פינת הנוסטלגיה
שלום לכם ריקי, איני מסכים עם ההקבלה בין סיפורם של ד.ל. וסיפורם של ג.מ. ודנה מאחר שקבלת המסקנה תוביל אותנו להשוואה שבין נתן דורסט ודליה ולזה שנינו לא יכולים להסכים. איני רוצה לפתוח מערכות חדשות או לשחרר טראומות (כי באמת במבט לאחור זה אפילו יותר מצחיק מהמקור) אלא ליסד פינה חדשה - ``פינת הנוסטלגיה`` אשר עשויה להכניס חדשים ישנים אשר לא הכירו את יוסף לעולם שלנו. אשתדל להיות פחות רע הפעם - לא בטוח שהצלחתי אבל מבטיח לנסות - לכן בלי שמות בסיפורנו הפעם דאווס של לפני כ - 10 שנים. חויה שלא אשכח. בתקופה ההיא נטו באיגוד לשלוח משפחה אומנת אשר עזרה לנופשים להתארגן בתוך אתניה. באותה שנה מונו לתפקיד משפחה עם רקע קיבוצי. האב לוחם ידוע וקצין במילואים והאם - ללא מאפיינים מיוחדים. החברה האלה הגיעו עם המון רצון טוב ושקים של נחישות לקיים קייטנה לפי קווים אשר טוו בארץ. הבעיה היתה שהאב לא כ``כ הבין שלא מתנהגים עם בני 15 כפי שמתנהגים עם בני 23.בין החוקים אשר פורסמו: בין השעות 4-2,10 בלילה חובה לשהות בחדרים האישיים ( במהלך השנים הבנתי שה``עוצר`` ההוא תרם רבות להבנתי את הבעיה הפלסטנאית ןלדעותי הפוליטיות) במהלך סיפורנו התמזל מזלי וזכיתי לתשומת לב של אחת מהנופשות. תגובתם של החברים(אב/אם הבית) היתה קשה מספר פעמים במהלך שעת ה``עוצר`` זכיתי לכך שהסיור עבר דרך חדרי ובדק אם מיטתי מאוישת. באחד הלילות בעודי מבלה בחדר ידידתי החדשה זכינו לדפיקות חזקות בדלת החדר נבהלנו וניסינו להמלט דרך המרפסת אך אז לקחתי שלוק חמצן פלוס משאף ונטולין ופתחתי את הדלת ובפתח אב ואם הבית. לטענתם הם עברו דרך חדרי וראו חלון פתוח ולכן רצו לחדר השני כדי לבדוק אם לא נפלתי מהחלון. סגרנו על כך שאני חוזר לחדרי והפעם הם מוכנים שלא לקשור אותי. למחרת בוקר עם הגעתי לחדר האוכל התבשרתי שהרופא מבקש לפוגשני. שמחתי לשיחה קלילה עם רופא ולקחתי איתי מחברת שורה ועט למקרה שהרצאתו תהיה מעניינת למדי. מה אגיד לכם, הרצאה כזאת לא קיבלתי אפילו מאבי ומבדיקה שערכתי כנ``ל גם חברי. הרופא לא האריך במילים אלא אמר (לא ציטוט) שאב הבית דיבר איתו וביקש לומר לי שבמקום הזה אין מקום להשתובביות ואם יש לי לחצים כדאי לפנות לאופציית האמבטיה וביחידות. זו היתה ההתייחסות של אז לבוגרים מתבגרים שכמוני. יחסם של אב/אם הבית כלפי פיזיוטרפיסטית מסוימת באותו טיול גרם לכך שהיא סירבה לצאת שוב לדאווס או להיות בקשר עם האיגוד לעולם ועד. שוב, זוהי נוסטלגיה, איני חושב לרגע שמקרים כאלה יכולים להשנות (ועוד לא הזכרתי את זה שהם גם טענו שהם הבטיחו להחזיר את הבחורה שלמה להוריה) והיו גם המון דברים אחרים בדאווס ועליהם כדאי שתכתבו... בתודה.
שלום לכם ריקי, איני מסכים עם ההקבלה בין סיפורם של ד.ל. וסיפורם של ג.מ. ודנה מאחר שקבלת המסקנה תוביל אותנו להשוואה שבין נתן דורסט ודליה ולזה שנינו לא יכולים להסכים. איני רוצה לפתוח מערכות חדשות או לשחרר טראומות (כי באמת במבט לאחור זה אפילו יותר מצחיק מהמקור) אלא ליסד פינה חדשה - ``פינת הנוסטלגיה`` אשר עשויה להכניס חדשים ישנים אשר לא הכירו את יוסף לעולם שלנו. אשתדל להיות פחות רע הפעם - לא בטוח שהצלחתי אבל מבטיח לנסות - לכן בלי שמות בסיפורנו הפעם דאווס של לפני כ - 10 שנים. חויה שלא אשכח. בתקופה ההיא נטו באיגוד לשלוח משפחה אומנת אשר עזרה לנופשים להתארגן בתוך אתניה. באותה שנה מונו לתפקיד משפחה עם רקע קיבוצי. האב לוחם ידוע וקצין במילואים והאם - ללא מאפיינים מיוחדים. החברה האלה הגיעו עם המון רצון טוב ושקים של נחישות לקיים קייטנה לפי קווים אשר טוו בארץ. הבעיה היתה שהאב לא כ``כ הבין שלא מתנהגים עם בני 15 כפי שמתנהגים עם בני 23.בין החוקים אשר פורסמו: בין השעות 4-2,10 בלילה חובה לשהות בחדרים האישיים ( במהלך השנים הבנתי שה``עוצר`` ההוא תרם רבות להבנתי את הבעיה הפלסטנאית ןלדעותי הפוליטיות) במהלך סיפורנו התמזל מזלי וזכיתי לתשומת לב של אחת מהנופשות. תגובתם של החברים(אב/אם הבית) היתה קשה מספר פעמים במהלך שעת ה``עוצר`` זכיתי לכך שהסיור עבר דרך חדרי ובדק אם מיטתי מאוישת. באחד הלילות בעודי מבלה בחדר ידידתי החדשה זכינו לדפיקות חזקות בדלת החדר נבהלנו וניסינו להמלט דרך המרפסת אך אז לקחתי שלוק חמצן פלוס משאף ונטולין ופתחתי את הדלת ובפתח אב ואם הבית. לטענתם הם עברו דרך חדרי וראו חלון פתוח ולכן רצו לחדר השני כדי לבדוק אם לא נפלתי מהחלון. סגרנו על כך שאני חוזר לחדרי והפעם הם מוכנים שלא לקשור אותי. למחרת בוקר עם הגעתי לחדר האוכל התבשרתי שהרופא מבקש לפוגשני. שמחתי לשיחה קלילה עם רופא ולקחתי איתי מחברת שורה ועט למקרה שהרצאתו תהיה מעניינת למדי. מה אגיד לכם, הרצאה כזאת לא קיבלתי אפילו מאבי ומבדיקה שערכתי כנ``ל גם חברי. הרופא לא האריך במילים אלא אמר (לא ציטוט) שאב הבית דיבר איתו וביקש לומר לי שבמקום הזה אין מקום להשתובביות ואם יש לי לחצים כדאי לפנות לאופציית האמבטיה וביחידות. זו היתה ההתייחסות של אז לבוגרים מתבגרים שכמוני. יחסם של אב/אם הבית כלפי פיזיוטרפיסטית מסוימת באותו טיול גרם לכך שהיא סירבה לצאת שוב לדאווס או להיות בקשר עם האיגוד לעולם ועד. שוב, זוהי נוסטלגיה, איני חושב לרגע שמקרים כאלה יכולים להשנות (ועוד לא הזכרתי את זה שהם גם טענו שהם הבטיחו להחזיר את הבחורה שלמה להוריה) והיו גם המון דברים אחרים בדאווס ועליהם כדאי שתכתבו... בתודה.