הייאני ג'אי.
אך צר לי לאכזב אותך, תרומתי תהיה דלה, אם לא אפסית. בזמני העדפנו חינוך "משפטי" (רח' הרצל 34, קומה ב') על-פני זה הים-תיכוני, כך שאין כוחי גדול בעסקי המטקאוּת/רקטאוּת וכיוצא בהללו. עם כל זאת דומה עלי, שבימי חורפי המְשחקים בחוף השתמשו ברקטות, ועם חלוף העתים, היו אלה למטקות. בשחוק הפינג-פונג השתמשנו אך ורק ברקטות, וככל שהיו עבות יותר, כן נתגדל כבוד בעליהן. מחבט - מילה היפה לשדרני ספורט (ואולי למטגנים המטבלנים, כאמור); אנו לא העלינוה על דל שפתינו. טניס, מי שמע ומי ידע עליו בזמני - ספורט לעשירים, ולבן-כפר כמותי לא היה חלק ונחלה בו. אך למיטב ידיעתי, טובי השחקנים מצליחים בעיקר כשהם משתמשים ברחת, וקצת פחות כשאין ידם משגת, והם נאלצים להשתמש במחבט - - -סתאאם.