גם אני סיימתי!!!!
אוקי, זאת העבודה: "יומנה של תמי" (מתוך הסיפור עמי ותמי): יומני היקר, אני רוצה לדבר על החיים שלי מאז הסיפור שלי עם עמי, כי אני חושבת שהרבה דברים קרו מאז…טוב, אז יאללה, בוא נתחיל: אחרי הסיפור, אחרי שאבא שלי גירש את מה שמה, נו זאתי האמא הרעה, לא זוכרת איך קוראים לה, לא משנה, בקיצור, אז התבגרנו, היינו כבר בני 15, אני ואח שלי, עמי. אני הפכתי לחנונית של השכבה, והוא הפף להיות הערס של השכבה. לא דיברנו הרבה. אחר כך אבא מת כי האם החורגת פרצה אלינו בלילה ורצחה אותו בגלל מה שהוא עשה לה. אח שלי ברח להודו, ואני נשארתי לבד. הפכתי להיות יותר מקובלת, היו לי חברים, יצאתי לכמה דייטים, גרתי עם כמה חברים, לא להרבה זמן, שבוע, שבועיים. אחר כך, בגיל 23, חיפשתי חתן, לבסוף התחתני עם עומרי, בגיל 24. הוא הציע לי נישואים על התאומים בניו יורק, ב10 לספטמבר, 2001, או, זה היה כזה כיף. עד שגיליתי שהוא אח שלי, עמי.. הוא שינה את שמו, חשב שהוא דפוק במקצת. אני כעסתי, התגרשתי, והתחתנתי לאחר שנה וחצי עם בן. אהבתי אותו נורא והוא לא היה אח שלי. חוץ מזה, אח שלי ברח עוד הפעם להודו. בכל הזמן הזה של החתונות, חיפשתי גם עבודה. עברתי לישראל, עם בן, חברים של אח שלי אמרו לי שמזה קל להשיג שם עבודה, אמרו לי שזאת ארץ גדולה. עד שהסתכלתי באטלס. מצאתי עבודה בתחום התיקים. נורא כיף לי, אני גרה בתל אביב, עם בן. הוא יהודי אז גם לו כיף כאן. אבל אני עדיין מנסה להתגבר על הבעיה שיש לי מהסיפור שלי עם עמי. כל יום שאני הולכת לעבודה, אני שוכחת את הדרך בחזרה לביתי. אז כל בוקר אני זורקת אבנים ברחוב, כדי שאני לא אשכח את דרכי הביתה. אבל זה לא משהו רציני, אני חושבת… אחי עומרי מת ממנת יתר, בן הפך לדוס. הוא רצה לעבור לירושלים, לא רציתי, הוא התגרש ממני. בעבודה צחקו עלי. בגלל תופעת פיזור האבנים שלי. הם פיטרו אותי, הם אמרו שהם צריכים לעשות קיצוצים, אני לא האמנתי להם. ידעתי שזה הקטע עם האבנים.. הרי אין בעיות קיצוצים בישראל… ואתה יודע יומני, מה גיליתי אחרי שבן עזב אותי? כשהיינו נשואים הוא צילם אותי בחשאי בדרך לעבודתי! אני כל כך כעסתי עליו אז. אני לא מאמינה שאנשים כאלה חוצפנים! כמו המכשפה מהסיפור שלי! היא פיטמה אותי, ואז ניסתה לאכול אותי, אני עדיין מנסה להתגבר על הקטע של הפיטום..פשוט בא לי לבכות! הבנתי לאחר שבוע, שהחיים שלי לא משהו. אני שמעתי על זה שבישראל יש איזה פסיכולוגית מאוד טובה. קוראים לה אני חושבת ורדה רזיאל ז´קונט. היא אמרה לי ככה: "תתאבדי, תרצחי את עצמך, אם זה יגרום לך להרגיש טוב, את יכולה לפטם את עצמך לפני שאת מתאבדת. או…או ש,הנה יש לי רעיון עוד יותר טוב, תהרגי את בן, ואז תתאבדי. אה, נכון זה רעיון טוב? אז לא תסבלי בכלא." חשבתי על מה שהיא אמרה, אבל…זה נראה לי די מוגזם. אני התחלתי לכתוב סיפורים קטנים משל עצמי. חשבתי להיות סופרת, עד שעלה לי הרעיון לעמי ותמי 2! זה רעיון מצויין, המכשפה חוזרת לקחת אותנו, ואנחנו מפטמים אותה, ואוכלים אותה בסוף. ואז אנחנו מקיאים אותה, כי היא מגעילה. נכון שזה ממש סיפור מצחיק, נחמד, הא? – אז הלכתי לאולפני האחים גרים (GB, הם מתחרים של WB), הם אמרו שהם חשבו על זה הרבה, אבל לא קיבלו את הסיפור שלי. הם ענו לי אחרי 5 דקות. בקיצור, הוצאתי את הספרים שלי לאור, הנה חלק מהשמות שלהם: "מנת יתר", "הארי פוטר – אבן השלפוחית", "רחוב סומסום – קיפי יוצא מהארון" ועוד… הם לא הצליחו לי כל כך. הרבה אנשים לא קנו אותם, 99.9% מאוכלסיית ישראל לא קנו אותם. המשכתי לחפש עבודה, לא מצאתי. עד שנזכרתי במה שורדה רזיאל ז´קונט אמרה לי. אז, השגתי אקדח וכדור מחברים של אח שלי, הלכתי לדירה של בן. איימתי עליו באקדח, עשיתי איתו שיחה קטנה על מה שהוא עולל לי, ויריתי. הוא מת על המקום. אז כיוונתי את האקדח לראשי, עצמתי עיניים, וראיתי את כל חיי חולפים מולי, ואז, לחצתי על ההדק, ולא יצא כלום. פתחתי את עייני, פחדתי למוות, ואז נזכרתי שחברים של אח שלי הביאו לי רק כדור אחד! למהרה המשטרה גילתה שזאת אני. עכשיו אני נמצאת בכלא. אבל רק לכמה שנים. אבל היו לי חיים די טובים… אתה לא חושב כך, יומני? (מצורפת תמונה).
ב-ה-צ-ל-ח-ה!
