פינת "תורת ישראל", פרשת "כי תבוא".
הרב אלון מדבר על הציווי של משה רבנו לעם ישראל שעוברים את הירדן, ומדגיש את תיאורו המרתק של משה בעניין זה. הפרשה עוסקת גם בברכות ובקללות שתופסות את רוב פרשת השבוע הנוכחית. הרב מתאר את הרגעים המרגשים של הכניסה לארץ, ואת הארונות שיש עם בני ישראל במסעם, ארון אחד מכיל את התורה, והארון השני מכיל את עצמותיו של יוסף. בהמשך, יש תיאור של סידרת הקללות של פרשת כי תבוא, קללות המוזכרות בפסוקים הבאים:""ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר:אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן: ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי:וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם:ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם אמן:ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל העם אמן:ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל העם אמן:ארור משגה עור בדרך ואמר כל העם אמן:ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן:ארור שכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו ואמר כל העם אמן:ארור שכב עם חתנתו ואמר כל העם אמן:ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן:ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל העם אמן:ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן: [פרשת כי תבוא פסוקים י"א-כ"ו]. באותו מעמד הוזכרו שוב חוקי התורה כמו במעמד הר סיני, אלא שהפעם התזכורת החשובה ניתנה עם הכניסה לארץ, וזוהי לדעתי תזכורת חשובה ביותר לעם. הרב אלון מסביר את המושג "ברכה" בהסבר הבא:כשמברכים מישהו, רוצים שיהיה לו רק טוב, ואותו הסבר ניתן גם על השאלה המוצדקת למה צריך לברך את ה' בכל הזדמנות. עד כאן פרשנותו של הרב אלון, ומכאן לפרשנותו של הרב יצחק דוד גרוסמן:הרב מסביר את הפסוקים הפותחים את הפרשה:והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה" [פרשת כי תבוא פסוקים א'-ב']. יש איזכור לעובדה הנכונה שהשמחה שלי לא שלמה בלי העובדה שהחבר שלי שמח. השיעור מסתיים בהסבר שצריך לדעת להודות לה' על כל דבר. תרשו לי לסיים את הפינה השבועית בנימה קצת אישית: השבוע היה לי קצת קשה להגיש לכם את הפינה מבחינה בריאותית, אבל אני מתפללת שהכאבים שלי יסתיימו במהרה, אני אחזור למסלול חיים רגיל. ליאת.
הרב אלון מדבר על הציווי של משה רבנו לעם ישראל שעוברים את הירדן, ומדגיש את תיאורו המרתק של משה בעניין זה. הפרשה עוסקת גם בברכות ובקללות שתופסות את רוב פרשת השבוע הנוכחית. הרב מתאר את הרגעים המרגשים של הכניסה לארץ, ואת הארונות שיש עם בני ישראל במסעם, ארון אחד מכיל את התורה, והארון השני מכיל את עצמותיו של יוסף. בהמשך, יש תיאור של סידרת הקללות של פרשת כי תבוא, קללות המוזכרות בפסוקים הבאים:""ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר:אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן: ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי:וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם:ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם אמן:ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל העם אמן:ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל העם אמן:ארור משגה עור בדרך ואמר כל העם אמן:ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן:ארור שכב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו ואמר כל העם אמן:ארור שכב עם חתנתו ואמר כל העם אמן:ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן:ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל העם אמן:ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן: [פרשת כי תבוא פסוקים י"א-כ"ו]. באותו מעמד הוזכרו שוב חוקי התורה כמו במעמד הר סיני, אלא שהפעם התזכורת החשובה ניתנה עם הכניסה לארץ, וזוהי לדעתי תזכורת חשובה ביותר לעם. הרב אלון מסביר את המושג "ברכה" בהסבר הבא:כשמברכים מישהו, רוצים שיהיה לו רק טוב, ואותו הסבר ניתן גם על השאלה המוצדקת למה צריך לברך את ה' בכל הזדמנות. עד כאן פרשנותו של הרב אלון, ומכאן לפרשנותו של הרב יצחק דוד גרוסמן:הרב מסביר את הפסוקים הפותחים את הפרשה:והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה" [פרשת כי תבוא פסוקים א'-ב']. יש איזכור לעובדה הנכונה שהשמחה שלי לא שלמה בלי העובדה שהחבר שלי שמח. השיעור מסתיים בהסבר שצריך לדעת להודות לה' על כל דבר. תרשו לי לסיים את הפינה השבועית בנימה קצת אישית: השבוע היה לי קצת קשה להגיש לכם את הפינה מבחינה בריאותית, אבל אני מתפללת שהכאבים שלי יסתיימו במהרה, אני אחזור למסלול חיים רגיל. ליאת.