פינת המתלבט - ריגושים בזוגיות |שוקו

[Liroy26]

פינת המתלבט - ריגושים בזוגיות |שוקו

אתם בזוגיות כבר כמה חודשים טובים, הכל נפלא ואתם כבר מפנטזים לכם על החתונה. אבל פתאום מגיע אותו בחור זר, אותו חבר חדש, שמבלי ששמתם לב מתחיל לעורר בכם כל מיני דברים. אתם לא ממש נמשכים אליו או מפנטזים עליו, וברור לכם שעל הזוגיות לא תוותרו בחיים והוא בכלל לא הטיפוס!..אבל...יש משהו בו שרוצה שמגרה לכם את הבפנוכו. שמריץ לכם פרפרים בבטן. שמעביר בכם צמרמורת. שדוחף בכם לטעום מהפרי האסור...

מה עושים? או מה שמא צריך לשאול מה לא עושים? מנתקים קשר או מקלחת קרה

לפני כל פגישה? טועמים או מתנזרים? משתפים את בן הזוג או שומרים את התחושות לעצמכם? הפינה לשיפוטכם.

 

[daniel365]

הפרי האסור... ../images/Emo187.gif

יסלח לי לירוי שאני מחזיר את התשובה בניסוח ישיר אליו - פשוט הניסוח קל יותר. ההערות וההארות שלי הם לכלל הקוראים... אני לא חושב שיש מקום לדאגה|מי אמר ורדה רזיאל ז´קונט?|

. אותו חבר חדש שגורם לאיזשהו פרפור בבפנוכו לא מעיד על האהבה

שיש לך ואתה נותן

ומקבל

, על הזוגיות

וההרמוניה

שיש ביניכם, על כל האינטימיות

הקיימת בין בני זוג שנמצאים ואוהבים זמן לא מבוטל... זה קורה

. הוא משהו חדש

וקצת מרגש עקב כך, הוא מסקרן

כי לא מוכר, הוא מגרה את הבפנוכו - כי הוא עוד לא היה שם... אבל הנזק שהפרי האסור יחשף לפיך הוא גדול מדי. החרטה הפנימית תאכל אותך (אם יש לך מצפון...) וסתם תרגיש חרא. וכמו שכולם יודעים - חרא צף - ואז גם המערכת יחסים תיפגע וגם אולי תיגמר...

לא לטעום מהפרי האסור

. לעשות מקלחות קרח

(לי אישית לא עוזר ב

), להימנע ממפגשים, מטלפונים

או בכלל. ואולי אם אתה מספיק חבר טוב של אותו חדש בשכונה - אולי אפילו להגיד לו את מה שאתה מרגיש ואם הוא מספיק אינטיליגנט

, רגיש ולא ירצה לפגוע בך ובאהבה

שיש לך - הוא יעזור לך להתנתק ממנו... זהו שיפוטי. אני.

 

[guy1974]

חתיכת נושא ../images/Emo59.gif

אני חושב שגם במצב של זוג נשוי (סטרייטים) תמיד יש את הפיתוי רק שאולי ההגדרה והכתובה שהם נשואים קצת יותר עוצר "מלקפוץ על המציאה" מה שבדרך כלל לא קיים בזוגיות הומוסק´ ולכן הפיתוי גדול יותר. אז ככה, מקלחת קרה עוברת מהר, ניתוק הקשר יכול להיות פתרון זמני או יותר נכון בריחה ואז מחר מחרתיים יופיע מישהו חדש ששוב יהפוך לנו את הבטן. לגבי טועמים או מתנזרים, זה קצת מחזיר אותי לסקר שעלה כאן "יחסים פתוחים", אם ישנה הסכמה בין בני הזוג שמותר לטעום אז זה אפשרי... אבל גם כאן זה הרי בור בלי תחתית, תמיד נרצה עוד ועוד ואיפה הסוף? זה הרי עניין של זמן לפי דעתי עד שהמערכת זוגיות תקרוס. אבל אם אין הסכם "פתיחות", יש מקום לשבת ולעשות חושבים עם עצמך, האם כדאי לסכן את הזוגיות בשביל זה? איזה הרגשה תציף אותנו אחרי שזה יסתיים? (בוא נגיד 2 דק´ אחרי הגמירה

) שיתוף בן-הזוג יכול לפעמים להיות המקור לפתרון, אולי הוא יהיה זה שיציע לך ללכת ולטעום? אולי שלישיה? מצד שני זה לפעמים קצת מפחיד לשתף בתחושה כזו את בן הזוג, כי מה הוא ירגיש/יחשוב? האם באמת נצליח להבהיר שזה לא שאנחנו הפסקנו לאוהב/לחשוק/לרצות בו אלא שמשהו קורה לנו, ההתהפכות הזו של הבטן שמשגעת אותנו. שיתוף כזה יכול להיות קצת פוגע אבל מצד שני אולי יכול להביא להבנה בין בני-הזוג. בכללי אני חושב שבמהלך כל החיים אנחנו נתקל במקרים כאלו, וזה חלק מאתגרי החיים שאי אפשר להתעלם מהם. לי אישית מצבים כאלה לא עושים טוב, זה לפעמיים גורם למחשבות מיותרות אבל בסופו של דבר יש לעשות קצת חושבים לפני שקופצים לטעום את...

 

[amet]

בהחלט נושא לא קל

אני מאמין שזה קורה לכל אחד מאיתנו. אני יודע שזה לא הכי נוח, וכן מעלה פחד בבטן, אבל אני גם הבנתי שכמו שגיא אומר כל החיים אנחנו "נתקל" בבפיתויים. אבל אנחנו צריכים להבין שזה יהיה כל הזמן הפיתוי הזה, צריך לתת לפחד להיות, לחוות אותו, לראות לאן זה לוקח אותנו. אני מאמין שאנחנו כל הזמן רוצים עוד ועוד, זה כמו שאדם מרוויח הרבה כסף והוא רוצה עוד, ומה יוצא בסוף כעס ותסכול ותחושת אי סיפוק. אדם שיש לו בגדים והוא רוצה עוד ועוד, כל הזמן יש לנו את הרצון לעוד, זה חלק מייצר החמדנות שקיים בתוכונו. אבל, אם נשב עם עצמנו, ונבחן את הזוגיות שלנו, ונראה מה אנחנו נותנים ומה אנחנו מקבלים, ואז נחליט אם כדאי ללכת על זה או לא. הכוונה לסיים את המערכת יחסים שלנו בגלל אותו פיתוי ריגעי. אני אומר ודוגל בלדבר עם הבן זוג שלנו על זה, ברוב המקרים לא מדברים על זה מחשש שאיך יגיב הבן זוג, והאם זה יוביל לסוף המע´ יחסים שלנו. הפחד הוא רגש חזק הוא משתק אותנו בכל איברינו, אבל בהחלט לא תורם לנו. לפעמיים אני נבהל כשאני רואה משהו ועלה בי התחושה וואלה הייתי נכנס איתו למיטה, או רק הייתי רוצה לגעת בו, זה מפחיד ללא ספק, אבל אני מבין שאני יכול להסתכל, ולהנות מאותו יופי. אבל לא מעבר לזה. שום מקלחת קרה, שום פתרון אחר, צריך לשבת עם עצמך קודם ללכת עם זה יום יומים ואז לשבת ולדבר על זה, לשחרר את זה, עם אותו אדם שאוהב אותך, בן זוג נמצא שם גם בשביל רגעי הפחד אז בוא ספר לי קצת, על רגעי הפחד......" ו.....דבר אחרון אם אתה נמצא במצב שאתה חייב לנסות, ואתה רוצה לבדוק היכן אתה עומד, אין מה לעשות להסביר לבן זוג שאתה מוכן לקחת את הסיכון שני דברים יכולים לצאת מזה. א- אתה תראה ותחווה את הרגע ותבין שזה נחמד, אבל לא מעבר לזה, ואז זה יחזק מאוד את המע´ יחסים שלך, ובפעם הבאה הפחד והבלבול יהי קטן יותר. ב- אתה תבין שאתה לא במקום הנכון, ותסיים את הסוגיות שלך, ותמשיך הלאה לאן שחשקה נפשך, בהצלחה אמט

 

[עודד א]

מניסיון

לחשוב טוב טוב טוב לפני פעולה. מקלחות קרות? התנזרויות מפגישות או תמונות של נעמי בלומנטל וגילה גמליאל - כל מה שימנע ממך את ההתנסות. אני מכיר את התחושה של להיות במערכת יחסים ארוכה, בה הכל מוכר וידוע ולפתע מגיע משהו חדש ומרגש. במצב כזה חשוב לזכור את כל הטוב שמחכה לך בלילה במיטה. את הרוך, הביטחון, החום והאהבה. מי שיש לו זוגיות יודע במה מדובר. הריגוש יכול להיות מעניין, אבל יכול להיות מאכזב ומאוד!!!! יכול להתגלות אדם שמטרתו אינה זהה לשלך. אולי הוא מעוניין בסטוץ. אתה יודע מה? אולי הוא לא מעוניין בכלל. אז נשאלת השאלה אם הכל שווה את ההקרבה הזו. ועכשיו, אחרי כל זה, הגיע הזמן לבלבל קצת את היוצרות. יכול להיות שאותו ריגוש הוא הוא הדבר האמיתי. יכול להיות שמה שאתה מרגיש לא קשור לאדם החדש, אלא לבעיות הנובעות ממערכת יחסים כזו או אחרת. אם השבתם על אלה בשלילה- מצויין!!! לכו חבקו את בן זוגכם, שימו דיסק טוב ותבינו איזה מזל יש לכם. תם הטקס.

 

[amet]

היי עודד המעודד

יפה ונחמד מה שכתבת, אבל אני אתייחס לחלק האחרון שכתבת "יכול להיות שאותו ריגוש הוא הוא הדבר האמיתי. יכול להיות שמה שאתה מרגיש לא קשור לאדם החדש, אלא לבעיות הנובעות ממערכת יחסים כזו או אחרת." ומה אם אחרי תקופה ארוכה של מע´ יחסים למשל שנה, פתאום הבן זוג כן רואה את החדש ומתרגש, ומבפנים משהו מאוד מאוד חזק קורה לו. ואז הוא מחליט שאת המראה הזה הוא אוהב וזה מה שהוא רוצה לי אישית מניסיון כבר ברור כמה אכזבה מצפה שם אבל אתם חושבים? האם אחרי תקופה ארוכה אנחנו יכולים לגלול שבעצם מה שאנחנו אוהבים, אנחנו לא בדיוק אוהבים. והאם זה באמת קשור לבעיות במערכת יחסים עצמה????

 

[Liroy26]

יש הרבה הגיון בדברים שלכם

ברור לי שאין ולא תהיה לי כוונה שלא לדבר על יכולת לבגוד בבן הזוג שלי. רק המחשבה על המבט שיהיה לו בעיניים ברגע שאספר לו כי טעמתי מהתפוח האסור מקפיאה אותי על מקומי. אני ילד טוב, אין לי אומץ לעשות כאלה דברים. גם לא רואה את עצמי במיטה עם מישהו אחר שהוא לא בן הזוג שלי. אבל...אני בניגוד לרובכם נמצא במערכת יחסים מעט שונה. פער הגילאים, אופי בני הזוג, תחומי עניין לא משותפים מהווים אחוז גדול יותר במה שאין לנו במשותף מאשר במה שיש. וזה קשה. יודעים מה? אפילו קשה מאוד. יש את הזמנים שהכל נפלא וקסום ויש את הפעמים שלא...ואילו הזמנים הכי קשים. מצד אחד טוב לי כמו שאף פעם לא היה, מצד שני חסר לי משהו, חסר לשנינו. אז אפשר לנסות לגשר, להתעניין בתחומים שלא עמדו בראש מעיני עד עכשיו, לעבוד על "הביחד" עד כמה שאפשר. אבל זה לא קל. מצד אחד כיף לי לצאת רק עם חברים ל"תכלת", ללכת עם חברים לראות סרטי אימה ואלימות, מצד שני חבר טוב אני לא יכול לנשק באמצע הריקוד כי בא לי, אני לא יכול להחזיק את היד בקטעים מפחידים. וזה קצת חסר לפעמים. וכאן בעצם טמונה השאלה - מה עושים בזמנים היותר קשים? יצא לכם להתקל במצבים שכאלה או שיש לי עליהם בלעדיות?

 

[amet]

היי לירוי

מההכרותהקצרה שלי איתך אני בטוח כי אתה לא תטעם מהתפוח האסור מבלי לשתף את בן זגוך לפניי זה. הקושי שאתה מדבר עליו הוא בהחלט לא קל. יש בן זוג, יש אהבה, אבל נראה כי ישנו כאן משהו בבסיס שהוא חסר. העבודה לעולם לא קלה, מאחר וכל אחד מאיתנו ברגע שהוא חושב שצריך לשנות משהו, אז זה מבהיל ואנו מתחילים לחושב שצריך לוותר על כל מיני דברים, מה שלפי דעתי בהחלט לא נכון. אחד הדברים שאני יכול להציע, זה לשבת ולדבר על הדברים, יחד עם הפחד שיעלה בך מבפנים או בבן זוג שלך, כמו "ומה יהיה אם לא נגיע לעמק השווה" "מה יהיה אם לא נמצא משהו משותף". אני חושב שזה המקום לראות מה כל אחד כן יכול לתרום למערכת הזוגית. פעם דיברתי עם חבר, ואמרתי לו שאני לא אוהב ללכת למסיבות שקוקי שלי אוהב ללכת, אבל אז החבר אמר לי "חלק מהזוגיות זה גם להיות איפה שהחבר שלך אוהב גם אם אתה לא הכי נהנה, מה שחשוב פה זה שבהן זוג שלך נהנה, הוא נהנה לראות שאתה שם יחד איתו. כמו שאתה אומר פתאום בא לך לנשק או לחבק באמצע ריקוד, או באמצע קטע מפחיד מתוך סרט, וכו´. אני חושב שכדאי לדבר, אחרת אתה נשאר עם מטען כלכך גדול בבטן שלא תמיד זה עדיף על כל החששות שלנו. כדאי לדבר גם אם הדבר מוביל למין "סוף", בסוף אולי תראו שכן אפשר לעשות יותר אחד למען השני ולא להיות תקוע ב "זה מה שאני אוהב ואת השאר לא ולכן אני לא יעשה". לך תדבר אחרת מה שאתה תשדר ממילא הוא או אתה תרגישו וזה ייצור מתח לא נעים, ואתה בטח כבר יודע מה קורה כשמותחים את החוט יותר מדיי........ באהבה אמט

 

[עודד א]

|מחפש בנרות כותרת|

קודם כל רצוי לדבר ולדבר ולדבר ולהבין מה חסר לכל צד. לפעמים הדברים החסרים הם כל כך טריוויאלים, עד שפשוט וקל לתקן אותם. דוגמא: האקס התעניין בתוכניות של "שפץ ביתך". מי שמכיר אותי יודע שאין ולא יהיה אדם עם ידיים שמאליות יותר משלי. אבל - אחרי שמיסדנו לנו טקס של צפייה משותפת בתוכניות האלה, התחלתי גם אני להתמכר אליהן אט אט. הסידור היה שאני מקבל את הרעיונות, ממליץ והוא יישם עם היכולות הטכניות המופלאות שלו. למזלו, הוא יישם את ההמלצות שלי, רק הפוך. הבעיה מתחילה כשהדברים אינם דו צדדיים. דוגמא: הוא מעולם לא התחבר לכל נושא השתתפותי בפורמומים למיניהם. אני אציין בפעם המאה, שהאיש לא טרח לבקר בפורום שאני מנהל כמעט אף פעם. המסקנה - שווה לדבר ושווה להתאמץ ביחד. נקודה שנייה - בני הזוג צריכים להבין שלכל אחד מהם תחומי עניין שונים והם יכולים לעסוק בהם גם לבדם. דווקא כאן אני יכול רק להעריץ את האפשרות שלך ללכת ל"תכלת" עם חברים ובלעדיו וזאת בלי לקבל "הטפות" כשתחזור. אני לא מאמין גדול בלצרף את בן הזוג באופן קבוע לבילוי שהוא לא אוהב. אתם שני אנשים שונים, בני גילאים שונים. ניתן ללמוד המון מתחומי העניין השונים שלכם ולהפיק הנאה גם מדברים חדשים. אם זוג לא ישכיל לגשר על הפערים הללו בזמן, הרי שסופו יהיה אחד משניים: או פרידה, או תסכול מתמשך. כשמופי בהתהוות, אני יכול לומר מהתבוננות מהצד שיש זוגות (רמז, רמז, רמז) שיש להם את היכולות לגשר ויש כאלה שלא. אני והאקס דוגמא לכך.

 

[amet]

הגשמה

הגשמה במקום שבו יש כנות שם יש הבנה במקום שבו יש הגינות שם יש שלוה במקום שבו יש שיתוף שם יש חברות במקום שבו יש אהבה שם יש התממשות והגשמה באהבה ורק אהבה ועוד אהבה

 

[Liroy26]

אתם שניכם אומרים דברים נכונים

אין ספק בכך. אם יש משהו שאני גאה בו הוא התקשורת הנהדרת שיש לנו. תמיד מדברים על הכל, תמיד אומרים מה שמרגישים ולא חוסכים במילים. אנחנו יכולים לנהל שיחה מבלי להוציא הגה, רק במבטים. אני יודע מה הוא מרגיש גם כשהוא לא לידי. זה מדהים, זה מיוחד ועבורי זה נדיר. אז הנה, ציינתי כל כך הרבה דברים טובים שמחזקים את מערכת היחסים והופכים אותה לטובה יותר. אבל... (כמה שלמדתי לשנוא את המילה הזאת) מה עושים בתקופות שלא הכל ורוד, שגן העדן הפרטי כבר לא כל כך מעניין, שפתאום רוצים יותר, רוצים אחר, רוצים לבד. כשכל כך חסר לכם בפנים שזה כואב. אני לא בהכרח מחפש תשובה, כי אני יודע שאין אחת כזאת, לפחות לא חד משמעית. או שאולי כן?

 

[guy1974]

הדשא של השכן ורוד יותר?!

קצת קשה לחיות בסרט "שהכל ורוד", בין כל בני-זוג יש את הרגעים היותר כייפים ואת אלה שנשבר ה-

. ולמי מאיתנו אין עיניים גדולות? הרי תמיד אנחנו רוצים עוד ועוד, תמיד הדשא של השכן ירוק יותר, תמיד חדש זה נראה טוב ומרענן ועוד הרבה דוגמאות (פלצניות משהו

) כל זה קורה בין הרבה בני זוג בכל מיני תקופות מעבר, השאלה היחידה שעולה לי מהכתוב זה עד כמה חזק מרגיש מבפנים המשפט: "כשכל כך חסר לכם בפנים שזה כואב" ונכון אין לזה תשובה חד-משמעית שמישהו יכול לתת, לפעמים זה ירידה קלה ברגש ואז זה קצת כואב ומערער ואם נותנים לזה קצת זמן אז הכל מסתדר אבל התשובה האמיתית בסופו של דבר נמצאת בפנים.

 

[amet]

תקשורת היא נהדרת

אך מה קורה כשרק מדברים ודברים לא זזים. כל הרעיון בשיחה, דיבור, שיתוף, הוא בעצם להביא אל פני השטח את ההרגשה את החוסר שמרגיש לנו מבפנים. ואז אמור להתחיל התהליך של צמיחה וגדילה. אך אנו מוצאים את עצמנו מדברים משתפים ודברים כביכול לא זזים, הבעיה היא אז לא בתקשורת אלא בהתייחסות אל ההרגשה שלנו אל התחושה. כך לפחות אני רואה את פניי הדברים. וגם כמו שאמרת אולי אפשר למצוא נושאים שיענינו את שני בני הזוג ובכך להביא אל תוך המערכת הזוגית, משהו חדש ומרענן. אני מכיר את המקום הזה של הפחד, אולי ממקום שונה כך שלגביי הרגשת הפחד אני יודע כמה זה לא נעים. כשאני בדילמות לא קלות, אני בהחלט מעדיף להיות לבד עם עצמי ולראות מבפנים, מה אני רוצה? מה אני באמת מרגיש? ומה עוצר אותי מלעשות את מה שאני רוצה ומרגיש? זהו שלב לא קל, אך הכרחי. כל שנותר הוא זה פשוט לחבק אותך חזק ועוד ועוד ועוד......

.. באהבה ענקית אמט

 

[דרור22]

פינת המתלבט - הפרשי גילאים../images/Emo4.gif

מה המשמעות של הפרשי הגילאים במערכת יחסים? האם נער בן 19 יכול למצות את עצמו עם משהו בן 32? (דוגמה לא ממש היפוטתית) האם להפרשי גיל כל כך גדולים יש מקום לגישור? תחומי עיניין? סטטוס כלכלי? מצב משפחתי? ארון? נורא קל לזרוק את המשפט " האהבה תנצח את הכל" - אך האם באמת זה ככה? או זו רק אשליה שהיינו רוצים להאמין בא. ועכשיו מנסיוני האישי- היתה לי מערכת יחסים עם אדם מבוגר ממני- (כן זה ההוא בן ה -32) וכשהייתי בתוכה- לא היה איכפת לי כש משפט "כשהזין עומד המוח לא חושב" ו"האהבה עיוורת" יתאים לתיאור של המצב ששרר- התעלמנו לחלוטין מהגישורים שהיה צריך לעשות - מהפרשי הגילאים, משוני בניסיון המיני (הוא הראשון שלי, ואני המי יודע אלף ומה...) האם הוא היה טוב אלי? או שמה הייתי הצעצוע שלו? תשובות אין לי ואולי אף פעם לא יהיו. בסופו של דבר נפרדנו - ובהסתכלות לאחור אני חושב שאהבה היתה, משיכה היתה, היה רק חסר גשר - שיחבר את העולמות, לעוד קשר כזה לא נראה לי שאני אתן הזדמנות (אבל מי יודע) - מה שכן היה צורך בהרבה עבודה קשה כדאי לגשר על הפערים. האם ניתן לבנות גשר כזה? או שעדיף לוותר עליו? חברים יקרים-אנא תרמו את דעתכם האישית ומניסיונכם הרב שלכם באהבה וגאווה דרור22

 

[guy1974]

לא מתוך ניסיון אבל...

אין ספק שכמדובר בהפרש גילאים של עשור ישנם תחומי התענינות, תחביבים,העדפות לבילוי, קו מחשבה ועוד מיליון ואחת דברים שונים. אם ניתן לגשר על הדברים זה בעיקר תלוי בשני בני-הזוג ובמיוחד בכל אחד מהם לחוד, מה כל אחד מוכן לתת/לוותר מעצמו בשביל האחר ובשביל המערכת. אני חושב שגם אם יש הפרש של עשור בין השנים ולדוגמא הצעיר יותר רוצה לצאת יותר, לבלות ולהשתולל והבן-זוג משתף פעולה והם באמת באותו ראש אז אין שום בעיה אבל אם הבן זוג לא משתף פעולה זה עלול לתת הרגשה של מחנק, שמשהו עוצר ואז באמת שקשה לגשר על הפערים. לא תמיד הדבר הנכון הוא באמת למצוא את הגשר הזה, כי לפעמים זה לא באמת גשר אלא פשרה/ויתור. אני אישית יכול להגיד שזה לא נשמע לי רעיון טוב הפרשי גילאים כ"כ גדולים והייתי משתדל לא להכנס למערכת יחסים כזו.

 

[white star]

גם לי יש הפרש גיל עם החבר

הוא בן 42 ואני בן 23.כל עוד לנו זה לא מפריע לא איכפת לי הגיל שלו והעין העקומה של הסביבה

 

[Liroy26]

אין לי תשובה לתת לך דרור...

צירפתי את הודעתך לשרשור שהתחלתי כך שאולי שנינו נוכל למצוא תשובה או הארה לבעיה משותפת.

 

[.m]

האהבה תנצח ?

אני רוצה להגיד שכן. אני מאמינה שכן. אבל... (חייב להיות אחד כזה

) אבל יותר משאני מאמינה שהאהבה תנצח, אני מאמינה שלחיים דרכים משלהם. לפעמים אנחנו פוגשים אנשים שנראים לנו חשובים, ובדיעבר מתגלה שהם בסה"כ הובילו אותנו אל אנשים אחרים... לפעמים אנשים שנראים לנו שוליים מתגלים בשלב כלשהו כמשמעותיים מאוד להמשך חיינו... לפעמים יש אנשים מסויימים שנכנסים לחיינו בנקודה כלשהי - יוצאים מהם בנקודה אחרת - וחוזרים שוב בזמן מאוחר יותר, כשבכל פעם הם ממלאים תפקיד אחר... זה דיי קשה לזהות ב"זמן אמת" את המטרה שלנו בחיים של אנשים אחרים, ואת מטרת נוכחותם בחיינו. כשפגשתי את אקסי היקר הודעתי לו חגיגית שנתחתן. היינו בני 16. הוא צחק, ואמר "אפילו בחלומות אני לא מתחתן איתך". אני התעקשתי שאנחנו עוד נתחתן. ונתגרש. עד גיל 23 עשינו את שניהם... והעובדה שידענו שעוד נתגרש, שזה בעצם סידור זמני, לא מנעה מאיתנו לתכנן את שארית חיינו ביחד. אתם יודעים מה - אני לא מצטערת על שום דבר. במבט לאחור הייתי עושה את הכל בדיוק אותו דבר, כי החוויה הזאת היא חלק ממה שהופך אותי למי שאני היום. בלעדיה הייתי אחרת. ומה רציתי להגיד: שמה שצריך לקרות - תמיד קורה. לא תמיד אנחנו יודעים מה אמור לקרות, לא תמיד אנחנו חושבים שאנחנו רוצים שזה יקרה, לא תמיד מה שאנחנו חושבים שצריך לקרות באמת צריך לקרות... אבל מה שצריך לקרות - קורה. ואולי לא כדאי לחשוב כל פעם 30 שנה קדימה, אלא להנות מעכשיו. מהיום. מהרגע. מתוך הבנה שמחר דברים יכולים להשתנות. וגם אם השינוי הוא קשה, וגם אם זה שינוי שנכפה עלי, כנראה שיש לו סיבה. כי בשורה התחתונה - אם לחזור לנושא הספציפי של בני זוג - הגבר של חיי יגיע. יתכן הוא בן-זוג לשעבר, שהקשר איתו הסתיים כי הזמן עדיין לא התאים. יתכן וזה מישהו חדש שמעולם לא היכרתי קודם. יתכן וזה חבר טוב שיש לי מתחת לאף המון שנים. זה לא משנה, הוא יגיע.

mai