פינת הצומח ביפן - חודש יוני: אירוס והידראגאנה
כעת, לפי לוח השנה, הקיץ אכן הגיע. כל הארץ מכוסה ירוק, וכל הטבע עוטה את הלבוש האופייני של הקיץ. זה החודש בו אסיף הגרגרים מסתיים, ושטחי האורז מוצפים במים ושוב נשתלים/נטמנים בשדות שתילי האורז. החל מאמצע החודש עד בערך לאמצע חודש יולי, רוחות דרום-מזרחיות לחות נושבות מן היבשת, ובמיוחד כל יפן נעטפת במה שנקרא tsuyu או עונת הגשמים, שהינה עונה של מזג אוויר חם, לח ומדכא.
הפרח של חודש הזה הוא ללא ספק האירוס : hanasyōbu (לטינית: Iris ensata, var. hortensis). על צמח זה נאמר כי מקורו הוא מגידולי בר שצומחים בביצות קטנות המצויות בהרים הצפון-מזרחיים של יפן, משם הובא לפני כ-300 שנה ל- Edo (טוקיו של היום) ותורבת משם בכל רחבי יפן. זהו צמח עשבוני רב-שנתי המשתייך למשפחת Iridaceae. הגבעולים נישאים לגובה של 75-100 ס"מ, העלים הם ארוכים, דמויי חרב ומחודדים, עם עורקים סיביים עבים לאורך העלה, במקביל למרכז. הפרחים של במינים הרגילים הם בעלי שישה עלי כותרת בשני דורים: שלושת החיצוניים הינם גדולים, ולעיתים מעוגלים ושמוטים מטה, ושלושת הפנימיים הם קטנים ופונים כלפי מעלה. צבע הפרחים הרגיל הוא אדמדם-חום, אך קיימים פרחים בסגול-אדום, כחלחל-סגול, אדמדם-כחול ועוד. הפרחים המגיעים לקוטר של 20 עד 30 ס"מ אינם בלתי-רגילים, וקיימים מספר מאות של זני תרבות שפותחו מן האירוס ביפן.
ביפן יש חיבה גדולה ל-syōbuta ("שדה של אירוסים"), והידוע מכולם נמצא במתחם מקדש מייג'י, הוא מקדש Heian, ומצויים בו hanasyōbu רבים בטיפוח נרחב ומוקפד. ה-Syōbuta הזו, שהיה שדה מאד אהוב על הקיסרית Dowager Shōken (בת זוגו של הקיסר מייג'י), ממוקם בדרום-מערב למבנה המקדש, וגודל שטחו הוא כ-700 tubo (יחידת שטח שגודלה מעט יותר משני דונם). שמונים וארבעה זנים של אירוס פורחים בה בשפע עשיר של צבעים, והמראה כה מרהיב עד כדי כך שכל מומחה לבוטניקה נפעם למחזה השדה. קיים נוהג להזמין בכל שנה מספר מאות אורחים מאזורים שונים ומדינות אחרות לחזות ב- Syōbuta ולהינות מיופיו של המקום.
בין הפרחים היותר אהובים שב- hanasyōbu הינם:
1. ה-hanayame / ayame (ל: Iris Sanguinea, var. typica)
2. ה-kakistubata (ל: Iris Lavigata).
במקומות כאלה אהוב על היפנים גם גשרי הזיג-זאג מעץ, המרחף על גבי כלונסאות עץ, ועובר בינות האירוסים - הסיבה לצורת הזיגזג היא מן פילוסופיית זן הדורשת שימת לב ל"דרך", שאין לקחת אותה כמובנת מאליה ושיש לשים לשים לב לאן הולכים ולהיות מודעים לכל פנייה....ומי שלא ישים לב לדרך .... פשוט ייפול למים
הידרגאנה , ביפנית :ajisai (ל: Hydrangea macrophylla, f. otaksa) הינו שיח, הניראה לפעמים צומח בפינה של גנים, בעל תפרחות צפופות של פרחים נהדרים בצבירי גביעונים גדולים, בצורה של כדורי-יד. הפרחים בעת פתיחתם הם ירוקים, כחולים, סגלגלים, ורודים ועוד , אך צבע הפרחים משתנה לאחר זמן מה, ולכן נקרא ה- azisai גם בשם sitihenge ("שבעת המופעים"). צבע הפרחים מעיד גם על חומציות (רמת ה-pH) של האדמה - ככל שהיא חומצית הפרחים יהיו בצבע תכלת עד כחול וככל שהקרקע תהיה יותר בסיסית הפרחים יהיו בצבע ורוד עד סגול. בקרקע נייטרלית הפרחים יהיו בצבע לבן - ירקרק חיוור. הצמח זה התגלה לראשונה לעולם המדע ביפן.
קיים סיפור מעניין הקשור לשם הצמח. לפני כמאתיים שנה, בזמן שיפן רק החלה להתעניין בתרבות המערב, הגיע פרופסור פיליפ פון סיבולד לנגאסקי, שהיה בזמנו הנמל היחידי ביפן הפתוח לזרים וגם המקום היחידי בו הותר לזרים לשהות ביפן המסוגרת לעולם החיצון. פון סיבולד עסק בלימוד רפואה וטיפול בחולים, אך גם עסק בחקר החי והצומח של יפן, ותרם שירות מאד חשוב לפיתוח המדע ביפן. בזמן ההוא הזרים סבלו ממגבלות מגורים ותנועה קשות, והם נאלצו לגור בסביבה מצומצמת ולא מספקת. למזלו של פון סיבולד, הוא מצא נוחם תחת חסותה של מארחת צמרת, ששמה Otaki. הזמן ההוא בו פרח ה-ajisai בתפרחותיו, היה עונת הקיץ עגומה במיוחד בכל רחבי יפן, ומצב רוחה של המארחת ריגש במיוחד את פון סיבולד, עד כי לאחר חקירת הצמח הזה, הוא נתן לו לראשונה את שמו המדעי, וגם צירף את אליו את השם Otaki (בצורה הלטינית otaksa), כך שאנו יכולים אולי לשער את האינטימיות של הקשר ביניהם. ה-azisai תורבת מן ה- gaku-azisai (ל: Hydrangea macrophylla, f. azisai), הגדל פרא לאורך חופי יפן.
כעת, לפי לוח השנה, הקיץ אכן הגיע. כל הארץ מכוסה ירוק, וכל הטבע עוטה את הלבוש האופייני של הקיץ. זה החודש בו אסיף הגרגרים מסתיים, ושטחי האורז מוצפים במים ושוב נשתלים/נטמנים בשדות שתילי האורז. החל מאמצע החודש עד בערך לאמצע חודש יולי, רוחות דרום-מזרחיות לחות נושבות מן היבשת, ובמיוחד כל יפן נעטפת במה שנקרא tsuyu או עונת הגשמים, שהינה עונה של מזג אוויר חם, לח ומדכא.
הפרח של חודש הזה הוא ללא ספק האירוס : hanasyōbu (לטינית: Iris ensata, var. hortensis). על צמח זה נאמר כי מקורו הוא מגידולי בר שצומחים בביצות קטנות המצויות בהרים הצפון-מזרחיים של יפן, משם הובא לפני כ-300 שנה ל- Edo (טוקיו של היום) ותורבת משם בכל רחבי יפן. זהו צמח עשבוני רב-שנתי המשתייך למשפחת Iridaceae. הגבעולים נישאים לגובה של 75-100 ס"מ, העלים הם ארוכים, דמויי חרב ומחודדים, עם עורקים סיביים עבים לאורך העלה, במקביל למרכז. הפרחים של במינים הרגילים הם בעלי שישה עלי כותרת בשני דורים: שלושת החיצוניים הינם גדולים, ולעיתים מעוגלים ושמוטים מטה, ושלושת הפנימיים הם קטנים ופונים כלפי מעלה. צבע הפרחים הרגיל הוא אדמדם-חום, אך קיימים פרחים בסגול-אדום, כחלחל-סגול, אדמדם-כחול ועוד. הפרחים המגיעים לקוטר של 20 עד 30 ס"מ אינם בלתי-רגילים, וקיימים מספר מאות של זני תרבות שפותחו מן האירוס ביפן.
ביפן יש חיבה גדולה ל-syōbuta ("שדה של אירוסים"), והידוע מכולם נמצא במתחם מקדש מייג'י, הוא מקדש Heian, ומצויים בו hanasyōbu רבים בטיפוח נרחב ומוקפד. ה-Syōbuta הזו, שהיה שדה מאד אהוב על הקיסרית Dowager Shōken (בת זוגו של הקיסר מייג'י), ממוקם בדרום-מערב למבנה המקדש, וגודל שטחו הוא כ-700 tubo (יחידת שטח שגודלה מעט יותר משני דונם). שמונים וארבעה זנים של אירוס פורחים בה בשפע עשיר של צבעים, והמראה כה מרהיב עד כדי כך שכל מומחה לבוטניקה נפעם למחזה השדה. קיים נוהג להזמין בכל שנה מספר מאות אורחים מאזורים שונים ומדינות אחרות לחזות ב- Syōbuta ולהינות מיופיו של המקום.
בין הפרחים היותר אהובים שב- hanasyōbu הינם:
1. ה-hanayame / ayame (ל: Iris Sanguinea, var. typica)
2. ה-kakistubata (ל: Iris Lavigata).
במקומות כאלה אהוב על היפנים גם גשרי הזיג-זאג מעץ, המרחף על גבי כלונסאות עץ, ועובר בינות האירוסים - הסיבה לצורת הזיגזג היא מן פילוסופיית זן הדורשת שימת לב ל"דרך", שאין לקחת אותה כמובנת מאליה ושיש לשים לשים לב לאן הולכים ולהיות מודעים לכל פנייה....ומי שלא ישים לב לדרך .... פשוט ייפול למים
הידרגאנה , ביפנית :ajisai (ל: Hydrangea macrophylla, f. otaksa) הינו שיח, הניראה לפעמים צומח בפינה של גנים, בעל תפרחות צפופות של פרחים נהדרים בצבירי גביעונים גדולים, בצורה של כדורי-יד. הפרחים בעת פתיחתם הם ירוקים, כחולים, סגלגלים, ורודים ועוד , אך צבע הפרחים משתנה לאחר זמן מה, ולכן נקרא ה- azisai גם בשם sitihenge ("שבעת המופעים"). צבע הפרחים מעיד גם על חומציות (רמת ה-pH) של האדמה - ככל שהיא חומצית הפרחים יהיו בצבע תכלת עד כחול וככל שהקרקע תהיה יותר בסיסית הפרחים יהיו בצבע ורוד עד סגול. בקרקע נייטרלית הפרחים יהיו בצבע לבן - ירקרק חיוור. הצמח זה התגלה לראשונה לעולם המדע ביפן.
קיים סיפור מעניין הקשור לשם הצמח. לפני כמאתיים שנה, בזמן שיפן רק החלה להתעניין בתרבות המערב, הגיע פרופסור פיליפ פון סיבולד לנגאסקי, שהיה בזמנו הנמל היחידי ביפן הפתוח לזרים וגם המקום היחידי בו הותר לזרים לשהות ביפן המסוגרת לעולם החיצון. פון סיבולד עסק בלימוד רפואה וטיפול בחולים, אך גם עסק בחקר החי והצומח של יפן, ותרם שירות מאד חשוב לפיתוח המדע ביפן. בזמן ההוא הזרים סבלו ממגבלות מגורים ותנועה קשות, והם נאלצו לגור בסביבה מצומצמת ולא מספקת. למזלו של פון סיבולד, הוא מצא נוחם תחת חסותה של מארחת צמרת, ששמה Otaki. הזמן ההוא בו פרח ה-ajisai בתפרחותיו, היה עונת הקיץ עגומה במיוחד בכל רחבי יפן, ומצב רוחה של המארחת ריגש במיוחד את פון סיבולד, עד כי לאחר חקירת הצמח הזה, הוא נתן לו לראשונה את שמו המדעי, וגם צירף את אליו את השם Otaki (בצורה הלטינית otaksa), כך שאנו יכולים אולי לשער את האינטימיות של הקשר ביניהם. ה-azisai תורבת מן ה- gaku-azisai (ל: Hydrangea macrophylla, f. azisai), הגדל פרא לאורך חופי יפן.
