"פרדריק! אתה יוצא החוצה עכשיו!"
פרדריק עצם עיניו בחוזקה ברגע שהוא ראה את התהום הנפערת לרגליו "לא אמא, לא!" הוא התחיל לרעוד בכל גופו עכשיו נתגנבה נימה של עצבנות לקולה של אימו (מה שרק הגביר את חרדתו) "אני סופרת עד שלוש ועוזבת, כדאי לך לפתוח עיניים לחזור על התרגילים שלימדתי אותך! הפעם אני לא קופצת ותופסת אותך! ברור?" פרדריק ענה בקול מהסס "ככככן אאימא" ואז הוא הרגיש את האחיזה בעורפו מחלשת ונפתחת, האויר התחיל לזרום סביבו במהירות הולכת וגוברת אך פרדריק המשיך בסירובו להאמין שאמא שלו לא תציל אותו והשאיר את עיניו סגורות "פרדריק" קולה של אמא נשמע כל כך רחוק "פרדריק תפתח את העיניים ומיד!" קולה של אמא היה בהול ולחוץ פרדריק פתח את עיניו וראה את הקרקע רצה לעברו הולכת וגדלה מרגע לרגע, אימה מילאה את פרדריק מה אם הוא לא יצליח?
