פינת המחקר

[שירי מזור]

פינת המחקר

גולשים יקרים מצאתם מחקר חדש הקשור לבריאות ותזונה מהצומח? רוצים לדעת אם המחקר ראוי ונכון? מצאתם מחקרים סותרים שנראים לכם בעלי אינטרס? זה הזמן לחלוק ולפתוח דיון על כך. אידולוגיה בריאות ומדע שנפגשים יכול להיות דבר מנצח

שירי

 

[אישעם]

../images/Emo12.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gifבדיוק../images/Emo178.gif

כולם משתלבים יחד. בריאות מדע ואידאולוגיה לא סותרים אחד את השני. ולמרות שיש מחקרים שיכולים לטעון דברים בסתירה אחד לשני, יש להזכיר שמחקר אינו מהווה הוכחה למשהו עובדתי אלא רק לפי ממצאי אותו מחקר וקריטריונים שהמחקר בדק (ולרוב לא נבדקים כל הקריטריונים וכל ההיבטים או אפשרויות ההסבר לתוצאות). למשל, יש מחקרים שטוענים שהאדם הקדמון היה חיה צמחונית ויש שטוענים שאכלו בשר וכך התפתחו. אבל בתכלס, אין שום הוכחה לכאן או לכאן, שרירותי להאמין לזה או לזה. מה שכן יכול להנחות את ההגיון זה ההגיון עצמו, מבנה הגוף למשל, הצורך להשתמש באש כדי לאכול בשר (אש, לא חלק מהפיזיולוגיה). אותו הדבר עם חלב, הפסטור, העובדה שחלב הוא מזון לתינוקות ושום יצור לא שותה את זה בבגרותו ובטח שלא מיצור ביולוגי אחר. בקיצר, מחקרים אינם הוכחות אבל כשנבדוק אותם עלינו להשתמש בהגיון, לבדוק אם המחקר מוטה או שלא נבדקו כל הצדדים שהיינו מצפים שיבדקו וכו'.

 

[d a p h n a]

מדע ואידאולוגיה דווקא בהחלט סותרים זה את זה

במובן זה שמחקר מדעי טוב צריך להיות, ככל הניתן, חף מאידיאולוגיה. כאשר ניגשים לחקור משהו בצורה מדעית, צריך להציג את המידע כפי שהתוצאות מראות אותו, ולא להטות אותו לכאן או לכאן מסיבות אידואלוגיות. וכאשר רואים מחקר, צריך לבדוק איך הוא נעשה והאם הוא נראה רציני ואמין או לא. מה אנשים אחרי זה עושים עם המחקר, איזה מחקרים הם רואים כחשובים יותר ואילו כפחות, וכו' וכו' - זה כבר עניין שקשור גם באידואולוגיה. אבל המדע עצמו אמנם באופן מצער לעיתים מוטה על ידי אידואלוגיה, אבל עד כמה שאפשר רצוי שלא יהיה.

 

[אישעם]

במבחן התוצאה, מסתבר שלא

במבחן התוצאה כל הצמחונות והטבעונות תואמת אידאולוגיה. אם זה לא היה טוב ובריא אז זה גם לא היה מוסרי.

 

[נטע....]

מה לגבי הקשבה לגוף?

העניין הזה עם המחקרים והמשקל הרב שנותנים להם.. מזכיר לי את הסיפור הזה: כשהייתי ילדונת קטנה ורכה בשנים (וכמובן שלא ידעתי לקרוא, בטח שלא מחקרים מדעיים למיניהם) היה לי מנהג ללקק את הקירות. היה ידוע אז שהיה לי חוסר סידן בגוף. ומסתבר שהמנהג הזה שלי ללקק את הקירות לא היה סתם, הוא פשוט סיפק לי את הסידן שהיה חסר לי. אבא שלי עד היום לא מבין איך ילדה קטנה שכמובן לא יודעת על חוסרים, בדיקות דם, מחקרים וכו', יודעת שחסר לה סידן ויודעת ללקק את הקיר... אז זהו, שלא ידעתי. הדבר היחיד שידעתי הוא שהחומר של הקיר פשוט טעים לי. ותאמינו לי, כאשר חסר סידן בגוף, הקיר הוא פשוט מעדן. (למרות שעברו המון שנים אני אפילו זוכרת את הטעם). עם זאת ברור לי שהיום כבוגרת לא הייתי מעלה על דעתי ללקק קירות גם אם היה חסר לי סידן. מחקרים יכולים להראות כמה אבוקדו הוא דבר בריא ומזין. זה לא אומר שאם אני אוכל אבוקדו לא יהיו לי בחילות והקאות. (מה שקורה). מחקרים יכולים להראות עוד אלפי דברים ואין פלא שיש כל כך הרבה סתירות בין מחקרים. אני אישית מעדיפה להקשיב לגוף ולמה שהוא צריך ולא להכריח את עצמי לאכול דבר כזה או אחר בגלל שאיזה מחקר הראה כמה שהוא בריא... אבל זאת רק אני..

 

[איזו מן שלווה]

אני מבינה מה את אומרת

אבל אם 'נקשיב לגוף', רוב האוכל שנאכל יהיה מתוק, לא מזין כ"כ ועתיר קלוריות. בסופו של דבר הכל עניין של איזון- לא צריך לאכול כלום רק כי איזה מחקר אמר. וברור שאם אבוקדו עושה לך בחילה, עם כל הערכים התזונתיים שבו- עדיף שתאכלי דברים אחרים- אבל זה לא קשור לפסילה אוטומטית של כל המחקרים...

 

[שירי מזור]

יתר על כן

הרבה מחקרים מתחילים בכלל ממצב של תצפיות ודיווחים. למשל, ישנו מחקר נחמד על מחלות לב וכלי דם ותזונה מן החיי לעומת מחלות לב וכלי דם ותזונה מן הצומח. ראו שאצל צמחונים (תצפית) שנמצאים בשבטים רחוקים ואכילת בשר יש רק לעיתים נדירות באירוע חגיגי, יחד עם זאת באותו שבט מרבים לרקוד ריקודים ולשיר שירים וחיי החברה שלהם פוריים ומיעוט מתח -כמעט לא נצפו מחלות לב ולכי דם. זוהי כמובן תצפית, תצפית על חברה, מנהגים,הרגלי תזונה, עכשיו אני בתור חוקרת מרגישה באופן אינטואטיבי ששווה לי לחקור אם העובדה שאין מיקרים של מחלות לב וכלי דם באותו שבט זה בגלל התזונה או השמחה או הריקודים ולכן ארצה לחקור ולראות מה הסיבה ששם אין ופה יש. אז אני אעשה מחקר וינסה לעשות בדיוק מה שיש באותו שבט בריא אי שם, אם התוצאות יהיו טובות ולא מאכזבות והמחקר יהיה עם קבוצת ביקורת וכל הקירטריונים אוכל להגיד בתור חוקרת שתזונה צמחית (

) ומעט מאוד בשר יחד עם שירים ריקודים וחיי חברה תפחית מחלות לב וכלי דם, יתרה מזאת אם הצלחתי להוכיח את הקשר הרי שיהיה לי טיפול בריא שיעזור לחולים רבים ואף ימנע מחלות רבות ואז בעצם בתור חוקרת אני אשפיע על עולם טוב יותר ועל תחום הרפואה והתזונה במיוחד במחלות לב וכלי דם שהולכות ותופסות תאוצה. הרמב"ם בעצמו הגיע לתובנות שלו ע"י תצפיות באנשים, הוא פשוט התבונן התבונן והתבונן. גם אם לא מסכימים אחד עם שני דעות יכולות להתקיים זו לצד זו. כל הכבוד על הדיון התרבותי שירי

 

[נטע....]

אני מכירה את הטיעון הזה

שאם "נקשיב לגוף" נאכל רק דברים מתוקים וכו'. השאלה היא האם המתוקים האלה זה באמת הקשבה לגוף או ליצרים אחרים כמו פיצוי על חוסרים (ולא תזונתיים אלא רגשיים) וכו'.

 

[פצית219]

זה גם וגם

המשיכה שלנו למתוק מקורה אבולוציוני. בראשית ימי האדם מאכלים מתוקים או שמנים היו יחסית נדירים, והיה יתרון הישרדותי עצום למי שיכל להשיג כאלה. בימים ההם לא היה אפשרי כמעט להגיע לרמת השמנה מסוכנת, ולכן הגוף התפתח לאגור כמה שאפשר כדי להיות מסוגל להתמודד עם תקופות של רעב. והכי קל לאגור סוכרים פשוטים ושומן... כך שלפחות חלק מהדחף לאכול ג'אנק הוא גופני. כמובן שבאכילה מוגזמת של מתוק יש גם מרכיב רגשי, וקשה לכמת כמה מהדחף הוא פיזי וכמה רגשי.

 

[נטע....]

זה הרבה עניין של הרגלים

למשל אני מכירה אדם שמתוך עיקרון החליט שלא לתת לילדות שלו ממתקים ומאכלים שמכילים סוכרים פשוטים. הן מצידן מעולם לא דרשו את זה ולא הרגישו צורך בכך. מתי הצורך עולה? כאשר מכניסים לילדים מראש את אותם ממתקים וג'אנק פוד. מתפתח ההרגל לחשוב שמתוק זה מה שהגוף צריך. או אולי הנפש. באופן טבעי, מי שבאמת מורגל להקשיב לגוף ולצרכים שלו, יימשך למתוק אך למתוק הבריא. (למשל פירות).

 

[cwen]

זה עובד אצל ילדים קטנים

אבל כמו שאת אומרת, אצלנו רובינו המנגנון הזה השתבש. "הקשבה לגוף" יכולה להיות בעייתית. הנה דוגמה קטנה מעצמי, כשהחלטתי לעשות ניסוי ולהפסיק מוצרי חלב, זה היה די גיהנום. הגוף שלי *רצה* את זה. אבל אמרו לי שצריך לנסות חודש, אז הלכתי עם זה עד הסוף. והגוף שלי עדיין רצה את זה במשך כמה חודשים. היה לי מאוד מאוד קשה לעמוד בפיתוי ולא לגעת בזה. וזה גם כשהבריאות שלי השתפרה מאוד וכבר ידעתי בשכל שאסור לי לגעת בזה יותר לעולם. היום אין לי בעיה. נגמלתי. ברגע שאני יודעת שיש חלב במשהו הוא לא עושה לי תיאבון ולא משנה כמה הוא נראה טוב. אבל זה לקח משהו כמו שלושה ארבעה חודשים. אם הייתי מקשיבה לגוף שלי הייתי עדיין צורכת חלב (ובמצב בריאותי מזופת במיוחד).