעשר הם כמו מעין תקציב שנתי והתרומה לא חייבת להיות מדויקת מידי חודש. כך יכול אדם בחודש א' לתרום מעט פחות ממה שהוא חייב ולהשלים זאת בחודש שלאחר מכן, ובלבד שבס"ה היקף התקציב יישמר. כך ינהג אדם שבתקופה מסוימת פחות רווח לו (ולא הגיע לעוני ממש שאז פטור כלל על-פי רבים). והדבר עובד גם הפוך, כאשר ליהודי יש אפשרות לתרום יותר בתקופה מסוימת (ולא בגלל הכנסות גבוהות יותר שאז הרי חייב לכתחילה בהגדלת התקציב) הוא יכול בחודש שלאחר מכן להקטין את סכום התרומה, כך שבסופו של דבר הדברים יתאזנו.

אין להשתמש בתקציב מעשר הכספים לחובות אחרות המוטלות עליו בהלכה. כאן נכנסת השאלה שהצגנו בתחילת הדברים, ביחס לכך שהמצווה יתכן שהיא מצוות עשה בעניינים מסוימים ומצוות לא תעשה במקרים אחרים.

כך אם אמרנו שאסור לו לאדם להתעלם מבקשת צדקה מפורשת, למשל של מקבץ נדבות המתדפק על דלתו, לא בטוח שניתן לתרום לו מתקציב מעשר הכספים ויש האוחזים שצריך להפריד בין הדברים. מנהג טוב לעניין זה הוא להקפיד על מעשר (10%) לעניינים ייעודיים אותם רושם לעצמו ואת הצדקה שהוא תורם 'בדלת', ייתן מעבר לכך. בדרך זו על הוא מקיים את מצוות הצדקה בהידור, ומתקרב מהמעשר המינימלי לחמישית המועדפת על אף שאינו מחויב בכך פורמלית.



כמו תמיד נציין שהדברים הובאו בקיצור האומר והמעוניינים להרחיב וללמוד יכולים לעשות זאת על נקלה בימינו באמצעות המרשתת. בכל שאלה הדורשת זאת יש לשאול חכם (פוסק הלכה) כיצד לנהוג.
 

שמלת תחרה1

Well-known member
מצוות הצדקה שקולה לדעת (חלק מ)חז"ל לכל המצוות שבתורה. יש לה היבטים חיובים ושליליים כאחד; כך למשל, אדם מחויב ליתן צדקה מחד, אך גם חל עליו איסור להתעלם ממבקש צדקה מאידך. אלו שני דברים שונים. שתי מצוות שונות. האחת מצוות עשה וחברתה מצוות לא תעשה.

למצוות הצדקה גדרים וכללים ברודים. לכתחילה ההוראה היא לתת חמישית (20%) מהכנסותינו לצדקה. כלומר היהודי נדרש למעשה לשתי מערכות 'מס הכנסה', גם זה שהמדינה האזרחית מחייבת אותו וגם זה שההלכה היהודית מחייבת אותו.

כמו בשיטת המס האזרחית, גם כאן יכול הנותן לקזז עלויות שהיו לו לצורך מימוש ההכנסה. כלומר אם הוצאתי 900 ₪ כדי להרוויח 1,000 ₪, החישוב ייעשה כלפי ה100 ₪ שבאמת הרווחתי ולא כלפי ה1,000 ₪ שנכנסו לי לחשבון. גם הוצאות אחרות ניתן לקזז, כמו למשל מס ההכנסה האזרחי, שהרי מה שבאמת הרווחתי, זה ה100 מינוס הוצאות המס.

החיוב כלל כלפי כל הכספים שנכנסים אלינו, בין אם מדובר במשכורת מיגיע כפיים, ברווח ממניות (למשל), או במתנה כספית שקיבלנו.

כקיום בדרגה מופחתת של מצוות הצדקה ייחשב מתן עשירית (10%) מהרווחים. כאן נכנס הגדר שהזכרתי קודם באמירה: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". כלומר גם עשיר מופלג לא מחויב (ויש שיאמרו שממש אסור לו) לתת יותר מ20% אבל לעומתו העני או הפחות עשיר, מחויב לתת 10% גם אם זה קשה עליו (יש לכך חריגים וכל אחד יעשה שאלת רב במקום בו זה רלוונטי).

נוצר כאן מעגל מעניין ויפה (לטעמי לפחות), של אחריות הדדית. אדם שיושב ומקבץ נדבות, אלו שיתנו לו כמה שקלים יראו זאת (ובצדק) כקיום מצוות צדקה מבחינתם. אולם הוא עצמו לא יוכל לקחת את כל הרווחים האלה לעצמו, אלא יידרש לתת עשירית מכל מה שקיבל במסגרת זו, כצדקה לאחרים. ואותם אחרים גם הם, מכל מה שיקבלו, אולי במסגרת קיבוץ נדבות ואולי בדרכים אחרות, הם שוב יצטרכו לתת הלאה. ויש הסוברים שעניים שנמצאים במצוקה של ממש פטורים ממעשר כספים וכאמור הנזקקים לכך יתייעצו עם פוסק הלכה.

מצוות הצדקה היא המצווה היחידה אשר נאמר עליה שמותר לנו לבחון עליה את הקב"ה. זה מתייחס לקביעה לפיה הנודר צדקה לא מפסיד מכך כלכלית, או בכל אופן זוכה לברכה במעשה ידיו (כמובן לא אם מתרשל ומסתמך על הנס כדי לשבת ולא לעשות כלום).

מצוות צדקה איננה רק סיוע לעניים וגם סיוע ללימוד תורה תיחשב כצדקה לכל דבר ועניין וכך גם עניינים נוספים כמו למשל הצלת יהודים משמד ל"ע וכיו"ב. יש הסוברים שאפשר להכליל בכך כל מצווה, אך בדרך כלל לא נהוג לעשות כן. אולם בכל מקרה זה דווקא למצוות של אחרים ולא ניתן לשלם מתקציב מעשר הכספים עבור מצוות שמקיים בעצמו (כמו רכישת אתרוג מהודר למשל או הענקת חינוך לילדיו בגילאים הרלוונטיים לעניין זה).

על אף שכיום יש כאלה השוללים זאת עקב השינוי (לטובה) במחירי הספרות, ניתן לרכוש ספרי תורה (הכוונה לספרי לימוד תורה) מכספי מעשר. העושה כן יציין בתוך הספר שהוא נרכש מכספי מעשר, כך שכל המזדמן לביתו ויעיין בספרים יידע שאלו לא שייכים לבעל הבית (או אם תרצו, שייכים לבעה"ב האחד והיחיד 😊) וכל אחד יוכל לקחתם וללמוד מהם.

לכתחילה המצווה היא לסייע לעני לחזור ולעמוד על רגליו וככל שניתן עדיף לסייעו שלא ליפול לעוני לכתחילה. כך למשל כידוע ענייני עוני הם מעין 'מדרון חלקלק' מסוכן. אדם מתחיל מקושי לשלם את המשכנתא חודש אחד, מתדרדר משם להוצאה לפועל, מתוך כך צובר חובות יותר כבדים וכו'. על כן אם נוכל לסייע ליהודי כזה כבר בשלב ראשון ועוד בטרם ירד מנכסיו לחלוטין, נעשה זאת במקום להמתין עד שיזדקק לתרומתנו מתוך עוני של ממש ולעניין זה גם סיוע בהלוואה יתכן שתיחשב כצדקה והכל לפי העניין.

מתוך המטרה לסייע לאדם לחזור ולעמוד על רגליו, מתן תרומה לארגון המלמד את העניים כיצד לנהל את כספם נכון יותר וכו', תיחשב מתן צדקה לכל דבר ועניין ויתכן שבדרגת הידור גבוהה.

רשאי האדם לחלק את תקציב המעשר שלו למספר גורמים כמו למשל מעט לעני, מעט ללימוד תורה, מעט לספרות תורנית, מעט לחולים הנזקקים לכך וכדו'.

כידוע בדרך כלל נקבעו 8 דרגות במתן צדקה והמהודרת מכולן נחשבת זו בה התורם לא יודע למי תרם והנתרם לא יודע ממי נתרם. הדרך הפשוטה מאוד לעשות זאת בימינו היא באמצעות גבאי צדקה (לרבות הארגונים העוסקים בכך) שבדרך כלל מצויים בכל עיר וקהילה.


כספי המעשר הם כמו מעין תקציב שנתי והתרומה לא חייבת להיות מדויקת מידי חודש. כך יכול אדם בחודש א' לתרום מעט פחות ממה שהוא חייב ולהשלים זאת בחודש שלאחר מכן, ובלבד שבס"ה היקף התקציב יישמר. כך ינהג אדם שבתקופה מסוימת פחות רווח לו (ולא הגיע לעוני ממש שאז פטור כלל על-פי רבים). והדבר עובד גם הפוך, כאשר ליהודי יש אפשרות לתרום יותר בתקופה מסוימת (ולא בגלל הכנסות גבוהות יותר שאז הרי חייב לכתחילה בהגדלת התקציב) הוא יכול בחודש שלאחר מכן להקטין את סכום התרומה, כך שבסופו של דבר הדברים יתאזנו.

אין להשתמש בתקציב מעשר הכספים לחובות אחרות המוטלות עליו בהלכה. כאן נכנסת השאלה שהצגנו בתחילת הדברים, ביחס לכך שהמצווה יתכן שהיא מצוות עשה בעניינים מסוימים ומצוות לא תעשה במקרים אחרים.

כך אם אמרנו שאסור לו לאדם להתעלם מבקשת צדקה מפורשת, למשל של מקבץ נדבות המתדפק על דלתו, לא בטוח שניתן לתרום לו מתקציב מעשר הכספים ויש האוחזים שצריך להפריד בין הדברים. מנהג טוב לעניין זה הוא להקפיד על מעשר (10%) לעניינים ייעודיים אותם רושם לעצמו ואת הצדקה שהוא תורם 'בדלת', ייתן מעבר לכך. בדרך זו על הוא מקיים את מצוות הצדקה בהידור, ומתקרב מהמעשר המינימלי לחמישית המועדפת על אף שאינו מחויב בכך פורמלית.



כמו תמיד נציין שהדברים הובאו בקיצור האומר והמעוניינים להרחיב וללמוד יכולים לעשות זאת על נקלה בימינו באמצעות המרשתת. בכל שאלה הדורשת זאת יש לשאול חכם (פוסק הלכה) כיצד לנהוג.
|כן|
 

SupermanZW

Well-known member
זה רק מקרי שהמילה מעשר דומה לשם המספר עשר, אבל מעשר הוא למעשה סוג מסוים של צדקה, שנועד לעזור לנזקקים. לא כל צדקה נועדה לעזור לנזקקים (מבחינה כספית), אלא כפי שציינת, קיימת גם צדקה למטרות אחרות, כמו למשל עזרה ללומדים בדרכים שונות, ביניהן קניית ספרים, עזרה לחולים, ועוד. למרות הדמיון במילה, למעשה אין גבול עליון ואין גבול תחתון וכל אחד רשאי לתת כפי רצונו ו/או יכולתו. ההיגיון מחייב שאין גבול עליון ואין גבול תחתון, הרי לא יתכן שיאסר על עשיר מופלג לעזור ליותר נזקקים מאשר 20% מהכנסותיה יאפשרו לו, אדם רוצה לעזור יותר, תאסור עליו? זה אבסורד. מאידך, אדם שמצוי בסכנה לאבד את ביתו או חלילה כבר הגיע למצב זה ודאי שאין לצפות ממנו לתת מעשר כלל, הרי אין לו מספיק למחייתו והוא מצוי בסכנה, ואפילו ירצה לתת יש לסרב לקחת ממנו כי הוא זקוק לכסף יותר ממי שירצה לתת לו.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
זה רק מקרי שהמילה מעשר דומה לשם המספר עשר, אבל מעשר הוא למעשה סוג מסוים של צדקה, שנועד לעזור לנזקקים.
לא יודע אם יש מקריות בעולם, אבל המילה מעשר מקורה במקרא והיא לחלוטין מעידה על 'עשירית' (בראשית יד כ). כלומר הדמיון שלה למילה עשר אינו מקרי כלל.
לא כל צדקה נועדה לעזור לנזקקים (מבחינה כספית), אלא כפי שציינת, קיימת גם צדקה למטרות אחרות, כמו למשל עזרה ללומדים בדרכים שונות, ביניהן קניית ספרים, עזרה לחולים, ועוד.
אני לא יודע בדיוק מה זה "צדקה למטרות אחרות". הצדקה, ביהדות, מיועדת לעזרה לחלשים (עניים) ונזקקים. היא דווקא ניתנת בכסף, אלא שאפשר להמיר את זה בשווי כסף במקרים מסוימים. לימוד מותר בלימודי קודש בלבד, כמפורט מעלה.
למרות הדמיון במילה, למעשה אין גבול עליון ואין גבול תחתון וכל אחד רשאי לתת כפי רצונו ו/או יכולתו.
כאמור, ביהדות המצב הוא כמתואר מעלה. אינני יודע לאיזו דת או מנהג אתה מתייחס.
ההיגיון מחייב שאין גבול עליון ואין גבול תחתון
הגיון זה מושג יחסי כידוע :). אני דווקא מוצא בזה הגיון רב. לא רק הגיון, גם מנהג (שלא במובן הרגיל של המילה) יפה. הרי אם לעני (יחסית) תינתן האפשרות לתת פחות, מן הסתם קשיי היומיום השוטפים יגרמו לו לעשות כן.
הרי לא יתכן שיאסר על עשיר מופלג לעזור ליותר נזקקים מאשר 20% מהכנסותיה יאפשרו לו, אדם רוצה לעזור יותר, תאסור עליו?
אז ראשית כאמור מעלה כמדומני, יש לכך חריגים וכל אחד יעשה שאלת חכם (ישאל פוסק הלכה בלע"ז :)). אבל גם כאן יש הגיון. טול אדם למשל שזכה בלוטו וכעת נחשב עשיר לצורך העניין. הוא חסיד וצדיק גדול ורוצה מאוד לעזור לאחרים. תוך כמה זמן לדעתך הוא יירד מנכסיו, אם לא נגביל את הסכום שהוא יכול לתת?
זה אבסורד.
כמו ההגיון, כך האבסורד הוא שאלה של השקפת עולם :).
מאידך, אדם שמצוי בסכנה לאבד את ביתו או חלילה כבר הגיע למצב זה ודאי שאין לצפות ממנו לתת מעשר כלל, הרי אין לו מספיק למחייתו והוא מצוי בסכנה, ואפילו ירצה לתת יש לסרב לקחת ממנו כי הוא זקוק לכסף יותר ממי שירצה לתת לו.
ועל כן אמרנו כבר למעלה שעני מוחלט שממש לא יכול לתת, פטור, אם כי רצוי לעשות שאלת רב גם במקרה כזה. הנה נפתרה בעיית ההגיון והאבסורד האחרונה :).
 

SupermanZW

Well-known member
לא יודע אם יש מקריות בעולם, אבל המילה מעשר מקורה במקרא והיא לחלוטין מעידה על 'עשירית' (בראשית יד כ). כלומר הדמיון שלה למילה עשר אינו מקרי כלל.

אני לא יודע בדיוק מה זה "צדקה למטרות אחרות". הצדקה, ביהדות, מיועדת לעזרה לחלשים (עניים) ונזקקים. היא דווקא ניתנת בכסף, אלא שאפשר להמיר את זה בשווי כסף במקרים מסוימים. לימוד מותר בלימודי קודש בלבד, כמפורט מעלה.

כאמור, ביהדות המצב הוא כמתואר מעלה. אינני יודע לאיזו דת או מנהג אתה מתייחס.

הגיון זה מושג יחסי כידוע :). אני דווקא מוצא בזה הגיון רב. לא רק הגיון, גם מנהג (שלא במובן הרגיל של המילה) יפה. הרי אם לעני (יחסית) תינתן האפשרות לתת פחות, מן הסתם קשיי היומיום השוטפים יגרמו לו לעשות כן.

אז ראשית כאמור מעלה כמדומני, יש לכך חריגים וכל אחד יעשה שאלת חכם (ישאל פוסק הלכה בלע"ז :)). אבל גם כאן יש הגיון. טול אדם למשל שזכה בלוטו וכעת נחשב עשיר לצורך העניין. הוא חסיד וצדיק גדול ורוצה מאוד לעזור לאחרים. תוך כמה זמן לדעתך הוא יירד מנכסיו, אם לא נגביל את הסכום שהוא יכול לתת?

כמו ההגיון, כך האבסורד הוא שאלה של השקפת עולם :).

ועל כן אמרנו כבר למעלה שעני מוחלט שממש לא יכול לתת, פטור, אם כי רצוי לעשות שאלת רב גם במקרה כזה. הנה נפתרה בעיית ההגיון והאבסורד האחרונה :).
רוב הזוכים בלוטו מגיעים תוך 5 שנים למצב גרוע מזה בו היו לפני שזכו, כי הם עושים טעויות קריטיות בניהול כספם שגורמים להם להפסיד יותר מאשר את הסכום בו זכו. עשירים מופלגים ולא מזכייה חד פעמית יודעים היטב לנהל את כספם יודעים בדיוק כמה הם יכולים להרשות לעצמם להקדיש למעשר/צדקה וכיו"ב, הם מגבילים את עצמם ולא סביר שיגרמו לעצמם לרדת מנכסיהם.

אם באמת רוצים למנוע את האסון הנפוץ של זוכי הלוטו, אז במקום לתת סכום חד פעמי, יש לפרוס את מתן סכום הזכייה על פני מספר שנים, בהתאם לגיל הזוכה ובהתייחסות לתוחלת החיים הממוצעת, ואם חלילה ימות הזוכה לפני ששולמה לו כל הזכייה, את היתרה יש לתת ליורשיו. למשל, אם הזוכה בן 70, הפריסה תהיה ל10 שנים, אם הזוכה בן 80 (שזו כמדומני תוחלת החיים הממוצעת בישראל, תקן אותי אם אני טועה) אז אי אפשר לפרוס וגם אם מבוגר יותר אי אפשר לפרוס. אם הזוכה בן 60 פריסה ל20 שנים, אם הזוכה בן 50 פריסה ל30 שנים, ואם הזוכה בן 40 ומטה פריסה ל40 שנים. פעימה כל שבוע.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
רוב הזוכים בלוטו מגיעים תוך 5 שנים למצב גרוע מזה בו היו לפני שזכו, כי הם עושים טעויות קריטיות בניהול כספם שגורמים להם להפסיד יותר מאשר את הסכום בו זכו.
בדיוק מסיבה זו בחרתי את הדוגמה הזאת :).
עשירים מופלגים ולא מזכייה חד פעמית יודעים היטב לנהל את כספם יודעים בדיוק כמה הם יכולים להרשות לעצמם להקדיש למעשר/צדקה וכיו"ב, הם מגבילים את עצמם ולא סביר שיגרמו לעצמם לרדת מנכסיהם.
לא סביר אולי, אבל ההלכה מבקשת להגן עליהם ליתר בטחון. אשרי היהדות על האכפתיות שלה ועל רמת הוודאות שהיא מפעילה לשמור על חבריה גם מפני 'נזקים עצמיים'.
אם באמת רוצים למנוע את האסון הנפוץ של זוכי הלוטו, אז במקום לתת סכום חד פעמי, יש לפרוס את מתן סכום הזכייה על פני מספר שנים, בהתאם לגיל הזוכה ובהתייחסות לתוחלת החיים הממוצעת, ואם חלילה ימות הזוכה לפני ששולמה לו כל הזכייה, את היתרה יש לתת ליורשיו. למשל, אם הזוכה בן 70, הפריסה תהיה ל10 שנים, אם הזוכה בן 80 (שזו כמדומני תוחלת החיים הממוצעת בישראל, תקן אותי אם אני טועה) אז אי אפשר לפרוס וגם אם מבוגר יותר אי אפשר לפרוס. אם הזוכה בן 60 פריסה ל20 שנים, אם הזוכה בן 50 פריסה ל30 שנים, ואם הזוכה בן 40 ומטה פריסה ל40 שנים. פעימה כל שבוע.
כל זה רעיונות נהדרים כנראה, אבל מה קשור לענייננו? ההלכה היהודית מופקדת על חלוקת כספי מפעל הפיס? בכלל, דוגמת הלוטו למעלה כשמה כן היא, דוגמה בלבד :). אבל בכל מקרה מאומה מהסוגיה הזאת (הדרך הנכונה לחלק כספי זכיה גדולים) לא קשור באמת לדיון שלנו. גורם אחר, סיבות אחרות, 0 קשר בין השניים.
 

משתפרת1

Well-known member
רוב הזוכים בלוטו מגיעים תוך 5 שנים למצב גרוע מזה בו היו לפני שזכו, כי הם עושים טעויות קריטיות בניהול כספם שגורמים להם להפסיד יותר מאשר את הסכום בו זכו. עשירים מופלגים ולא מזכייה חד פעמית יודעים היטב לנהל את כספם יודעים בדיוק כמה הם יכולים להרשות לעצמם להקדיש למעשר/צדקה וכיו"ב, הם מגבילים את עצמם ולא סביר שיגרמו לעצמם לרדת מנכסיהם.

אם באמת רוצים למנוע את האסון הנפוץ של זוכי הלוטו, אז במקום לתת סכום חד פעמי, יש לפרוס את מתן סכום הזכייה על פני מספר שנים, בהתאם לגיל הזוכה ובהתייחסות לתוחלת החיים הממוצעת, ואם חלילה ימות הזוכה לפני ששולמה לו כל הזכייה, את היתרה יש לתת ליורשיו. למשל, אם הזוכה בן 70, הפריסה תהיה ל10 שנים, אם הזוכה בן 80 (שזו כמדומני תוחלת החיים הממוצעת בישראל, תקן אותי אם אני טועה) אז אי אפשר לפרוס וגם אם מבוגר יותר אי אפשר לפרוס. אם הזוכה בן 60 פריסה ל20 שנים, אם הזוכה בן 50 פריסה ל30 שנים, ואם הזוכה בן 40 ומטה פריסה ל40 שנים. פעימה כל שבוע.
ההצעה שלך היא שמישהו ינהל את הזוכה. בכל דבר אתה בעד שכל אדם יבחר בעצמו מה לעשות עם חייו. נראה לי שההצעה שלך מתנגשת עם פילוסופית החיים שלך.
 

SupermanZW

Well-known member
ההצעה שלך היא שמישהו ינהל את הזוכה. בכל דבר אתה בעד שכל אדם יבחר בעצמו מה לעשות עם חייו. נראה לי שההצעה שלך מתנגשת עם פילוסופית החיים שלך.
נכון, את צודקת, והפתרון הוא לתת לזוכה לבחור האם לפרוס את תקבולי הזכייה או לא, ואז אין בעיה.
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
רוב הזוכים בלוטו מגיעים תוך 5 שנים למצב גרוע מזה בו היו לפני שזכו, כי הם עושים טעויות קריטיות בניהול כספם שגורמים להם להפסיד יותר מאשר את הסכום בו זכו. עשירים מופלגים ולא מזכייה חד פעמית יודעים היטב לנהל את כספם יודעים בדיוק כמה הם יכולים להרשות לעצמם להקדיש למעשר/צדקה וכיו"ב, הם מגבילים את עצמם ולא סביר שיגרמו לעצמם לרדת מנכסיהם.

אם באמת רוצים למנוע את האסון הנפוץ של זוכי הלוטו, אז במקום לתת סכום חד פעמי, יש לפרוס את מתן סכום הזכייה על פני מספר שנים, בהתאם לגיל הזוכה ובהתייחסות לתוחלת החיים הממוצעת, ואם חלילה ימות הזוכה לפני ששולמה לו כל הזכייה, את היתרה יש לתת ליורשיו. למשל, אם הזוכה בן 70, הפריסה תהיה ל10 שנים, אם הזוכה בן 80 (שזו כמדומני תוחלת החיים הממוצעת בישראל, תקן אותי אם אני טועה) אז אי אפשר לפרוס וגם אם מבוגר יותר אי אפשר לפרוס. אם הזוכה בן 60 פריסה ל20 שנים, אם הזוכה בן 50 פריסה ל30 שנים, ואם הזוכה בן 40 ומטה פריסה ל40 שנים. פעימה כל שבוע.
לא.

הרעיון הנכון הוא הרעיון של סדרת הטלוויזיה "שישה אפסים", שמציעה סדנה בת מספר מפגשים לזוכי הפרס הראשון בלוטו בשביל ללמד אותם איך להיות עשירים נבונים.

לסדרה "שישה אפסים" יש דווקא רעיון יפה. | תפוז פורומים
 
למעלה