פינת השיפוטיות השבועית

[ו שתי]

פינת השיפוטיות השבועית

לפני כמה וכמה חודשים, קיבלתי טלפון ממישהי שעבדה איתי עד שילדתי. בחורונת צעירה (21), אינטיליגנטית, ממשפחה חמה, תומכת, אבל אנשים מאד פשוטים. שבוע 26, חשבה להתחתן עם האבא- החליטה שעדיף לה לבד (די בצדק), ההורים שלה, עם כל הקושי ונגד כל הסיכויים תומכים בה מאד, לא עובדת, חיה מכמה מאות שקלים שהיא מקבלת מפה ומשם. בלעתי את הלשון. מה כבר אפשר להגיד לאשה בשבוע 26? איחלתי לה מכל הלב שיהיה רק טוב. כשהיא ילדה נסעתי לבקר, העברתי לה בגדים ראשוניים, עזרתי לה עם ההנקה (שנכשלה) ועם הצורך באסרטיביות מול הצוות הרפואי, שמחתי בשבילה, והיה לי ברור שהיא תהיה בסדר. זו אשה נבונה, אחראית, עם רגליים על הקרקע. הילד בן חודש, היא גרה אצל ההורים שגם ככה בקושי מתפרנסים, לא עובדת, ואין לה שקל. והיא קנתה מצלמת וידאו ב-2000 ש"ח בתשלומים. נחנקתי. ובסוף (מודה ועוזב ירוחם?) העזתי להגיד לנ' משהו על זה. הייתן אומרות לה משהו? יש בכלל טעם? זו רק אני?

 

[galiaS]

ברור שלא היתי אומרת כלום

את אומרת שהיא אשה נבונה ואחראית. תזרים שמזומנים שלה הוא ענינה בלבד.

 

[galiaS]

יתרה מזאת, אם משהי מחברותי היתה

מבקרת את ההוצאות שלי (ותאמיני לי, אני לא נבונה ואחראית) היתי חושבת שזה מאד לא יפה.

 

[ו שתי]

ברור שאני לא אגיד לה כלום עכשיו

את הכסף היא הוציאה והילד כבר נולד... היא בעצמה הודתה שאין לה את הכסף, אבל היא מעדיפה להלחץ קצת, ושיהיה לה איך לצלם את הילד כל הזמן (כסף שלה, החלטה שלה). ועדיין, כנראה אני לא מסוגלת להיות לגמרי בלתי שיפוטית ולא להעביר עליה ביקורת בליבי. ובענין הביקורת מחברות- תלוי מי ומה.

 

[עכשיו אמא של גל]

באמת רציתי להגיד לך שאת מוציאה

יותר מדי כסף בחנויות מעצבים

 

[עכשיו אמא של גל]

לגליה

 

[g a n i]

../images/Emo12.gifאפשר להחזיר ולקבל ../images/Emo130.gif?

אם לא - הייתי נושכת את הלשון (בקושי רב!) ושותקת. מה זה יעזור? מה שכן הייתי עושה זה לעודד אותה להשתתף באיזו סדנא לניהול משק הבית (פיננסים)/ החיים. לדעתי יש פה ושם דרך ויצ"ו, נעמ"ת, או עיתוני נשים (פעם היה ב"לטיפשה"

). משהו בתור צעד ראשון לעצמאות- נפשית וכלכלית. בכלל לעזור לה להתאפס: בחורה נבונה וכו' לא תתקיים מכלום כסף ותחיה ע"ח הוריה לאורך זמן, נכון? לא אם יש לה תכניות בחיים.(לא כתבת כמה זמן היא אחרי לידה) לא מסתדר לי המעשה עם "נבונה, אחראית, עם רגליים על הקרקע".

אני מצדיעה לך שיש לך את האנרגיות להשקיע. באמת, בלי טיפת ציניות. לסייע למישהי לעמוד על הרגליים, לטובתה ולטובת ילדהּ - כל הכבוד לך!

 

[ענתש]

../images/Emo45.gif אני מאד בעד ההצעה של gani

יש היום המון קורסים לניהול משק בית ותזרים מזומנים (עקב המצב במשק והאוב המטורף שאנשים מגיעים אליו). מי שנמצאת במצב שלה זקוקה לזה כמו אויר לנשימה.

 

[galiaS]

הסדנאות האלו זו דוגמה מצוינת לעצה

שאי אפשר לתת. או שאתה מגיע לזה בעצמך, או שאתה לא מגיע לזה בכלל. ממש באותו אופן שאי אפשר להמליץ לחברה להרשם לשומרי משקל, אם המשקל שלה מאד יפריע לה היא תעשה את זה בעצמה. אלו עצות כל כך טריויאליות שההנחה שהן יחדשו משהו למקבלן בעיני מופרכת.

 

[g a n i]

בהנחה שבחורה(צעירה) מודעת לאופציה

הזו, שזו לא הנחה טריוויאלית בעיני. OK, אנחנו כמובן לא חייבות להסכים

זו המשמעות של לשאול ולקבל מגוון דיעות

 

[עמית@]

אבל מה להגיד לה?

שהיא לא בסדר נונונו? אני מניחה שהיא יודעת ומתמודדת עם המון ביקורת, אם הייתי אומרת לה משהו הוא היה רק פרקטי-ישיר, לא ביקורת תיאורטית רחבת טווח. מניחה שגם את עשית כן, אולי תחדדי?

 

[ו שתי]

בוודאי שלא נו-נו-נו

לא חברי, ולא יעזור עכשיו. שאלתי בנימוס איזו מצלמה, ואם אפשר לשאול כמה עלתה, ו"אוי, יופי, מהמתנות לברית?" אני חושבת שגם ככה יש עליה (כמו שאמרת את) מספיק ביקורת שלילית, ויש לה מספיק קשיים. זה לא התפקיד שלי להוסיף עליהם. אני בעיקר מתמודדת מול עצמי, ובמישור העקרוני. מה כבר יש להגיד למי שאומרת שהיא מעדיפה את הלחץ הכלכלי על פני להשאיל מצלמת וידאו (סטילס יש לה) מדי פעם מאחד מאחיה? שאת ה-2000 ש"ח האלו כדאי להוציא על תמ"ל וחיתולים? איך זה שדווקא מי שאין לו מרגיש צורך להוציא יותר? ויותר מכך: האם יכוליות שדווקא בגלל שאני לא רוצה לשפוט אותה, אני לא מדברת על הדברים שאולי כן הייתי צריכה להגיד כחברה? כי בנסיבות אחרות (חברה איומה שכמותי) כנראה שהייתי אומרת בעדינות שאולי קצת חבל על הכסף.

 

[טלי בארץ הלמה]

לא הייתי אומרת כלום

את רוצה להיות אחראית גם לזה שחוץ מכסף לא יהיו לה צילומים של הבן שלה בעתיד? יש פה עניין ברור של סדר עדיפויות של אישה בוגרת ועצמאית (גם אם לא אחראית לדעתך). זה עניינה הפרטי מה היא עושה בכסף שלה.

 

[אפרת12]

מצד אחד - לא, לא הייתי אומרת כלום

לה עצמה (וברור שאישי היקר היה מקבל עדכון תוהה על המקום) מצד שני - אם היא היתה מעזה להתלונן על המצב הכלכלי, ועל זה שקשה לה - הייתי כן מזכירה לה בעדינות את ההוצאה הזו (בעיקר אם זו חברה קרובה, מה שאני מבינה שהיא לא) ומציעה לה לכלכל את מעשיה מעט יותר בתבונה בעתיד. אבל אני לא יכולה להגיד שאני לא מבינה אותה, אם כי יש פה חשיבה בלתי כלכלית מאוד.

 

[lulyK]

לא הייתי אומרת כלום, אבל אני באמת

לא בטוחה שהיא עשתה משהו שראוי להערות מצידי. מדברייך אני מבינה שאתן לא בדיוק חברות, היחסים ביניכן לא בדיוק שיוויוניים, אני צודקת? (אם המצב באמת כזה והיא מתייחסת אלייך כאל דמות חונכת, אולי כן יש טעם להגיד את דעתך על ההתנהלות שלה. אולי יש מין הסכם בלתי כתוב כזה ביניכן?)

 

[lulyK]

זה מזכיר לי, למרות שזה

כנראה לא באמת דומה: בבית הוריה האמידים של חברה טובה שלי בתיכון, היה תלוי רישום קטן ומקורי של פיקאסו. אמא שלה אהבה לספר איך היא היתה סטודנטית ענייה בבוסטון ובמשך חודש שלם היא לא אכלה כלום כדי שתוכל לקנות אותו.

 

[אלינה12]

לא הייתי אומרת כלום

זה החיים שלה, שתעשה מה שהיא רוצה. זה מזכיר לי. יש לנו חברים. הבעל לא עובד כבר שנתיים ולא מחפש עבודה בכלל. אישתו כמו סוס עבודה, עובדת בשביל שניים. לפני כמה חודשים היא ילדה ילד שלישי. היא חזרה לעבודה אחרי חופשת לידה ובעלה ממשיך לשבת בבית. טוב, לפחות הם חוסכים על מטפלת או מעון,כי הוא מטפל בילד, אבל בכל זאת, המצב נראה בעיניים שלי עגום. אני לא אומרת כלום. אם זה בסדר מבחינתה, אז מי אני שאגיד לה משהו? יכול להיות שתפיסה שלי שגויה, כי אם היא היתה יושבת בבית והוא היה עובד, כנראה שהייתי מסתכלת על זה אחרת.

 

[אביטלתל]

תלוי במערכת יחסים שלנו

גם לי צורם המצב, אבל היא עצמאית ובוגרת לפי חוק זו ההחלטה שלה מה לעשות עם כספה אבל עם החלטה כזו והמצב המתואר קשה לי לראות כיצד המילים נבונה, אחראית ועם רגליים על הקרקע מתארות אותה... אם הייתה מבקשת ממני עזרה זה כבר היה מצב אחר ובטוח הייתי אומרת משהו יש הרבה סיפורים דומים קראתי על אישה שכאשר הבן שלה הגיע לבי"ס היא סיפרה למורה שהם כל כך עניים שהם לא יכולים לקנות לבן שום דבר לציוד בי"ס. המורה נרעשה וגייסה את בי"ס וחלק מההורים לתרומות וביחד קנו לילד ציוד. כמה חודשים לאחר מכן ההורים עושים מסיבת יומולדת לבן - ליצנים, מתנפחים, המון כיבוד וכו'. כל זה עולה לפחות כמה מאות שקלים. חברה של חברה שלי היא אם חד הורית, ולפני כמה שנים לקראת החורף נשבר לה בבית החלון של חדר האמבטיה והשירותים. היא העדיפה לקנות דיסקים במקום לתקן את החלון. זו מנטליות שכזו, העדפה להתעסק בכל מיני דברים "מאוד חשובים", במקום במציאות.

 

[ו שתי]

תראי,

על המקרים האלו אני באמת יכולה למלא את כל דפי הפורומים בתפוז (עובדת בתחום, מכירה היטב את הז'אנר). זה חלק מהבעיות שיש לאנשים משגיעים למצבי נזקקות- היכולת לגלות בגרות ואחריות ולכלכל את עניניהם בתבונה. היא לא כזו. ונראה לי שאת העמדה שלה היא כבר הביעה, כשאמרה שהיא מעדיפה להיות לחוצה בכסף ולא להיות תלויה באחים ובחברים לעניני תמונות. וכן, אני אהיה חברה טובה, ואכבד את סדרי העדיפויות השונים שלנו. (אל תגלו עלי, בבית אני אמשיך לחשוב שפה היא טועה, זכותי, לא?)

 

[אביטלתל]

את יודעת מה

אז אולי באמת היא עשתה את השיקולים והחליטה שהיא רוצה את המצלמה כדי להנציח את גדילת התינוק וזה חשוב לה יותר מכל מיני דברים אחרים אני אדם פרקטי מיסודי וזו נקודת הפתיחה שלי אולי זה באמת עניין של סדרי עדיפויות. למרות שגם זה, הרי אפשר לקנות היום מצלמה טובה במספר מאות שקלים כנראה סדרי עדיפויות שלא מקובלים עלייך ועלי וכנראה גם על רוב האנשים.